אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 34

״מה נראה לך שאתה עושה?!״ צעקתי והתקדמתי לשי בכדי לעזור לו לקום, הוא היה די בהלם ולא הבין מה קרה.
״אתה חולה נפש דניאל, מה אתה עושה פה?״ שאלתי בעצבים ונעמדתי ליד שי המדמם, ממהרת לעזור לו.
״כביכול רוצה לראות סרט עם אגם״ הוא אמר בחיוך מתגרה ורק אז שמתי לב לאחת שעמדה לידו.
בעלת שיער בלונדיני חיוור ועיניים כחולות, רגליים ארוכות וחזה ממוצע, בדיוק האישה בשביל דניאל.
״אתה רואה מישהו שעוצר בעדך?״ רטנתי והתקדמתי עם שי לשירותים בכדי לשטוף את הדם מפניו ולנסות לעצור את הדימום הבלתי פוסק.
״אני מצטערת שי, אני לגמרי מצטערת״ התנצלתי ופתחתי את המים, שי חפן בשתי ידיו כמות של מים ושטף את פניו בזמן שאני חתכתי חתיכת נייר ונתתי לו בכדי שיעצר הדימום.
״זו לא אשמתך״ הוא אמר וחייך חיוך מרגיע, לא יכולתי להירגע, הייתי נסערת מהאגרוף, מדניאל ומהבלונדינית שנכנסה לחייו.
״צא מפה״ דניאל נכנס בסערה והורה לשי לצאת.
״תישאר שי אל תלך״ עצרתי בידי את שי שהתכוון להימלט מהמקום והבטתי בדניאל במבט רצחני.
״אתה יוצא או שלא רק האף שלך ידמם״ הוא איים עליו והתנשם, זה היה קרב מבטים רציני ביני לבינו, שי עמד שם מפוחד ואני רציתי לבעוט את דניאל מאותו המקום, היה לי ערב נפלא, עד שהוא בא.
״מור״ הוא קרא לי בעצבנות ושיחררתי במהירות את ידי מזרועו של שי.
״לך אני תיכף אגיע״ חייכתי חיוך מאולץ שינסה להרגיע את שי, והוא מילא את בקשתי.
בשנייה שהדלת נסגרה דניאל דחף אותי לאחד מתאי השירותים ונעל אחרינו.
״מה את עושה לעזאזל?״ הוא שאל בכעס ואני הייתי יוצר עסוקה בלהחזיר לעצמי את שיווי המשקל שאבד בזמן שדחף אותי.
״רואה סרט״ אמרתי את המובן מאליו ושילבתי את ידי על חזי והתבוננתי בו, כל הגעגועים שהסתתרו מתחת לפני השטח צפו ופתאום רציתי פשוט לנשק אותו.
״התכוונתי למה את עושה איתו״ הוא אמר בקול תקיף והדגיש את המילה ׳איתו׳.
״אני לא סגורה על זה אני חושבת שזה דייט״ אמרתי בביצ׳יות, הוא קינא, רציתי שהוא יקנא, בדיוק כמו שאני מקנאה בכלבה הלא מחומצנת הזאת.
״אסור לך לצאת איתו״ הוא קבע לי וצמצמתי את עיניי.
״סליחה?!״ שאלתי בעצבים ובפליאה, מי הוא חושב שהוא בדיוק? אבא שלי?
״אמרתי שאת לא יוצאת איתו, אני עכשיו מחזיר אותך הביתה״ הוא המשיך לקבוע לי את סדר הערב ואני עדיין נשארתי בהבעתי המופתעת.
״לא אתה לא מחזיר אותי הביתה״ כעסתי ״כמו שאני לא קובעת לך לא לצאת עם זונות גם אתה לא תקבע לי״ אמרתי בהתייחסות לדייט שלו שם.
״את כלבה״ הוא ירק בארסיות והתכווצתי לרגע ״הבלונדה המסכנה שבחוץ היא סתם עוד ניסיון כושל להשכיח אותך״ הוא אמר בקשיחות והצביע עם אגודלו לבחוץ.
״כן גם אותה הנשיקה בפאב הייתה כדי להשכיח אותי״ הזכרתי לו את אותו הערב.
״אני לא נישקתי אף אחת מאז שנפרדנו״ הוא אמר, בעצם הוא שיקר.
״אתה אפילו לא זוכר מרוב שהיית שיכור ומפגר״ התרגזתי והוא העביר את ידו בשערו בעצבנות.
״אפילו לסטירה ההיא לא הייתה משמעות?״ אמרתי בעצב מהול בכעס, רציתי שהוא יזכור אותה, רציתי שיכאב לו בדיוק כמו לי.
השענתי את מצחי על חזהו, חום גופו הורגש וכל גם דפיקות ליבו.
״דני״ קראתי בשם חיבתו ״אל״ אך מיד תיקנתי את הטעות הקלה שנפלטה מבין שפתיי.
״תפסיק, בבקשה, אני לא שייכת לך, אני לא רכוש שלך, עוד מעט הזמן שנהיה פרודים יהיה יותר מהזמן שהיינו יחד״ כל מילה שיצאה מפי האיצה את קצב לבי והוא דפק בקצב מטורף.
״מתי תביני שיום איתך היה כמו נצח בשבילי, החודשיים האלה יכולים להיכנס לי לתחת, חודשיים זה רק מספר של ימים, לא מספר האהבה שהיתה לי אלייך ועדיין יש, לא ספרתי את הזמן מרוב שהיה לי כיף לאהוב אותך״ הוא אמר בכנות ותפס במותניי, לא עשה כלום, סתם תפס בהם.
״ועכשיו? לא כיף לך לאהוב אותי?״ שאלתי ובטני התהפכה.
״לא״ הוא אמר בחדות והשתדלתי לא להתפרק לידו ״עכשיו כואב לי לאהוב אותך״ הוא המשיך ורגליי היו חלשות מדי בכדי להחזיק את כל משקל גופי, החלקתי במורד הקיר והתיישבתי, דמעה זלגה לה מבעד עיני והשתדלתי לא להביט בדניאל שהביט בי.
״למה את חייבת לסבך הכל?״ הוא חזר להתעצבן שוב ״למה את לא יכולה לאהוב אותי בחזרה וזהו?״ הוא שאל בכאב ורציתי להימחק מהעולם לרגע, או לעבור לאי מבודד עם קופים וקוקוסים.
״אני כן אוהבת אותך״ התוודיתי בלחש ושרירי פניו נרפו לרגע.
״אז למה את לא מוכנה לקבל אותי אלייך חזרה, למדתי מהטעויות שלי״ הוא אמר נחוש, ניצוץ של תקווה נידלק בו וכאב לי להיות הכלבה שתכבה אותו.
״אם היית לומד מהטעות שלך לא היית שותה, לא היית מנשק אחת אחרת ולא היית יוצא עם בת זונה בלונדינית״ צעקתי ודמעות זלגו על לחיי, פניו התקשחו שנית אך הוא שתק, מילים כמו שיוצאות לי פי ברגע זה בחיים לא עלו במחשבתי, או על זוית שפתיי.
״אתה מכאיב לי באותה מידה שאני מכאיבה לך״ המשכתי בדבריי אך בטון רגוע יותר, מה לעזאזל הולך לצאת מהריב הזה? אפילו אלוהים לא יודע.
״אני לא מבינה אותך, יש לך ביד אחת הרבה יותר יפה ממהני, בלונדינית, עיניים כחולות, גוף משגע, היא בטוח תאהב אותך ותתן לך מה שתרצה למ…״ התחלתי לנסות לשכנע אותו לעבור הלאה אך נקטעתי על ידו.
״אין יותר יפה ממך, בעיניי את האחת המושלמת, מבפנים ומבחוץ בגלל זה אני נלחם, בגלל זה אני לא מצליח לגעת באחת אחרת כבר מאז שנפרדנו, בגלל שאני אוהב אותך״ הוא הטיח בי את מילותיו כמו אבנים.
״לא מצליח לגעת״ חזרתי על מילותיו במלמול ״ניסית?״ שאלתי והבטתי בעיניו, הוא לא הגיב אלא רק הביט בי חזרה, לא מצפה לשאלה שנחתה עליו, עכשיו באמת רציתי למות.
״ידעתי״ אמרתי בקול והטחתי את ידי בקיר, הוא השפיל את ראשו ונע מצד לצד באי נוחות.
״את רצית שאני אמשיך הלאה לא?״ הוא התעשת ועיניו חוזרות להביט בשלי, כאילו קדחו חורים לתוכן.
״להמשיך הלאה פירושו זה שאתה הולך עם הכלבה שלך ולא גורם לדייט שלי לדמם מהאף״ התלוננתי והוא התיישב לידי.
״לא יודע מה נכנס בי באותו הרגע, זה כאילו אח שלך הולך ומזיין את חברה שלך״ הוא שפך את ליבו בפניי בדרך מוזרה קצת.
״הוא לא אח שלך והוא לא זיין אותי״ ניפצתי לו את התאוריה הקטנה שלו, הוא השעין את ראשו על הקיר ועצם את עיניו בחזקה.
״אני חושבת שהוא מחכה לי״ אמרתי וקמתי, הוא תפס במרפקי והושיב אותי חזרה.
״את לא הולכת אליו עד שאנחנו לא מסדירים את העניינים בנינו״ הוא קבע.
״אין מה להסדיר דניאל, מתי תבין שזה נגמר?״ שאלתי בעיניים מתחננות והוא בפרצופו סירב להאמין.
״את אוהבת אותי״ הוא אמר, לא שאל, פשוט יודע.
״לא דניאל, אני לא״ שיקרתי שוב, רק הפעם זה היה קשה יותר מלשקר לשי.
הוא אחז בפניי והנחית את שפתיו על שלי, וכאן הלב והראש פתחו במלחמה.
הלב היה נחוש להמשיך את הנשיקה אך הראש ניסה למנוע, מלחמת כוחות ביני לבין עצמי, לא מסוגלת להתנתק משפתיו אך חייבת, דחפתי אותו ממני והתנשמתי בכבדות.
״ועכשיו?״ הוא שאל מחייך ומתנשם.
״לא״ עניתי בחדות וניסיתי להסדיר את הנשימה ואת הפרפרים שעפו ללא הפסקה בבטני.
מבלי לומר מילה נוספת, דניאל קם ויצא בסערה מתא השירותים.
יצאתי גם אני שנייה אחריו, מיישרת את חולצתי בעזרת ידיי ומסדרת את שערי מעט, איך אני אסביר לשי את הזמן הארוך שבו שהיתי עם דניאל בשירותים.
רצתי ריצה קלה ונעמדתי ליד שי שהביט בדניאל ובבלונדינית מתרחקים, דניאל כמה צעדים לפניה, צעדיו כבדים וידיו מכווצות לאגרופים, נשמתי כמה נשימות עמוקות, מכריחה את עצמי להירגע.
״את אוהבת אותו נכון?״ שי שאל ואני המשכתי להביט בדניאל המתרחק.
״כן״ הנהנתי ודמעה זלגה מבעד עיני.
למה אני חייבת לסבך הכל?