אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 28

בהיתי בדניאל כמה שניות, שניה לאחר מכן הגיח גבר בשנות ה20 לחייו ואחריו הגיעה עוד אישה שנצמדה לגופו.
לא ידעתי איך להגיב, הייתי חייבת לפעול מהר בנוגע לחבר העצבני שלי, מלאת שאלות, ניערתי את עצמי מהקמח והלכתי אליו הליכה מהירה, לא מפעילה יותר מדי כוח, סגרתי את הדלת אחרינו והעברתי לו מבט הכי לא מוסבר שיש.
״מה זה היה שם, מי זה היה שם, ולמה אתה כזה עצבני?!״ צעקתי בלחש את שאלותיי.
הוא התהלך בחדר עצבני כאילו מישהו לכלך על להקת הרוק האהובה עליו, אוקיי זה תיאור לא טוב, הוא היה הרבה יותר עצבני.
״הי, תסתכל עליי״ חפנתי את פניו בידיי והכרחתי אותו להסתכל עליי, מעבירה חיוך מרגיע ומכריחה אותו במבטי להתרכך מעט.
״תשב״ אמרתי ומשכתי בעדינות לעבר המיטה, הוא זרק את עצמו על המיטה וסימן לי לשכב במקום הריק שלידו, מי אני שאסרב?
הזדחלתי גם אני למיטה והנחתי את ראשי על חזהו של דניאל שהלם במהירות שאפילו הפריעה לי לשכב עליו.
לאחר דקה או שתיים של דממה מתוחה החלטתי לדבר איתו על העניין שם, בעדינות כמובן.
״דני?״ שאלתי באי ודאות ובידיעה שבכל שנייה הוא יתפרץ עליי.
״אה לול?״ הוא אמר ברכות והמשכתי עוד צעד.
״אני לא רוצה לריב ואם תגיד לסתום את הפה אני אסתום, רק מי זה היה שם?״ שאלי שוב בחשש והוא נשף בעצבנות כאילו הוא רכבת שמשחררת קיטור.
״אח שלי״ הוא אמר בחדות ובקול, את האמת? לא הייתי מופתעת הוא היה העתק של דניאל, פשוט מבוגר בכמה שנים, אותם עיניים, האף, הפה, רק שלדניאל היה יופי מעודן יותר.
״למה אתה כל כך עצבני עליו?״ שאלתי ברוגע והוא עצם את עיניו בכח.
״אני לא רוצה לדבר על זה, מור״ הוא אמר בחד-גוניות, לעזאזל, חרא חרא פאק, אני שונאת שהוא קורא בשם שלי בקול העצבני הזה שלו.
הנחתי לזה כבקשתו,לעזאזל!, אני לא צריכה כזו דרמה על הראש בשישי.
הבנתי שהתכנית לשרוץ עם דניאל במרתון האנטומיה נזרק לפח מכיוון שהייתי צריכה לשבת ולהרגיע אותו.
נשימותיו התייצבו והוא היה שקט למדי
״דני?״ טפחתי על חזהו, לא היה שום מענה, הרמתי את ראשי וראיתי שהוא נרדם.
הרשיתי לעצמי להעביר את אצבעי על תווי פניו באיטיות, עוברת על האף והשפתיים שאני כל כך אוהבת.
קמתי ממנו, מכסה אותו ומכריחה את עצמי לא לצלול שנית למיטה ולהירדם יחד איתו, נשקתי קלות למצחו ויצאתי מהחדר.
״היי״ אמרתי בביישנות כשנכנסתי לסלון, רואה את אסתי, אחיו והאישה שלצידו.
״הו, היי מורצ׳וק בואי שבי איתנו״ אסתי הייתה עליזה מתמיד, אם היא כזו שמחה למה דניאל לא?.
התיישבתי ליד אסתי, מחייכת חיוך ביישן ומחכה לראות מה יקרה בהמשך.
״מור תכירי זה מיכאל, אח של דניאל״ אסתי הציגה את אחיו, חה, נחמד, משחק מילים מיכאל דניאל.
״נעים מאוד״ הוא אמר ונופף בביטחון
״וזאת איילה, אשתו״ הוא החוותה לעבר הבלונדינית הנאה שישבה לידו, חייכתי ונופפתי לה.
״תכירו, מור, חברה של דני״ אסתי הציגה אותי.
״הוא לא היה חבר של נטלי וקנין לפני כמה זמן?״ הוא שאל באי הבנה וכבר התחלתי להרגיש לא בנוח.
״אה לא, הם נפרדו, לפני חודש למעשה״ אמרתי בקול צרוד מעט, תאזרי ביטחון מור ינמושה!
״את נראית יותר טוב מנטלי״ הוא החמיא לי וחייכתי.
״תודה״ אמרתי ״איפה אתה גר שלא ראיתי אותך עד עכשיו?״ שאלתי בסקרנות והוא התרווח על הספה.
״באתי רק לביקור, אני גר בקליפורניה״ הוא אמר ופערתי את עיניי.
״אה״ פלטתי כשאני בהלם, לרגע שמתי לב למה שלבש,׳הוא היה נראה. מכובד בהחלט עם החליפה שלו.
״מיכאל ואיילה באו לשישי והם טסים חזרה בראשון״ אסתי הסבירה והנהנתי, מביעה התעניינות.
״איפה דני?״ מיכאל שאל
״ישן״ עניתי בחיוך כשנזכרתי בפניו השלוות
״טוב אימא, אני עף לישון״ אמר מיכאל וקם ממקומו.
״היה נעים להכיר אותך״ אמר מיכאל ולחץ את ידי, איילה ניגשה מיד אחריו
״מור, נעים לפגוש אותך״ אמרה ונישקה אותי פעמיים, אחת על כל לחי כמחווה ידידותית ואני חייכתי חיוך רחב.
״אני מצטערת על ההתנהגות של דניאל״ הרגשתי צורך להתנצל בשמו.
״זה בסדר״ מיכאל אמר בביטול ההתנצלות ״אנחנו רגילים אליו״ הוא חייך והם נעלמו לחדר.
״אוקיי אז איפה הפסקנו?״ שאלתי בציפייה ואני ואסתי חזרנו למטבח.

״אוי אלוהים״ אמרתי לאחר שסיימנו הכל, את העוגה, הקציצות לשבת, הדג לערב והרבה סלטים, השולחן היה ערוך, וכל מה שרציתי זה לצנוח למיטה לצידו של דניאל.
״אין את מדהימה מורי״ אסתי אמרה בחיוך, מתיישבת לידי, מדליקה את הטלוויזיה ורואה היפים והאמיצים, אוי לא.
״גם את רואה תשטות הזו?״ צחקתי והיא הסבה את מבטה אליי.
״דברי יפה ליפים שלי, כבר משאני צעירה הם מלווים אותי״ (מי שלא יודע ביפים והאמיצים יש 6700 פרקים הם כבר 20 שנה על המסך).
״גם אימא שלי רואה את השטות הזו״ צחקתי והיא הנידה בראשה.
״אין אימא בישראל שלא רואה את זה״ היא קבעה עובדה משל עצמה ואני נחרתי בבוז.
״בחייך? סדרה טובה באמת זה האנטומיה של גריי, איזה איכות, איזה שחקנים״ ייצגתי בגאווה את התכנית שלי.
״כן ממש, אני מנתח, אויש הוא מת, בוא נעשה על זה סדרה״ היא לעגה ואני צחקתי, כמו ילדות קטנות שרבות על ״למי יש ברבי יותר שווה״.
״הייתי שמחה להמשיך איתך בדו שיח המסעיר, אבל המיטה של דניאל זועקת לי״ אמרתי בציניות ״אז תעירי אותנו כשאוכלים?״ סיכמתי איתה כזה.
״ברור ברור״ היא גלגלה את עינייה והלכתי בהתגרות.
״היפים יותר יפה״ היא פלטה כשהתהלכתי במסדרון.
״האנטומיה״ קראתי וסגרתי מיד את הדלת אחריי.
דניאל עדיין ישן על צידו, רגוע מתמיד, חלצתי את נעלי הבית, מורידה את החולצה והמכנס, ולובשת את החולצה שלו שהייתה זרוקה על הרצפה, ריח הבושם שלו נדבק בחולצה והסנפתי אותה מספר פעמים לפני שעליתי לישון לצידו.
הוא מלמל כמה פעמים כשכרכתי את ידו סביבי ונישק את ראשי מתוך שינה.

״לולה״ מישהו ניקר את הלחי שלי בנשיקות, והעפתי אותו בעייפות.
״מאוחר כבר״ הקול המשיך והתברר כקולו של דניאל.
״עוד חמש דקות דני״ יללתי וסגרתי את עיניי
״מה זה משנה עכשיו או עוד חמש דקות, קומי, נצחצח שיניים יחד, אני אחטיף לך כמה נשיקות בלחי ונעשה אחר כך מה שתרצי״ הוא אמר את זה בקול מפתה כזה, כך לפחות הוא ניסה, מה שבאמת יצא לו זה קול של פדופיל שמנסה לפתות קטינה.
״אתה מוזר״ אמרתי וליטפתי את פניו
״אני אומר לך זה צריך להיות ההפך, את צריכה להעיר אותי בנשיקות״ הוא התלונן כמו ילד קטן, ואני הנדתי בראשי בחיוך.
״אתה כזה קוטר״ אמרתי ופקחתי את עיניי באיטיות, מנקה את קורי השינה מעיניי ונבהלת מלראות אותו מעליי, כל יד בצד אחר של ראשי.
״אולי תספר לי מה העניין עם אח שלך?״ פלטתי ובתוך תוכי גופי השתתק.
הוא נאנח, משחרר אחת מידיו ונשכב על המיטה, הבעת פניו לא מוסברת וידו עוברת בשערו.
״אני לא רוצה לדבר על זה״ הוא כעס וניסה להשתיק אותי, הפעם לא ויתרתי, התקרבתי אליו, נשענת על בטנו ומציירת צורות דמיוניות.
״אולי בכל זאת?״ לחצתי אך לא יכולתי לראות את הבעת פניו, הוא נאנח, הצלחתי לשבור אותו.
״מיכאל גדול ממני בעשר שנים קודם כל״ הוא החל לדבר, הנהנתי וסימנתי שימשיך בדבריו.
״הכל היה טוב ויפה בגיל תשע עשרה הוא ואיילה הכירו, אחרי שנתיים הם התחתנו ועברו לגור מחוץ לעיר״
״מה פסול בזה?״ קטעתי אותו, הוא התנשם, מרסן את עצמו.
״את מוכנה לתת לי לסיים?״ הוא רטן וקפצתי במקומי מבהלה, הנהנתי במהרה והוא המשיך.
״הוא קיבל הצעת עבודה בקליפורניה וכמו שהבנת הוא עבר, בא לבקר פעם בשנה, לא כעסתי אז כי הבנתי שזה בשביל לפרנס את עצמם והבנתי מאימא שלי שאיילה עברה טיפולי פוריות שהיו יקרים יחסית״ הוא הסביר ועדיין לא הבנתי למה הוא כועס.
״ואז…״ הוא אמר ולקח אוויר ״ואז אבא מת״ הוא המשיך ורעד עבר בו, הרגשתי את זה, הרמתי את ראשי מבטנו ונישקתי אותו נשיקת נחמה קטנה.
״מיכאל לא בא להלוויה או לשבעה״ הוא אמר, כעוס, אוו עכשיו הבנתי למה הוא כועס עליו, גם אני הייתי כועסת.
״אני מבינה״ אמרתי והסטתי חתיכת שיער שנפלה על מצחו.
״אני לא מבין את הקטע שלו, נעלם לשבע שנים, מופיע רק פעם אחת בין כל שנה לשנה וכשאבא שלו מת הוא לא בא ופתאום הוא מופיע עם הפרצוף תחת שלו״ הוא התעצבן עם כל מילה ומילה שהוציא מפיו, גיחכתי והנדתי בראשי.
״מה את צוחקת?״ הוא קימט את מצחו
״פרצוף תחת? אתם שניכם כל כך דומים שזה מפחיד״ הסברתי את עצמי והעברתי את ידי על אפו בשובביות.
״יבשתם לנו תאימא דני, אמרתם חמש דקות ועברו עשרים, הבטן של מיכאל משמיעה רעשים כל כך חזקים שאני מפחדת שהוא יאכל אותי אז קדימה״ אסתי התפרצה לחדר וצחקנו.
״קמים אימא, קמים״ דניאל קם עם כתפיים שמוטות, קמתי אחריו ודחפתי אותו למקלחת בכדי לזרז אותו ולצחצח שיניים.

״יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם…״ דניאל התחיל לברך וכולנו עמדנו, מתח עצום הצטבר בין דניאל למיכאל והשפיע על כולנו, אני,אסתר ואיילה העברנו מבטים מודאגים אחת לשנייה.
״דני, כמה דג לשים לך״ שאלתי והוא סימן לי את המספר 2 בידו, הגשנו אני ואסתר לשאר השולחן והתיישבנו.
מבטו של דניאל היה קר וקודר, כאלה מהימים הרעים שלו, ניסיתי להסיח את דעתו מעט מהבאסה שאליה נקלע כשחיככתי את הירך שלי בשלו, הוא חייך חיוך מאולץ שזיהיתי מבלי להתאמץ אפילו.
״דני״ מיכאל פצה את פיו וקולו הנמוך נשמע בחדר.
״זה דניאל בשבילך״ דניאל אמר בטון קשוח, לעזאזל איתו.
״אני רוצה להתנצל״ מיכאל אמר בכנות וחייכתי, מקווה שדניאל באמת יסלח לו.
״שלא תעז לפנות אליי אפילו״ הוא כעס ושיחק עם הדג במזלגו.
״דניאל!״ הפצרתי בו והוא נעץ בי מבט רצחני, החשק לאוכל אבד מזמן ורצון להכות את דניאל גאה בי.
״תהיי בשקט מור״ הוא הצליף
״דניאל!״ אסתי צעקה עליו והשליכה את המזלג על הצלחת בדרמטיות.
״שתחררו ממני״ דניאל קרא בעצבים והלך לחדרו, טורק את הדלת אחריו.
שקט השתרר בבית ומבוכה התפשטה בין כולנו.
״תנו לי רגע אחד״ אמרתי בקול מרגיע שמסמן ׳הכל יהיה בסדר׳ בזמן שלא הייתי בטוחה שבאמת הכל יסתדר.
״דני, דני״ אמרתי ודפקתי על הדלת ברוגע, הדלת נפתחה וראשו הציץ בפתח הקטן שנוצר.
״אני יכולה להיכנס?״ שאלתי והעברתי את משקלי מרגל אחת לשנייה.
״באת להטיף לי מוסר?״ הוא שאל, הנדתי בראשי והעברתי את שיערי לכתפי הימנית.
הוא פתח את הדלת ונכנסתי, עוד לפני שהספיק להבין מה קורה כרכתי את ידיי סביבו ומשכתי אותו חזק חזק אליי, לא מבין, גם הוא כרך את ידיו סביבי ונשק לראשי.
״אני אוהבת אותך ואני אהיה איתך בכל החלטה שתקבל״ ניסיתי להרגיע אותו, אני לא חברה שלו בשביל להיות נגדו, אני מבינה אותו, בחיי.
״אני אלך לעזור ואבוא״ הודעתי לו, נישקתי אותו ויצאתי.
״הוא לא מוכן לדבר, ותרו״ הכרזתי כשנכנסתי לסלון, פניו של מיכאל נפלו ואני שלחתי מבט מרחם.
הבטתי במטבח וראיתי שהשולחן נקי והכלים שטופים, רק אסתי עמדה והכינה תה בליווי עוגת השקולד שהכנו.
״אני מצטערת שככה יצא״ אמרתי בצער וחיבקתי אותה, היא הניחה את ידה על זרועי.
״זו לא אשמתך יקירה, לכי תהיי עם דני, הוא בטח מחכה לך״ היא חייכה ומזגה מים חמים לתוך כמה ספלי קפה.
״קחי״ היא הגישה לי שני ספלים של תה והודתי לה בחיוך.
״דניאל תפתח לי״ ביקשתי והוא פתח, מבחין הספלים ועוזר לי איתם.
נשכבנו שנינו מתכרבלים תחת השמיכה שלו.
התכנית שלי להתכרבל עם דניאל תחת שמיכה תול כדי צפייה באנטומיה עבדה, רק עם קצת סיבוכים.