אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 37

״זה ממש חרא הא?״ נטלי שאלה כשחזרנו מהלוקר.
״מה את היית עושה?״ שאלתי, נואשת לכל עזרה שתבוא.
״הייתי חוזרת אליו, הוא הצטער וטעה, אני יודעת שהוא זין לפעמים אבל זה דניאל״ היא נתנה את עצתה ולא ידעתי כבר מה לעשות, שלחתי שלשום לאוראל את כל מה שקרה במייל אבל הוא עדיין לא ענה לי, אני מוכנה להתערב שהוא רוכב עכשיו על איזה פיל בזמן שאני הולכת ללמוד פיזיקה עם מורה מקומטת.
״לא הבנתי בכלל מה אמרת לו״ נטלי העבירה את ידה מול פניי והוציאה אותי מהבהייה בה הייתי תקועה.
״אה כן, הוא הציע שנחזור ואמרתי שאני אחשוב על זה״ אמרתי במהירות, לא בטוחה בכלל שזה מה שהיא שאלה.
״וכבר כמה ימים את חושבת?״ היא ביררה, הוריתי את המספר 5 בידי וחייכתי חיוך תמים ומתנצל.
״חמישה ימים את מייבשת אותו?״ היא פערה את ליה ומשכתי בכתפיי, זה כזה גרוע?, יש אחרות שחושבות חודשים.
״אבל זה לא תורם למצב כשהחברה המטומטמת שלו מתנחלת אצלו בבית וחושבת שאני בת דודה שלו״ אמרתי בקול גבוה, כמעט צעקני, כמה מבטים הופנו אליי ודאגתי לזרז את ההליכה שלי ושל נטלי.
״רגע, רגע, רגע!״ נטלי נעמדה לפניי ועמרה אותי בידה, ״יש לו חברה?״ היא שאלה בחשד ובשנאה כללית, הנהנתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
״אל תחזרי אליו״ היא אמרה והצלצול נשמע, קוטע את דברינו, נטלי נכנסה לכיתה ואני אחריה, אוכלת את עצמי מבפנים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ההפסקה הגדולה החלה ולראשונה מזה שבועיים אני ותמר החלטנו לצאת קצת לדשא שעל יד הקפיטריה.
״אז… מה קורה?״ תמר שאלה בביישנות שאפיינה אותה בדרך כלל.
״את יודעת, חיה״ אמרתי כאילו יש לי משכנתא, חשבונות לשלם ועשרה ילדים על הראש.
״שבורה?״ היא שאלה ולקח לי כמה שניות להבין למה היא התכוונה, וגם כמה שניות לחשוב מה להגיד לה.
״לא ממש״ אמרתי ״כאילו סוג של״ הוספתי שנייה לאחר מכן, ״אני מתגעגעת אליו אבל זה מסובך וזה ממשיך להסתבך״ אמרתי, נואשת בכל מה שקשור אליו.
״יש תקווה או מצב שתחזרו?״ היא שאלה בזמן שניסתה לסדר תלתל מקורזל שעף על פניה, לקחו לה כמה שניות עד שלבסוף היא הצליחה להכניס אותו מתחת לכמה תלתלים מקורזלים.
״הוא שכב עם אחרות?״ היא שאלה ונגעלתי מלחשוב על זה, למרות שידעתי שהוא לא, לפחות כך הוא סיפר לי.
״אני לא חושבת, דיברנו לא מזמן והוא נשבע לי שהוא לא נגע באף אחת, אין לי מושג אם להאמין לו״ אמרתי אובדת עצות, מאמינה שתמר מלכת הקיטשיות תדע ליעץ לי.
נהניתי שאנחנו מדברות ככה, הקשר שלנו הפך רופף לאחרונה בעקבות הנתק שלי עם אלה והיא יותר הסתובבה איתה מאשר איתי, כיוון שגם היא לא אהבה את נטלי היא בחרה להתרחק ממני והיה לי חבל על כך.
״אם הוא נשבע תאמיני לו, תחשבי על זה, כמה הייתם יחד חודשיים? אולי לך זה נראה ממש קצת ביחס לקשר ראשון אבל בשבילו זה כמו נישואים, הוא היה רגיל לאחת אחרת כל יום, המערכת יחסים שלו עם נטלי הייתה חרטה אחת גדולה ושתינו יודעות את זה, אם הוא שרד אותך עד עכשיו הייתי בנוסף לכל גם מתחתנת איתו״ היא נתנה את דעתה בנושא, האמנם מעט בהגזמה, אבל נתנה.
התחלתי להתבלבל מעט, מצד אחד נטלי שהייתה איתו מייעצת לי לא לחזור אליו, אבל מצד שני תמר שחוותה כמה וכמה פרידות וחזרות אומרת לי לחזור אליו, היא אולי נראית שקטה, כזו שבחיים לא היה לה חבר, אבל הביישנות והשקט שלה סיקרנו לא מעט בנים, והיא? אלופה בלגרום להם להתאהב בה.
״אפילו היה לי שם בשבילכם, מוניאל״ היא אמרה ופתחה את ידיה לאויר כאילו רשמה את השם באויר, צחקקתי לעצמי על שם החיבה המטופש להפליא, אבל אהבתי אותו, מוניאל.
החלטתי לראות מה היא תעשה בנוגע לאגם, היא תגיב כמו נטלי או אולי אחרת?
״יש לו חברה״ אמרתי והיא נעצרה, מסתובבת על עקביה ובוהה בי כאילו אני חייזר.
״למי?״ שמעתי קול וקפאתי, חרא!.
״לאף אחד״ הסתובבתי ואמרתי בחיוך מדומה, תמר גירדה את ראשה במבוכה ודניאל פשוט, חייך.
״אני צריכה להעתיק שיעורים, ביי מור״ היא אמרה במהירות וברחה מהמקום, חתיכת שקרנית, שהיא לא תעשה שיעורים?, לא יקום ולא יהיה.
״מפקירנית״ מלמלתי לעצמי, נותרת עומדת קפואה מול דניאל שמביט בי מחייך.
״אנחנו צריכים לדבר״ הוא אמר והרמתי את מבטי אליו.
״על מה?״ שאלתי וחיככתי את הציפורניים שלי אחת בשנייה.
״את יודעת על מה, ולא פה״ הוא אמר ומשך אותי, אין לי מושג לאן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

״אז מה אתה צריך?״ שאלתי כשנכנסנו לחדר של אב הבית של בית הספר.
״אז חשבת על זה?״ הוא שאל בציפייה והתקרב אליי, משכתי את שפתיי לתוך פי ונותר רק קו אחד דק של שפה.
הנדתי בראשי לשלילה. והוא נאנח ודפק את ידו על ארון המתכת, התקפלתי בתוך עצמי מהבהלה הרגעית וחזרתי להביט בו, הנה זה בא, הוא הולך להשתגע.
צריך ללהק אותו לענק הירוק, נחמד ורגוע לשניה אחת, ושניה לאחר מכן הוא הופך לחיה שמסוגלת להרוג.
״דניאל״ צייצתי כשראיתי אותו מתהלך בחדר הקטן והמבולגן בעצבנות.
״אל תגידי לי דניאל״ הוא הפציר בי״ אני כל יום מחכה כמו כלבלב פודל שתחזירי לי תשובה, אני חושב רק על החרא הזה כל היום, ואת? את בכלל לא מקדישה לזה אפילו שנייה של מחשבה״ הוא אמר בעצבים, מתקרב אליי בצעדי ענק בזמן שאני מתרחקת בצעדים קטנים ומפוחדים, לכי תסבירי לו שרק על זה את חושבת.
״תפסיק״ דרשתי ״אתה מפחיד אותי דניאל״ אמרתי בקול קטן, כזה שבקושי שומעים, הוא ריתק אותי לקיר ולפתע שקלתי את האופציה לצעוק לעזרה.
״דניאל אני מבקשת תעזוב אותי״ ביקשתי בביטחון אך בקול רועד.
״ואני ביקשתי שתחשבי על שנחזור, חשבת?״ הוא התחכם, לא משחרר ממני, הלחץ שהופעל על זרועותיי הומר לכאב קל.
״הקטע הזה לא גורם לי לחשוב על זה לטובה״ אמרתי בתקווה שהוא ילחץ מהאיום הקל שלי וישחרר אותי, אבל לא, הוא הפעיל עוד לחץ על זרועותיי, ונשכתי את שפתי התחתונה בשביל לא לצעוק, הוא פשוט הביט בי, עצבני.
״כואב לי״ אמרתי והוא ישר שיחרר אותי, מבטו מתרכך וידיו תופסות אותי בעדינות בכדי שלא אפול.
״סליחה״ הוא אמר, אני צריכה לכעוס או לבכות?
״דניאל״ אמרתי בהתנצלות ודחפתי אותו ממני, עיסיתי את זרועותיי הכואבות ופניתי לדלת היציאה מהחדר.
״אז אין לך תשובה אה?״ הוא אמר, שנייה לפני שפתחתי את דלת הכניסה, עצרתי והסתובבתי בכדי להביט בו, הנדתי בראשי לשלילה, הוא נחר בבוז ובעט בחתיכת אבק שהייתה שם.
״את אוהבת אותי?״ הוא שאל ולבי החסיר פעימה.
״אתה יודע שכן״ עניתי בלית ברירה, אני שונאת להפגין אהבה.
״אני רוצה לשמוע את זה״ הוא דרש ובהיתי בו, פניי התעוותו ובתנועת ביטול קלה בעזרת ידי שללתי את הדרישה שלו.
״לא יקרה דניאל״ אמרתי והוא גלגל את עיניו.
״אני-רוצה-לשמוע-את-זה!״ הוא צעק, שאג למעשה, נבהלתי והלכתי צעד לאחור, עיניי הוצפו בדמעות שחנקו אותי לרגע ואז ירדו אחת אחרי השנייה, עדיין הנדתי בראשי והוא איגרף את ידו, מטיח אותו בקיר בחזקה ומשחרר אותה מהאיגרוף, ידו השתפשפה ודם מילא את פרקי אצבעותיו.
״יודעת מה?״ הוא החל לומר ״את מגעילה אותי, מעכשיו את לא קיימת בשבילי, לא היינו יחד ולא כלום, אגם היא האהבה החדשה שלי, יותר יפה ממך, יותר חכמה ממך ויותר כיפית ממך, היא לא תמרח אותי כמו גבינה לבנה על סנדוויץ׳, היא תאהב אותי כי היא תבין מה יש לה בידיים״ הוא אמר בארסיות, מביט בי בגועל כמו שלא הביט בחיים, המילים שלו כאבו כאילו כורתים לי את האצבעות אחת אחת, לרגע הבנתי את השמעות של ׳לב שנשבר׳.
לרגע הרגשתי כל כך מכוערת לידו, הרגשתי לא שווה, הרגשתי כלום.
״לא השתנת״ הוצאתי שתי מילים קטנות מבין כל הסערה המטורפת, מבין כל הדמעות ומבין כל הרסיסים של הלב.
״מעכשיו את כלום בשבילי״ הוא אמר והתקדם בצעדים גדולים וכבדים ליציאה, כתפי נחבטת בשלו בחזקה ואני מועדת לאחור, הוא יוצא וטורק אחריו את הדלת.
אני מחליקה במורד הדלת, לא מפסיקה לבכות, כואב לי כל חלק בגוף.
״אני אוהבת אותך״ מלמלתי לעצמי.