אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 9

-נקודת מבט של מור-
"לא, רגע שאני אבין? זאת הצעה מגונה?" הוא חייך חיוך שובבי ושילב את ידיו על חזהו, שרירי הידיים שלו בלטו. בהיתי בהם לרגע ומיד התעשתי בכדי שלא יצחק על חשבוני אחר כך.
נשענתי על הגדר שתחם את ביתי ושילבתי גם אני את ידיי על חזי.
"אתה מתחיל לגרום לי להתחרט… אני ילדה טובה בן אדם, בלי מחשבות מלוכלכות," ביטלתי את דבריו בקול תמים וחייכתי חיוך צדדי, "חוץ מזה יש את נטלי שתציע לך הצעות מגונות… וגם בנות שהן לא נטלי," פלטתי ורציתי להעיף לעצמי כאפה, למה אני חייבת להרוס הכל כמו מטומטמת.
"אז אני מבין שזוהי לא הצעה מגונה," הוא קבע את המובן מאליו ונרגעתי שהוא לא החזיר ומשם היה מתלקח ריב או וויכוח.
"תהיה בטוח, אני פשוט… לא רוצה להיות לבד אחרי הערב הזה." נאנחתי, הסתובבתי והתקדמתי לעבר הבית, לא הסתכלתי אם הוא בא או לא, עד כמה ששכנעתי את עצמי שאני לא רוצה להיות בקרבתו חלק קטן ממני דווקא התעקש שכן.
הוצאתי את המפתחות ופתחתי את מנעול הדלת באטיות, אף רעש או רחש של צעדים לא נשמעו מאחוריי והנחתי שהוא פשוט הלך, לא ידעתי אם להתאכזב או לחוש הקלה.
הדלת נפתחה ושוב ההורים שלי לא בבית… אני כבר רגילה, שחררתי את המפתח מהמנעול והתכוונתי לסגור את הדלת אך משהו עצר אותה הבחנתי בנעל, הרמתי את ראשי וראיתי את דניאל, קפצתי במקומי מבהלה.
"מה אתה עושה מטורף?!" צווחתי ולאחר מכן נאנחתי, פותחת את הדלת לרווחה בכדי שאוכל לראות אותו.
"את הזמנת אותי להיכנס, מטורפת," הוא הזכיר לי וצחק.
"לא חשבתי שתיקח את זה ברצינות," גיחכתי בזלזול למרות שזה כן היה רציני.
"את דיברת כאילו היית רצינית." הוא נשען על המשקוף.
"אז לא הייתי…"
"טוב, אז… ביי," אמר בקלילות והתרומם ממשקוף הדלת.
"לא!" קראתי ומיד סתמתי.
נאנחתי בפעם המי יודע כמה, "כנס," הוריתי לו והוא חייך עוקף אותי ונכנס אל הבית, הוא תחב את שתי ידיו בכיסי הג'ינס שלו ובחן את הבית.
"נחמד." הוא שיחק אותה לא מתרשם כל כך, חתיכת מטומטם חסר טאקט, לא מספיק שאני מכניסה אותו לבית שלי יש לו גם ביקורות.
"כן מה שתגיד," רטנתי והלכתי לחדר, השארתי את דניאל לעמוד שם בחוסר מעש, "לך לסלון! אני אחזור בעוד דקה!" קראתי מהחדר שלי וסגרתי את הדלת.
בראש ובראשונה חלצתי את העקבים המעצבנים האלו ונשבעתי לעצמי שזוהי הפעם האחרונה שאני נועלת אי פעם עקבים, עיסיתי את רגליי הכואבות, הורדתי את העגילים שהכבידו על אוזניי והנחתי אותם בקופסת התכשיטים שלי, פשטתי את השמלה מגופי והיא נשמטה לרצפה, נכנסתי לתוך בגדי בית פשוטים, הורדתי את העדשות והחלפתי אותן במשקפי ראייה פשוטות, נעלתי נעלי בית ויצאתי מהחדר.
דניאל לא היה בסלון עשיתי חיפוש בשאר חדרי הבית אך לא מצאתי אותו.
"דניאל?!" קראתי בשאלה.
"אני כאן…" קול נשמע מהמטבח, התקדמתי בצעדים אטיים למטבח וראיתי את דניאל מחטט בארונות.
"מה אתה עושה?" שאלתי לא מבינה.
"אין לכם אלכוהול בבית הזה?" הוא סובב אליי את ראשו ושאל בטון חצי מופתע חצי עצבני.
"לא, אין לנו אלכוהול בבית הזה," חיקיתי את טון הדיבור שלו "אבל יש ספרייט אם תרצה," התגריתי בו וצחקתי, והוא כמו מכור המשיך לחפש.
התיישבתי על שולחן המטבח וצפיתי בו. לאחר כמה דקות של חיפושים הוא כנראה הבין שהוא לא ימצא שום משקה שמכיל אלכוהול הוא סגר את הארון והתיישב על הרצפה, הוא הסתכל עליי ואני עליו.
"מה?" שאלתי בפשטות.
"כלום…ההורים שלך לא יכעסו שיש אצלך גבר בשעה כזאת? מאיפה הוא הביא את השאלה הזאת?
"הורים? אני מגדלת את עצמי מאז שאני זוכרת שאת עצמי," השבתי בנימה כועסת. לא כעסתי על דניאל כעסתי על ההורים שלי שהביאו אותי למצב שאני מצליחה את המשפט הזה מבין שפתיי.
"מה? מה זאת אומרת? הם מת…" הוא פער את עיניו ושאל בבהלה.
"לא! הם לא מתו!" קטעתי אותו לפני שהוא סיים את המשפט, "הם פשוט עסוקים מדי לאחרונה," תיקנתי אותו בקול חלש.
לאחרונה… כבר ארבע שנים שהם עסוקים.
"אה," הוא אמר במבוכה ולא ידע מה להוסיף בדיוק .
"זה לא כל כך משנה גם אם היו פה הם לא יכולים לכעוס על זה שיש לך גבר כל כך נאה בבית," הוא אמר ביהירות, קרץ וחייך חיוך חושף שיניים. כאילו ניסה להפיג את המבוכה והמתח שמילא את החדר.
"זה מטוס? זה ציפור? לא זה דניאל שעף על עצמו!" הקנטתי אותו ושנינו צחקנו.
"אז אני מבין שאין אלכוהול?" הוא שאל אחרי שנרגענו מהצחוק.
"לא, אין אלכוהול." הנדתי בראשי מצד לצד.
"תביאי ספרייט," הוא התרומם מהרצפה והלך לסלון, הסתכלתי עליו ושאלתי את עצמי איך הוא כל כך נחמד עכשיו, שונה ממי שהוא בבית הספר. לא מנסה להוכיח כלום הוא מצחיק, עדיין יהיר וחולה אלכוהול אבל שונה.
הוצאתי את בקבוק הספרייט, עוד כמה בקבוקים של שתייה קלה, שתי כוסות וכמה חטיפים, ידיי היו עמוסות בכל רגע כל אחד מהדברים איים ליפול.
"אתה יודע אני לא אתנגד לעזרה!" צעקתי לדניאל. הוא התרומם מהספה והסתכל עליי, הוא צחקק מהמראה המטופש שלי, תפסתי במבה בעזרת הסנטר שלי ובקבוק של קולה בין רגליי, "תפסיק לצחוק ובוא לעזור לי!" הוא לקח ממני את רוב הדברים והניח אותם על השולחן, נזרק על הספה וזפזפ בין הערוצים. התיישבתי גם אני מיד אחריו מניחה את כל החטיפים על השולחן.
"חשבתי שסיכמנו רק על ספרייט."
"אז כנראה שלחשוב זה לא הצד החזק שלך," השתמשתי במילים שלו נגדו. הוא רטן ופרע את שערי, צחקקתי והדפת אותו מעליי.
"אז איזה סרט רואים?" הוא שינה נושא בנונשלנטיות.
"תבחר." משכתי בכתפיי והעברתי אליו את השלט.
"ידידים פלוס ראית פעם?" הוא שאל אותי ופתח את שקית הביסלי, לקח חופן ודחף אל פיו.
"לא."
רטט בקע מכיסו של דניאל, הוא שלף את הפלאפון שלו וגלגל את עיניו, הוא החליק את אצבעו על המסך והצמיד את הפלאפון לאזנו.
"מה נטלי?" הוא שאל וקפאתי.