אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 33

״הוא יכול ללכת לעזאזל מצדי״ אמרתי לנטלי בפלאפון.
שבועיים מאז הפרידה והשמועות על אחת אחרת לדניאל לא פוסקות, הבנתי מהסיפורים שזו מאיה, היודניקית הנודניקית, ויש סיפורים שזאת אחת לא מבית הספר, אין ספק שאני נקרעת מבפנים, אבל אין מצב שאני אראה את זה כלפי חוץ.
דניאל היה שיכור מדי בכדי לזכור את הסטירה או למה הוא בכלל חטף אותה, הוא מגעיל אותי כל כך, אבל אני עדיין אוהבת אותו והעובדה שהוא הולך עם אחרת לא תורמת למצב העגום.
״אני יודעת שזה מפריע לך, את לא צריכה להעמיד פנים לידי״ היא אמרה בעצב וגל של דמעות חנקו את גרוני ״איך אני יכולה לעזור?״ היא שאלה כתמיכה.
״יש לך כדור שיעלים לי אותו מהמחשבה?״ שאלתי בציניות עצובה, אני יודעת שאין כזה דבר.
״לא״ היא מלמלה
״אז את לא יכולה״ השבתי, אני צריכה למצוא גם לי מישהו, נזכרתי בשי שהתחיל איתי, ההוא שעובד עם דניאל בארומה, תמיד אמרו לי משהו על הזדמנות שנייה, למה לא?
״יודעת מה, תהיי מוכנה עוד שעה, אנחנו נוסעות לקניון״ הודעתי לה
״מה נעשה שם?״ היא שאלה
״למצוא תחליף לדניאל״ השבתי וניתקתי בעדינות.

נכנסנו לקניון, עשינו סיבוב קל בין חנויות בגדים ושינון על מה צריך להגיד, נטלי עזרה לי, בכל זאת היא מבינה בעניין הזה יותר ממני.
החלטנו להיכנס לארומה והתפללתי בכל ליבי שדניאל לא יהיה במשמרת שם.
״היי״ אמרתי בחיוך ונשענתי על הדלפק, נטלי נעמדה לידי וחייכה גם היא.
״מור?״ שי שאל בהפתעה
״שי?״ שיחקתי אותה מופתעת למרות שהוא היה המטרה שלי.
״מה את עושה פה?״ הוא חייך אליי
״אוכלת, או לפחות רוצה״ חייכתי גם אני ונטלי בעטה ברגלי, בעטתי בה חזרה וחזרתי לשי.
״מה את רוצה?״ הוא ניגש למחשב בכדי לבצע הזמנה.
״תפתיע אותי״ אמרתי בהתגרות, הוא חייך חיוך מופתע והלכנו שתינו להתיישב.
״מה את עושה לעזאזל?״ היא שאלה בלחש, בעצבים ובהפתעה יחד.
״שוכחת מדניאל״ חייכתי, לפחות מנסה.

כעבור דקה או שתיים שי קרא לי וקמתי לבד בכדי לאסוף את מה שהוא הכין.
״זה נראה טוב״ אמרתי בתאבון, לא אשקר הייתי רעבה.
״נו ברור, זה אני הכנתי״ הוא התרברב.
״שמע, לא הספקנו להכיר כמו שצריך רוצה ניפגש מתישהו?״ העליתי את הנושא בחיוך תמים.
״אין מצב, דניאל יהרוג אותי״ הוא אמר בהסתייגות.
״דניאל ואני לא ביחד יותר, זה היה לזמן קצר וזה נגמר, חוץ מזה יש לו מישהי אחרת״ כשאמרתי את המשפט האחרון כאב לי בחזה, יש לו מישהי אחרת.
״אוקיי, למה לא? תהיי מוכנה מחר בשש?״ הוא שאל והנהנתי בנחישות.
״מהיר שכמותך״ צחקקתי כמו מפגרת, הרגשתי לרגע מטופשת ופתטית להפליא, לקחתי את המגשים והלכתי למקום, שלב אחד עברתי לפחות.

״לאן הולכים?״ שאלתי בהסתקרנות כשנכנסתי למכוניתו של שי שחנתה מחוץ לביתי.
״בא לך סרט?״ הוא שאל בחיוך, לא ציפיתי להחלקה על הקרח הוא טיפה יותר בנאלי(נדוש, רגיל) מדניאל.
״בכיף״ אמרתי בחיוך נלהב והחלנו לנסוע לעבר הקולנוע.
״תלת מימד או רגיל?״ הוא שאל וחשבתי לרגע.
״מה שאתה מעדיף, אני זורמת״ הפלתי את הבחירה עליו.
״מפוצלים?״ הוא עשה בחירה אקראית והסכמתי.
״קראת את הספר?״ הוא שאל בהתעניינות והנהנתי בהתלהבות בזמן שדחפתי חופן של פופקורן לפי.
״מבטיחה להשאיל לי אותו?״ הוא שאל בצחוק.
״בטח!״ עניתי בלהט והמשכנו בשיחת החולין שלנו.
הוא סיפר לי על המשפחה שלו, ועל העבודה שלו, יש להם כסף וחיים אמידים אבל הוא עובד בכדי להרגיש עצמאי ולא ליפול על ההורים שלו, הערכתי את זה ולפתע רציתי גם אני להשיג עבודה משלי, הוא סיפר עד כמה זה מרגש לקבל משכורת ראשונה ולבזבז אותה על מה שאתה רק רוצה בלי דין וחשבון או למה וכמה.
הוא הצליח להשכיח לי את דניאל לזמן מה, הוא לא היה כזה לקקן כמו שחשבתי, הוא מצחיק ונתן לי להרגיש כמו נסיכה, אם זה ימשיך כך אני חושבת שנוכל להיות יחד.
אהבתי גם את הקטע שהוא לא ניסה לשחק אותה באד-בוי, הוא לא אוהב לשתות או לעשן, לא עושה שטויות ולא הולך למועדונים.
אחרי צבא הוא רוצה ללמוד רפואה, להתחתן ולהקים משפחה, לגמרי הבחור האידיאלי, הבחור בשבילי, כל הכבוד מור סוף סוף בחירה נבונה.
״מה את תרצי לעשות אחרי הצבא?״ הוא התעניין ולגם מהקולה.
״אני חושבת שאני…. אין לי מושג האמת״ משכתי בכתפיי ושרבבתי את שפתי התחתונה, יש לי עוד זמן עד אחרי הצבא, עד אז אני בטוחה שאני אחליט.
״אולי פסיכולוגית״ זרקתי לו את המקצוע הראשון שצץ בראשי.
״פסיכולוגית זה משעמם אני חושב״ הוא הקניט אותי ״בלי להעליב כמובן״ הוא התגונן שניה אחרי, ״זה פשוט לשבת לשמוע את בעיות שיש לאחרים בחיים ולהכיל את כל החרא שלהם״ הוא הסביר את כוונותיו, לא הייתי צריכה להגן על המקצוע הזה, זה בכלל לא מה שאני רוצה לעשות בחיים.
״צודק״ הצדקתי אותו והוא לא הבין למה, שתיקה שררה לה, לא שתיקה מביכה, שתיקה של ׳נגמרו נושאי השיחה׳.
״תגידי״ הוא פתח את פיו והסבתי אליו את ראשי.
״זה יפריע לך אם אני אשאל למה את ודניאל נפרדתם?״ הוא שאל בהסתייגות, לא היתה לי בעיה לדבר על זה, אבל לא היה לי נוח לדבר על זה.
״הוא לא סיפר לך למה?״ התפלאתי והוא הניד לשלילה בהבעה תמימה.
״מה הוא סיפר לך?״ התעניינתי גם אני, מנסה למרוח את זה כמה שיותר בכדי לא לספר.
״הוא בסך הכל אמר לי שהוא הטיפש המזוין הכי גדול שהוא מכיר ושהוא בחיים לא יתאהב שוב, אבל הוא לא הסביר לי למה״ הוא הסביר לי והתכווצתי במקומי מעט, הוא כן מצטער שמישהו ירה בי לעזאזל.
״עכשיו את מוכנה להסביר לי מה הוא עשה שהוא כזה טיפש מזוין?״ הוא אחז בשאלתו ולא הרפה, לא נותרה לי ברירה אלא לספר לו.
״הוא די הכריח אותי לשכב איתו, לא רציתי ויצא שנפרדנו״ סיפרתי לו בקצרה, כמה שפחות פרטים יותר טוב.
״ואת עדיין אוהבת אותו?״ הוא שאל וקפאתי לרגע.
״לא״ שיקרתי במצח נחושה, ראיתי שהוא בקושי האמין לי אבל הוא לא רצה לצאת גס רוח אז הוא לא אמר עוד מילה נוספת, למעשה גם אני לא האמנתי לעצמי.
הסרט החל ושיחתנו פסקה.

״יואו זה היה סרט אדיר״ אמרתי בהתלהבות כשיצאנו מהסרט, זה היה אחד מהסרטים הטובים שהייתי בהם, צחקנו מלא, שי ניצל את החלקים היותר מרגשים בכדי לכרוך את ידו סביבי, זו לא הייתה יד שהייתי רגילה לה, הוא אמנם היה באותו הגובה של דניאל אך רזה בהרבה ממנו, לא היו לו שרירים אלא רק שני חוטים דקים של עור שעטפו את עצמותיו ומעט בשר בניהם, אבל הוא היה מצחיק והיה לו הומור משגע, טעיתי, אני לא יכולה לראות אותנו ביחד אלא רק בתור ידידים, הוא הזכיר לי את אוראל אבל קליל יותר.
״היה לי כיף איתך״ הוא אמר כשהמשכנו ללכת לאחת מהבתי קפה שהיו במתחם.
״גם לי איתך״ חייכתי חיוך ביישן ושנינו נעצרנו, הוא רכן בכדי לנשק אותי והסטתי את פניי לצד, כך יצא שהוא נישק את לחיי, האווירה נעשתה מביכה והוא נע מצד לצד במבוכה.
״אממ אני מצטער לא ידעתי שאת לא בקטע״ הוא אמר בבלבול.
״לא זה בסדר, זאת אני שנתתי לך את התחושה הזו, מצטערת״ הסרתי מעליו את תחושת האשמה, זו הרי אשמתי.
״אני פשוט… פשוט יקח לי זמן להיפתח, אני יודעת שאתה טיפוס שונה מדניאל ואתה לא תיפגע בי ככה אבל לא כרגע טוב?״ חייכתי חיוך קטן בכדי להרגיע אותו ולהפיג את המבוכה, הוא הנהן וחייך גם הוא, חיבקתי אותו והתקדמתי, הוא היה כצעד אחרי.
״שי״ קריאה קרובה נשמעה והסתובבתי, לאחר שניה שי היה שרוע על הרצפה ודימם מהאף.
.שאלוהים ישמור במה הסתבכתי.