אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 38

״רשמית זה היה השיעור הכי מעניין שלנו״ אוראל הכריז כשיצאנו מהכיתה, הלימודים הסתיימו ומה שהיה לי בראש זה פשוט להגיע הביתה ולישון עד מחר.
״זה שיעור חינוך מיני, קונדומים זה לא ההעדפה הראשונית שלי״ אלה צחקה, כולם היו מרוכזים בשיעור חינוך מיני שנלמד בזמן הקרוב ואותי רק עניין ללכת לישון.
״תמר יש מצב את מקפיצה אותי?״ שאלתי אותה והיא הנהנה, הייתי עייפה מהלילה הקודם והרגיל, עוד לילה ללא שינה ודאגה לדניאל שלא ראיתי כבר שבועיים, הוא עדיין אוהב אותי ואני עדיין אוהבת אותו, הבנתי שסיבכתי הכל ורציתי לדבר איתו כמו שצריך על כך, לא יצא לי מכיוון שהוא לא הגיע כבר במשך שבועיים.
לא סיפרתי לאף אחד על הריב בנינו, חלק ממני כל כך אוהב אותו ורוצה אותו והחלק השני פשוט לא יודע מה הוא רוצה.
כשיוצא לי לראות את רון ועמית ולשאול אותם עליו הם אומרים לי שהוא לא רוצה שום קשר אליי או שהם יספרו לי עליו, ושוב זה מפרק אותי כמו שזה לא פירק אותי בחיים.
אוראל הקדים את החזרה שלו מתאילנד וחזר לפני כמה ימים, כעסתי עליו בגלל שלא ענה לי בפייסבוק או במייל והוא הסביר לי ששכח את הפלאפון שלו בבית בכלל, סיפרתי לו הכל חוץ מהריב, לא הייתי צריכה עוד דעות ועצות בנושא, זה סתם בלבל אותי.
שי ואני חזרנו לצאת למקומות פה ושם אבל בגדר ידידים בלבד, הוא לא הטיפוס שלי בכלל ואני לא שלו, אמרתי לו שאין מצב שדניאל יגע בו עוד הפעם בגללי והוא השתכנע, הכרתי לו גם את השלישייה ואת נטלי, התחברנו כולנו ואנחנו נפגשים מדי פעם, במבט לאחור בשבועיים האלה החיים שלי השתנו מקצה לקצה.
אלה, תמר ואני חזרנו לדבר כרגיל אחרי שביום הריב דניאל השפיל אותי מול כל הכיתה ואמר למורה ש״לזונות אין ידע״ כששאלה אותי שאלה על הנושא בו למדנו, כמובן הוא הלך למנהלת ומהמקרה הזה הוא גם מת מבחינתי, לא ממש מת, גוסס.

״תודה״ אמרתי לה והיא חיבקה אותי.
נכנסתי לבית משליכה את התיק בפינה ומחייגת לנטלי.
״הלו״ קול נשמע מהצד השני.
״היי נטי״ אמרתי נאנחת.
״היי מורץ׳, איך היה היום?״ היא שאלה מכיוון שלא הייתה היום עקב מחלה שהיא בטוח זייפה, כשאני חולה אני לא נשמעת כזו שמחה.
״יום עייף, כרגיל, דניאל שוב לא בא לבית ספר, שוב אני דואגת לו, ואני עדיין לא מצליחה להרוג אותו במחשבה שלי כך שהוא יהיה מת בשבילי״ אמרתי בעצב.
״רבתם״ היא קבעה והנהנתי, את מפגרת מור, היא לא רואה אותך.
״מה נאמר בריב הזה?״ היא שאלה.
״התקציר הוא שאני זונה, הוא גבינה לבנה, אגם יותר יפה ומוצלחת ממני ואני מתה בשבילו, אה כן אני גם אוהבת אותו והוא כבר לא אוהב אותי״ אמרתי בשמחה מזויפת.
״בוקר טוב אליהו״ היא דיקלמה את שלושת המילים ״תתעוררי, כאילו לא רואים שהוא עדיין רוצה אותך ואת עדיין רוצה אותו, את לא מפסיקה לדבר עליו ואני מוכנה להתערב שחצי מהיום את חושבת עליו וגם הוא עלייך״ היא אמרה ופחות או יותר תיארה את סדר היום שלי, דניאל, אוכל, דניאל ושוב דניאל.
צליל של ממתינה נשמע והבטתי במסך בכדי לראות מי זה, רון?!, הודעתי לנטלי שאני אחזור אליה ועניתי לרון.
״רון?״ שאלתי בחשד
״תעשי לי טובה תפסי את עצמך ובואי לבית של דניאל״ הוא החל לומר בדאגה ולבי האיץ
״הגעתי לבית שלו, הוא שתה, שוב, והוא לא מוכן להפסיק, אני מתחנן תבוא…״ עוד לפני שהוא סיים את המשפט תפסתי את הרגליים שלי ורצתי לבית שלו, הוא שתה, הוא שתה, הוא שתה.
הייתי ריקה ממחשבות חוץ מאחת, רק דניאל, רק הוא בראש שלי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~

דפקתי על הדלת בכל הכח שלי ותוך שנייה רון פתח לי במבט דואג.
״מה זאת אומרת שתה?״ שאלתי בהיסטריה ונשענתי על המשקוף.
״את סתומה״ הוא אמר ״כבר שבועיים שהוא מרוקן אלכוהול מפיצוציות בגללך, המוזיקת רוק שלו החרישה אותי ואת אסתי והוא רוצה רק אותך ושותה בגללך״ הוא אמר בעצבים, אני אשימה.
״למה לא התקשרתם לאגם?״ אמרתי בקטנוניות, הוא גלגל את עיניו ופלט אנחה עצבנית.
״הוא זרק אותה שנייה אחרי הריב שלכם לפני שבועיים״ הוא אמר וכאילו בתוך תוכי הכריזו על הקמת מדינת ישראל, הלב והטחול רקדו במעגלים וכל החלקים האחרים הצטרפו.
״איפה הוא?״ עברתי אותו ונכנסתי לבית, מתנשמת ומתרוצצת בין החדרים.
״בחדר שלו״ הוא אמר והלכתי בהליכה מהירה לשם.
״דני״ קראתי כשראיתי אותו יושב על המיטה ובקבוק של וויסקי בידו, בלי לחשוב יותר מדי תפסתי בבקבוק והנחתי אותו על הספרייה.
״לולה?״ הוא שאל בהפתעה וקולו צרוד, לבי חייך למשמע שם החיבה שהמציא לי ובו זמנית דאג למראה שלו, מסריח מאלכוהול ומטונף כמו שלא היה בחיים, הייתי רגילה לדניאל הנקי עם הבושם ועכשיו הוא יותר בכיוון של הומלס.
״כמה שתית?״ חפנתי את ראשו בין שתי ידיי וריכזתי את מבטו אליי.
״רק הבקבוק הזה״ הוא אמר וצחקק, הבטתי על הספריה שעליה הונח הבקבוק וראיתי שנשאר ממנו רק שלוק מסכן.
״אתה משוגע״ כעסתי והוא חייך חיוך שיכור ודבילי.
״עלייך״ הוא אמר והנדתי בראשי, בולעת את הדמעות שלי ומקימה אותו מהמיטה.
״רון בוא תעזור לי!״ קראתי והוא בא בריצה.
״בוא מהצד השני ותיקח אותו למקלחת״ חילקתי לו פקודות והוא מילא את אותן, דניאל התנודד מצד לצד, נעזר בקיר, כאב לי לראות אותו ככה.
הוצאתי בוקסר מהארון שלו והלכתי לחדר המקלחת.
״תודה רון אני אסתדר מפה״ רמזתי לו שהוא יכול ללכת, אני יודעת איך להתמודד איתו.
״בטוחה?״ הוא וידא והנהנתי במהירות, דניאל ישב על האסלה ותפס בראשו שבטוח כאב.
״ביי אחי״ הוא אמר ודניאל הנהן בקטנה.
״ביי מור״ הוא פנה אליי.
״ביי רון תודה״ אמרתי לו ונופפתי בידי לשלום.
״בוא לפה אתה״ הקמתי אותו מהאסלה והוא נשען על השיש, הורדתי לו את החולצה, ואת מכנסי הטרנינג, הורדתי גם את חולצתי ואת הג׳ינס, נשארת בהלבשה תחתונה.
״שבועיים שאנחנו לא מתראים, את פתאום מופיעה וישר אנחנו הולכים לעשות סקס פרוע במקלחת?״ הוא אמר והתקרב אליי מחייך.
״מספיק״ אמרתי ודחפתי אותו, ניסיתי לא לקחת ללב בידיעה שזה האלכוהול מדבר.
״כנס״ המשכתי לדחוף אותו למקלחת ונכנסתי אחריו.
פתחתי את המים על קר והם זרמו עלינו, התנשמתי כתוצאה מהקור ודניאל צחק, התגעגעתי לצחוק שלו שגרם גם לי לצחוק.
״מה?״ חייכתי בביישנות כשראיתי שהוא בוהה בי.
״שכחתי לרגע כמה את יפה״ הוא העביר את ידו בשיערי והיד השנייה נכרכה סביב גבי והצמידה אותי לבטנו.
יכולתי להישאר ככה שעות, רציתי להישאר ככה שנים, אבל באתי בכדי לפקס אותו וללכת.
״אגם יותר יפה ממני״ אמרתי והשתחררתי ממנו בעדינות.
״אגם נראית כמו דנה אינטרנשיונל לידך״ הוא אמר וחזר לחבק אותי, חייכתי והרשיתי לעצמי להישאר תחתיו.
גופי כבר התרגל למים הקרים ודניאל כנראה כבר התפקס מעט, לבי התווכח עם ראשי אם לצאת מהמקלחת או להישאר ולהתחפר בו.
״תגידי, את לא הבנת שאני עדיין אוהב אותך?״ הוא שאל, מזיז אותי בעדינות מחזהו ומצמיד את מצחי למצחו, מים נטפו על ריסיו ועל אפו, שאלוהים יעזור לי ויתן לי את הכח לא לנשק אותו.
״אמרת שאתה לא אוהב אותי יותר דני, על מי אתה עובד?״ אמרתי ודמעה שירדה מבלי להודיע התמזגה יחד עם מי המקלחת.
״על עצמי״ הוא אמר בכנות ״מה אני לא מנסה לולה, אני שותה, הולך למועדונים לראות אחרות, לא מגיע לבית ספר כדי לא לפגוש בך, אבל הכל הולך קיבינימט״ הוא אמר ולבי דפק מהר פתאום, התנשמתי מהר מהרגיל והפעם לא בגלל המים הקרים.
״אם זה ינחם אותך תדע שגם אני עדיין אוהבת אותך״ התוודתי והעברתי את ידי על הקעקוע שעל חזהו, ממשיכה לבטנו המוצקה ולבסוף שומטת אותה לצד גופי.
הוא מחייך ותוחב את פניו בצווארי, עולה ללחיי מנשק אותי נשיקות קטנות וממשיך לזווית פי.
כשהבנתי לאן זה מוביל שוב דחפתי אותו ממני בעדינות וחיוכו דעך.
״אני חושבת שמספיק״ אמרתי וסגרתי את המים, סוחטת את שיערי ושולפת שתי מגבות.
״קח״ זרקתי לו אחת מהן והוא תפס, מנגב את שיערו, ניגבתי גם אני את שיערי וכרכתי את המגבת סביב גופי.
״חכה כאן״ הוריתי לו והלכתי לחדרו, אני זוכרת שהשארתי אצלו פעם אחת מהחזיות שלי ושני תחתונים ששכחתי לקחת חזרה הביתה, הוצאתי את החזייה ממגירתו ואיד מהתחתונים, לבשתי אותם, לוקחת אחת מחולצות הטי שירט שלו ולובשת אותה, התגעגעתי לריח שלהן.
כשחזרתי הוא כבר לבש את הבוקסר היבש ונתמך בקיר בכדי לא ליפול, פלג גופו העליון היה חשוף וכמה טיפות נזלו מטה מכיוון שאף פעם לא נהג לנגב את החזה שלו.
״בוא נלך לחדר שלך״ משכתי אותו בעדינות, הוא היה מפוקח יותר אבל הוא עדיין התנודד מצד לצד.
הוא חיבק אותי מאחור כמו שאהב לעשות אך הפעם נתמך בי טיפה יותר, הוא נישק את צווארי, רציתי לומר לו שיפסיק אך לא יכולתי.
נשכבתי והוא אחריי, ראשו מונח על בטני וידיו כרוכות סביבי בחזקה, כאילו פחד שבכל רגע אני עלולה לברוח לו, הוא לא ידע שהדבר האחרון שרציתי זה לברוח.
״אולי תשני איתי? רק היום?״ הוא ביקש במלמול.
״דניאל אני לא יכולה, אנחנו לא ביחד יותר״ הזכרתי לו ופתאום רציתי לבכות.
״אני יודע ומרגיש את זה כל יום, את לא צריכה להזכיר לי, את מזכירה לי את זה כשאת התעלמת ממני, את מזכירה לי את זה כשרון בא ומספר לי שאת יוצאת עם שי הדפוק הזה, את מזכירה לי את זה בכל יום שאני ראיתי אותך בבית הספר ואני לא יכולתי לנשק אותך, או לחבק אותך, או לגעת בך״ הוא שפך הכל, כאילו האלכוהול זה סם אמת, דמעה זלגה מבעד עיני ומחיתי אותה במהירות, התחלתי לשחק בשערו בעדינות בכדי להרגיע אותו, רציתי לנצל כל רגע ורגע שהוא לידי.
״אל תלכי, אני מתחנן אל תלכי״ הוא ביקש ולא יכולתי להגיד לו לא, גם אני רציתי להיות לידו והידיעה שזה לא יהיה ככה בכל יום מן הימים העציבה אותי אותי.
״אני אשאר״ הרגעתי אותו ונישקתי את ראשו.
״מבטיחה?״ הוא מלמל בעייפות.
״מבטיחה״ השבתי והנהנתי קלות, הוא נתן לעצמו לסגור את עיניו ולהירדם.
כשהייתי בטוחה שהוא נרדם נתתי לעצמי לנשק נשיקות קטנות את ראשו ופניו.
למרות שהוא ישן הוא נאחז בי חזק והייתי צריכה להפעיל כוח בשביל להשתחרר מבין זרועותיו.
קמתי והתהלכתי בשקט על קצות אצבעותיי בכדי לא להעיר אותו, פניתי למטבח בכדי לשתות משהו ולהירגע, התכוונתי לקיים את ההבטחה שלי ולישון אצלו היום, שלחתי הודעה לאימא שלי שאני אשן אצל אלה, אם יוודע לאבא שלי שאני אצלו הוא יבוא להרוג אותו, בכיתי שעות על גבי שעות בבית והוא הבין כבר לבד מה קרה, כל פעם שהיה שומע רק את השם שלו או רואה אותי בוכה הוא היה מצהיר מה הוא היה עושה לו אם הוא רק יחשוב על להתקרב אליי שוב.
מחשבתי נקטעה על ידי הדלת שנפתחה בעדינות ואישה נמוכה ובלונדינית נכנסה.
״מורי?״ היא שאלה בהפתעה.
״היי אסתי״ חייכתי והתקרבתי בכדי לחבק אותה, היא חיבקה אותי בחזקה והתנתקנו.
״מה את עושה כאן?״ היא שאלה, משליכה את המפתחות על השולחן.
״אנ… אני״ גמגמתי.
מה אני אגיד לה למען ה׳.