אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 35

״בתור חברה שלי את אמורה לתמוך בי״ צעקתי על אלה שהייתה שלווה ביחס אליי.
״אני לא יוצאת לדייט עם מישהו אחד ואז מנשקת את האקס שלי בשירותים לפחות״ היא התגרתה בי בחיוך יהיר ומעצבן, כבר כמה ימים שהיא מציקה לי בנוגע לדייט עם שי והנשיקה עם דניאל בשירותים, היא מורידה לי כל טיפת כבוד שיש לי כלפיה, היא מנסה לעקוץ אותי ולהציק לי, לא מתאים לה שהייתי חברה של דניאל, לא מתאים לה שחזרתי לדבר עם נטלי ולא מתאים לה שיצאתי לדייט עם שי, מתי היא תבין שאלו החיים שלי וזהו.
״ א׳. זה הוא שנישק אותי״ התגוננתי מפניה ״וב׳. אני לא שפטתי אותך כששכבת שנה שעברה עם האחד ההוא מיב׳״ חייכתי גם אני, פוגעת בנקודות תורפה שלה, היא פערה את פיה בהלם ועיוותה את פרצופה.
״אני אהבתי אותו, אל תזכירי את זה אפילו״ קולה רעד ולרגע הצטערתי על הזכרתי זה.
״פשוט, בואי ניקח הפסקה אחת מהשנייה?״ שאלתי באנחה והיא הנהנה בהסכמה.
״אנחנו טעונות מדי אחת כלפי השנייה״ היא המשיכה וגם אני הנהנתי, נפרדנו לשלום כעדיין מתח רב שרר בין שתינו אך הותרנו את זה מאחור.

~~~~~~~~~~~~~~~~

-כשבוע לאחר מכן-
״ביי, אם אתה מוצא את הדיסק של טיילור סוויפט תיזכר בי ותקנה לי אותו״ ביקשתי מאוראל וחיבקתי אותו, ההורים שלו החליטו שהם רוצים לטוס לתאילנד, אז הם טסים לתאילנד למשך חודש, אני ארגיש די לבד בלעדיו, הרי אני ואלה עדיין בריב והקשר ביני לבין תמר רופף מעט.
״את יכולה לסמוך עליי״ הוא חייך ונשק ללחיי, נפרדתי ממנו מהוריו לשלום והם נסעו לשדה התעופה.
דיברתי איתו על העניין עם אלה והוא הסכים איתי על העניין שהיא די נדבקת לי לחיים ומכתיבה לי אותה ואולי זה טוב שתפסנו קצת מרחק אחת מהשנייה, הוא אמר שאם יש משהו אני יכולה להתקשר אליו בכל רגע נתון, הוא אפילו נתן לי את המספר שלו בתאילנד ואת רשימת המלונות שבהם הוא ישהה.
התחלתי לחזור חזרה הביתה, לאחר עשר דקות הגעתי ופתחתי את הדלת, הופתעתי לראות את אימי ישובה סלון צופה בסדרה שלא ידעתי את שמה.
״מה את עושה כאן?״ שאלתי באי הבנה והיא הסבה את פניה אליי.
״סתם השתחררתי מוקדם מהעבודה, הייתי צריכה קצת מנוחה, השאלה האמתית היא מה את עושה כאן?״ היא שאלה והתחלתי להזיע, הייתי צריכה להיות בבית הספר אבל בגלל אוראל הברזתי והלכתי להיפרד ממנו.
״אממ… כאילו לא הרג.. הרגשתי טוב״ גמגמתי, לא הייתי כל כך טובה בשקרים, אימא הביטה בי במבט חשדני, לא מאמינה לי וישר הרצתי בראשי עוד שקרים אפשריים שאוכל לומר בכדי להיחלץ מהמצב.
״למה לא התקשרת כדי להודיע לי?״ היא שאלה בחשד.
״כי הדבר היחידי שהיה לי בראש זה לקחת כדור וללכת לישון״ המשכתי בשקר הלא מוצלח שלי ואמי הנידה בראשה.
״תפסיקי לשקר לי, את לא נראית לי כמו אחת חולה, מאיפה חזרת עכשיו?״ היא הרימה את קולה ונרתעתי מעט, נשמתי נשימה עמוקה, התכוננתי לעונש שצפוי לבוא והתחלתי לדבר.
״אוראל טס היום לתאילנד, יצאתי בכדי להיפרד ממנו״ סיפרתי לה את האמת והיא לא נראתה מרוצה, היא חשבה לעצמה רגע.
״תעלי לחדר עד שאני אחשוב על עונש הולם מספיק״ היא הורתה לי ולא זזתי ממקומי.
״מה אני ילדה קטנה שאת מטילה עליי עונשים? מה קרה? לא תתני לי לראות טלוויזיה? תחרימי לי את האייפון?״ שאלתי בחצי התגרות חצי עצבים, עונש על מה? רציתי להיפרד מהחבר הכי טוב שלי שאני לא הולכת לראות משהו כמו חודש והיא מענישה אותי על כך?, יופי גם כשהיא סוף סוף בבית היא מוצאת על מה לריב איתי, במקום להיות אימא נורמלית ולהכין לי אוכל עד שאני אגיע הביתה היא צופה בתכניות טיפשיות.
״רעיון נחמד, תביאי לי את הפלאפון שלך״ היא דרשה ממני בקול תקיף וזרקתי לה אותו בעצבנות, היא תפסה אותו ברשלנות וזרקה לי איזו הערה שלא יכולתי לשמוע עקב היותי רחוקה ממנה.
טרקתי את הדלת בעצבים ונזרקתי על מיטה.
-מור ביטון: תגאלי אותי מהסבל הזה- שלחתי לנטלי הודעה בפייסבוק מהמחשב.
– נטלי וקנין: עם מי רבת הפעם?- היא שאלה וגיחכתי לעצמי, לאחרונה ניתן לומר שאני רבה עם רוב העולם, מרגישה שאף אחד לא מבין אותי אז את התסכול שלי אני מוציאה על אותו אדם ולא שומרת בבטן כמו אחרים.
-מור ביטון: עם אימא שלי- החזרתי ונאנחתי, אחרי דקה או שתיים כשראיתי שהיא לא עונה לי לא חיכיתי יותר מדי לתשובה מצידה והתנתקתי מהפייסבוק, מניחה את המחשב על השידה שלי וקמתי לספרייה שלי בכדי לבחור ספר שיעביר לי את הזמן, בחרתי בספר אקראי שעדיין לא יצא לי לקרוא והתחלתי לקרוא, תובעת בין הדפים אט אט ומחשבותיי מתרכזות רק בתוכן שנכתב על השורות הכתובות בדיו שחור על דף לבן.
שקלתי כמה אפשרויות לאחר שנמאס לי לקרוא.
אפשרות ראשונה, להתקשר לנטלי ולדבר על הלילה, האפשרות נשללה מכיוון שהאייפון שלי שבוע אצל אימא שלי.
האפשרות השנייה הייתה להתפלח לבית של אלה והתנחל אצלה עד הלילה, האפשרות הזו גם נשללה מכיוון שאני והיא בריב לא מוסבר.
והאפשרות האחרונה שנותרה לי זה להירקב בבית ללא מעש.

״מוררר!״ אימא קראה לי, גלגלתי עיניים וירדתי, גזר הדין.
״כן אימא?״ אמרתי בעצבים כשירדתי את המדרגות האחרונות בכבדות.
״דיברתי עם אבא שלך, הוא לא מרוצה מכך שהברזת היום״ היא אמרה וקפצה את שפתיה.
״צפוי״ מלמלתי לעצמי והיא הביטה בי בעיניים בוערות.
״אני רואה שפתאום תפסת את מקומך כאימא אמיתית״ שילבתי את ידי על חזי והטיתי את ראשי מעט לצד.
״מה זה אמור להביע?״ היא שאלה בכעס.
״זה אומר שפתאום הפכת לאימא, לא באמת, במקום שתבואי ותכיני לי לאכול את יושבת ורואה סדרה מטופשת כמו בת עשרה , חוזרת כל לילה בשעות שגם אם אני ארצה אני לא אוכל לראות אותך למה? כי הציורים הטיפשיים האלה שלך יותר חשובים מהבת שלך! למה לא אימצתם כלב וזהו?״ אמרתי ולאט, עם כל מילה שיצאה מפי הטון שלי הלך והפך צעקני יותר, היא שתקה, היא ידעה שזה המצב ושהיא באמת לא תפקדה כאימא, לא רציתי להישאר בבית יותר, התקדמתי לכיוון היציאה ועצרתי לרגע, מסתובבת אליה ופותחת את פי בכדי לדבר.
״אני לא אחזור הביתה הערב, אני אשן אצל אחת החברות שלי, אח צאי לחפש אותי ואל תדאגי״ אמרתי ויצאתי מהבית, טורקת את הדלת אחריי.
חייכתי לעצמי חיוך קטן ומרוצה, כבר זמן מה שלא ראיתי את אימא שלי, או רבתי איתה איזה ריב משמעותי, אחרים יגידו שאני מפגרת אם אני שמחה על כך שרבתי עם אימא שלי, אבל זה קורה אחת לכמה חודשים שאני רואה את אימא שלי אחרי בית הספר או רבה איתה, עכשיו השאלה האמתית לאן אני אלך.
לאלה? אנחנו במתח אז אין מצב, תמר? כמו שאמרתי הקשר בנינו רופף כבר, אוראל לא פה ונטלי? המצב המשפחתי לא ממש מאפשר (בהמשך תבינו), הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני שיצאתי בדרמטיות מהבית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
דפקתי בדלת, מחכה לתשובה ומתחננת הדלת תיפתח.
״מה שכחת הפעם אימ… מור?״ הוא שאל בהפתעה, ועמדתי מבוישת.
״אני יכולה להיכנס?״ שאלתי בביישנות ומתחתי מעט את שפתי לחיוך צדדי.
הוא הסתכל לתוך הבית וחזר להביט בי, לחוץ מעט.
״כנסי״ הוא אמר בלית ברירה ונכנסתי בצעדים קטנים, מופתעת לראות את הבלונדה ישובה בחולצה שלו על אחת מהספות, ידיי החלו להזיע ולבי האיץ את פעימותיו.
״בת דודה של דניאל?! מה את עושה כאן?״ היא שאלה בחיוך, מה לעזאזל?
העברתי בדניאל מבט חטוף של ׳מה הולך כאן?׳ והוא התחנן במבטו אליי ש׳אזרום עם זה׳.
״היי״ חייכתי ונשארתי עומדת באותו המקום, סערת רגשות עצומה התחוללה בי כשראיתי אותה באחת מחולצותיו.
״אגם בדיוק צריכה ללכת לעבודה״ הוא סוג של סילק אותה, עובדת? השעה תשע בלילה, בטח זנות.
היא הלכה לחדר בכדי להחליף בגדים וחזרה לאחר דקה או שתיים, אני עדיין הייתי קפואה במקומי, מתקשה לעכל שיש לו מישהי אחרת, רוצה לברוח ולישון על ספסל בשכונה, אבל אני לא מצליחה לזוז.
״ביי בת דודה של דניאל, היה נעים לפגוש אותך״ האגם ההיא התקדמה אליי בריצה קלה וחיבקה אותי, נאלצתי לחבק אותה חזרה ולפגוש במבטו של דניאל, היא חזרה לנשק את דניאל נשיקה מהירה והרגשתי כאילו הלב שלי התנפץ, היא יצאה ושקט נכנס.
המשכנו לעמוד שם, בוהים אחד בשני, הלב שלי עדיין דופק מהר מדי ורגליי מתות לעוף משם.
״מה את עושה כאן״ הוא שבר את השתיקה והלך להתיישב בסלון.
״זה מסובך״ אמרתי ״אני יכולה להישאר לישון כאן?״ שאלתי בחשש והוא כנראה לא הבין מה קורה, אנחנו לא מדברים במשך שבוע ואני פתאום נוחתת עליו.
״כן״ הוא אמר בביטחון, מעלים כל נימה של בלבול בקולו.
התקדמתי בסופו של דבר לספה השנייה והתיישבתי.
״זה נהפך רציני אה?״ שאלתי בנוגע לאגם ההיא, עד שכמה שלא רציתי לדבר על זה הייתי חייבת לשאול לפחות ״בן דוד״ הוספתי בהתגרות עצבנית.
״אגם קצת קנאית״ הוא הסביר ונחרתי בבוז
״אתם אפילו שבוע לא יחד וכבר היא אצלך לבושה בחולצות שלך?״ שאלתי בקול שהפך מעצנבני לנעלב.
״את זו שאמרת לי לעבור הלאה״ הוא התנער מכל אשמה שהטחתי בו וחייך.
״אוקיי אני צריכה להתקלח״ נמנעתי מיד ממקרה לא נעים העתיד לבוא.
״צריכה חולצה שלי?״ הוא קרא כשהייתי במסדרון.
״לא, תשמור אותה לחברה החדשה שלך״ קראתי בחזרה ולרגע נשמעתי כמו אקסית קנאית ומסריחה, הוא צחק בקול, לא מנסה להסתיר זה שהוא צחק עליי, התרגזתי ונכנסתי למקלחת, טורקת את הדלת בפעם המי יודע מה להיום.
כשהייתי באמצע המקלחת, שוטפת את השמפו מראשי הדלת נפתחה וישר קפאתי לרגע.
״קנאית קטנה שלי, יש לי פה בגדים לאחר כך״ דניאל אמר ויצא, חייכתי למשמע המילים שלו והרגשתי כאילו אני עומדת להשתגע מהבלבול.
כשיצאתי והתנגבתי, חייכתי למראה אחת מחולצות הטישירט שלו, הרמתי והרחתי אותה, היה לה ריח של בגד חדש, כזה שישר הגיע מהחנות, התאכזבתי מעט בכל זאת, רציתי את הריח שלו עליה.
״נכנעת בסופו של דבר אה?״ הוא חייך חיוך יהיר, הטחתי את המגבת בכתפו וחזרתי לנגב איתה את שיערי הרטוב.
״אני סחוטה מעייפות, יש מצב אתה מארגן לי שמיכה לספה בסלון?״ שאלתי ופיהקתי.
״בואי תשני איתי״ הוא הציע והנדתי בראשי.
״אין מצב, אלוהים יודע מה אתה ואגם ההיא עשיתם עליה״ אמרתי בגועל ותמונות שלהם שוכבים קפצו לראשי.
״קודם כל לא שכבתי עם אך אחת מאז שנפרדנו, אולי נישקתי אבל לא דפקתי, ובנוסף לכך אגם לא הייתה על המיטה שלי, רק את״ הוא אמר ובתוך תוכי לא ידעתי אם לחייך או אם הוא בכלל דובר אמת.
״אז איפה היא ישנה?״ תחקרתי אותו והוא חזר לחייך.
״מי אמר שהיא ישנה פה?״ היא שאל, מרים גבה.
״היא… כאילו היא לבשה את החולצה שלך, אז היא ישנה פה״ אמרתי והביטחון שלי התפורר.
״זה לא אומר שהיא ישנה פה״ הוא אמר בבירור והרגשתי מטומטמת.
״אז את באה לישון?״ הוא שאל והושיט אליי את ידו, מבלי להסס תפסתי את ידו והוא משך אותי לחדרו שלא ראיתי כבר חודש וקצת.
נשכבתי על קצה המיטה והוא אחריי, מושך אותי אליו, רציתי כל כך להישאר בין הזרועות החמות האלה, השתחררתי ממנו וחזרתי לקצה המיטה, הוא הבין את הרמז ולא משך אותי בחזרה פשוט התקרב אליי מעט.
לאחר רבע שעה שלא נרדמתי, פשוט עצמתי את עיניי הרגשתי את דניאל מושך אותי אליו, כנראה הוא חשב שנרדמתי, הוא נשק לראשי ואימץ אותי חזק אליו, לא התנגדתי הרי הייתי ״רדומה״.
אם למקרה הזה הריב הוביל אני אריב עם אימא שלי כל יום.