אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 25+26

לאחר חצי שעה של שיחה עם אסתי גיליתי שהיא לא כזו גרועה כמו שחשבתי והבנתי שגם אם הילד שלי היה מביא כל ערב בנות ומזיין אותן על הספה, גם אני הייתי נגעלת מלשבת עליה ולכן היא החליפה ספה פעמיים, דניאל ישב שם מובך באופן כל כך מצחיק שכשהסטתי את מבטי אליו לא יכולתי שלא לצחקק, אני ואסתי התחברנו מעט, היא הבטיחה לי שתתן לי מעט מהנענע שגידלה בערוגה הקטנה שבמרפסת ושאני אלמד אותה איך להכין את הרוטב של הפסטה.
״אני חייבת ללכת״ אמרתי בנימוס וקמתי ממקומי, אוספת את הספל שלי ושל אסתי ומניחה אותם בשיש.
״ביי מורי, תבטיחי לי שתבואי לבקר?״ היא שאלה ופרשה את ידיה לצדדים בכדי לקבל חיבוק, התכופפתי וחיבקתי אותה.
״תבטיחי לי שתשמרי לי נענע?״ שאלתי והיא הנהנה.
״תני לי אני אקפיץ אותך, אני רק אביא תמפתחות מהחדר״ דניאל הציע והלך מיד לחדרו, לא נותן לי אפילו את האפשרות לסרב.
״בא לך לגלות לי איך עשית את זה?״ היא שאלה והרימה את גבותיה
״את מה?״ שאלתי באי הבנה
״את החברה האמיתית הראשונה של דניאל״ היא אמרה והדגישה את המילה ׳אמיתית׳.
״את האמת?״ שאלתי
״רק את האמת״
״אין לי מושג״ אמרתי ומשכתי בכתפיי מנידה את ראשי במהירות כמה פעמים מצד לצד.
״תגידי מה אבא שלו אומר על הקטע של הבחורות?״ שאלתי בתמימות מתוך סקרנות, הוא לא פירט הרבה עליו.
עיניה נפערו כאילו היא מביטה ברוח
״את רצינית?״ היא שאלה בהפתעה ומעט כעס ניכר בקולה.
״כן״ עניתי וצמצמתי את עיניי מעט
״הוא לא סיפר לך נכון?״ היא שאלה אותי, למה היא מושכת את זה לעזאזל שתענה ודיי
״לא״ אמאתי וניסיתי להיזכר במשהו שדניאל סיפר לי על אבא שלו.
״אבי נהרג לפני שנה בתאונת דרכים, דני לא סיפר לך?״ היא שאלה בלחש והלב שלי נפל לגרביים שלא גרבתי.
הידקתי את שפתיי לקו דק, לא ידעתי אם לכעוס על כך שלא סיפר לי, או לרחם עליו על כך, הרגשתי פגועה מעט מכך שלא בטח בי.
״לא״ אני בקול כל כך שקט שלא ידעתי אם היא שמעה אותי, עיניה החשדניות התרככו וחייכתי חיוך מנחם.
״תשמרי לי אותו על הקרקע?״ היא שאלה ביאוש והנהנתי באיטיות.
״אוקיי אני מוכן״ דניאל הגיח, ושתינו ישר הזדקפנו למשמע קולו, חייכתי חיוך מזויף ונפרדתי לשלום מאסתי.
״קדימה״ הוא אמר וטפח על התחת שלי בקלילות.
עליתי על האופנוע והוא התיישב מלפניי, כרכתי את ידיי סביבו והנחתי את ראשי על גבו, הוא לא סיפר לי שאבא שלו פאקינג מת, ואני דיברתי על זה בחופשיות, אלוהים פגעתי בו בטח, אני נוראה.

״למה לא סיפרת לי שאבא שלך נהרג?״ שאלתי אותו בזמן שעזר לי לרדת מהאופנוע, הוא קפא, כאילו מלכת הקור מפסטיגל פנטזיה הקפיאה אותו.
״איך את יודעת?״ הוא דרש ממני לדעת וקולו התחמם.
״אימא שלך״ עניתי בפשטות
״אני לא צריך תרחמים שלך״ הוא עזב את ידי במהירות וכמעט מעדתי, עיניו קדרו ואני הרגשתי חסרת אונים לידו.
״אני לא מרחמת עליך״ צייצתי והשפלתי את מבטי
״כן בטח, עכשיו כל התדמית שלי הלכה לעזאזל ואני הופך לדניאל המסכן בלי האבא״ הוא התחרפן או משהו? תדמית? ברצינות?
״זה מה שאכפת לך? מהתדמית שלך? נראה לך שאכפת לי מהתדמית הדפוקה שלך? אוי אני הילד הרע שלא שם עלייך זין אני אדפוק אותך ואחר כך לכי חפשי מי ינענע אותך!״ ירקתי את המילים שלי וחיקיתי את קולו בזמן שהוא האדים, הוא בא לדבר אך עצרתי אותו והספקתי לדבר לפניו.
״שתדע לך דניאל אני לא אתן לך להתנהג אליי כמו לזבל אז או שאתה משנה תהתנהגות המזעזעת שלך או שאתה יכול לחפש מי ינענע אותך!״ צעקתי עליו את התנאי, איך זה מגיע לצעקות תמיד?
הוא שרף אותי עם המבט שלו
״את מרתיחה אותי״ הוא אמר בקול נוקשה אבל הכריח את עצמו להתרכך, הוא נאנח.
״בסדר, רק בואי תני נשיקה״ הוא אמר ואני נענעתי בראשי, הוא לא ויתר והתקדם אליי, תופס במותניי, זה הפך לתחביב שלו או משהו?, ונישק אותי, כצפוי נכנעתי, כורכת את ידיי סביב צווארו העמקתי את הנשיקה, נותנת לעוברים ושבים את המופע של שני צעירים בגיל הטיפש עשרה שההורמונים השתלטו עליהם, הצחיקה אותי המחשבה שרואים אותנו מתנשקים והתחלתי לצחוק כמו מפגרת ודניאל הסתכל עליי כעל משוגעת.
״את מטורפת״ הוא צחק ולא שאל למה צחקתי
״גם אתה לא הכי נורמלי שפגשתי״ גיחכתי
הוא התנתק ממני ועלה על האופנוע.
״אני הולך לשתות, ואת הולכת לעבוד על הקול הגברי שלך כי זה היה חיקוי גרוע״ הוא ניסה להצחיק ואני יותר התרכזתי במשפט הראשון, ׳אני הולך לשתות׳.
״מה אתה הולך לשתות?״ שאלתי בחשד
״אני יודע? מה שיהיה, וודקה, וויסקי, אפילו בירה זה סבבה״ הוא ענה בכזו פשטות שהייתי בטוחה כאילו עבורו זה מים.
״אתה לא הולך לשתות״ קבעתי והוא קימט את מצחו ״אתה תשתכר ותעשה שטויות״ הוספתי והוא צחק בכוח.
״נראה לך שאני לא הולך לשתות רק כי את אמרת לי?״ הוא שאל בצורה כזו מגעילה שגרמה לי להיזכר בימים ששנאתי אותו.
״יודע מה?״ שאלתי ״לך תשתה תעשה מה שבא לך, דפוק כל אחת אפשרית שתהיה בבר אבל מה שלא תעז להתקרב אליי״ הטחתי בו את המילים, הייתה לו יום הולדת 18 לפני חודש וקצת כך שמבחינה חוקית הוא כבר יכל לשתות, אך כבר הרבה לפני כן הוא שתה והעובדה הזו שהוא יתחיל לדבר שטויות או שהריח הנוראי של השתייה תידבק בו גרמו לי להיגעל בצורה לא נורמלית, תמיד נגעלתי משיכורים ופחדתי מהם מאותו ליל המסיבה של שיר כשההוא בא אליי, ולחשוב שדניאל, שלי, ילך לשתות על שטויות ולהרוס את עצמו? לא בא בחשבון.
״אני אוכל להתמודד עם זה״ הוא אמר והתניע את האופנוע
״כוסיות, הנה אני בא״ הוא אמר את המשפט כל כך בקול כל כך גדול שחצי שכונה שמעה, רציתי לבכות פשוט רציתי לבכות.
״לעזאזל קלרה, הוא חרא, הוא פשוט חרא אני לא רוצה לאהוב אותו״ נכנסתי מיבבת הביתה טורקת את דלת הכניסה בעזרת רגלי הימנית.
נזרקתי על הספה בזמן שקלרה מנסה לתלות את הוילונות.
״מה קרה צ׳יקה, מה עשה דניאל?״ היא שאלה במבטא המתגלגל שלה ואני התייפחתי.
״רבנו״ אמרתי בעצב ״שוב״ ועצמתי את עיניי מתאפקת לא לבכות.
״ככה זה כל זוג מורצ׳וק״ היא ניסתה לנחם אותי ואני הנדתי בראש
״אני אומרת לך קלרה, אנחנו לא מתאימים, הוא כל כך מעצבן אותי לפעמים שבא לי להרוג אותו״ אמרתי ודמעה זלגה לה ומיהרתי למחות אותה.
״אל תבכי ילדה״ היא ירדה מהכיסא והתקדמה אליי, היא יודעת מכיתה ז׳ מיהו דניאל הרבתי לדבר עליו, רוב הזמן דברים לא טובים, אך לאחרונה זה השתנה ועכשיו זה השתנה שנית.
״אני עייפה, אני עולה לישון״ אני בעצלנות וקמתי, יודעת שאני צריכה להתקלח קודם, קלרה נשקה לראשי ועליתי במדרגות.

פרק 26:
יצאתי מהמקלחת לאחר שעה של מחשבות, שולפת מגבת וכורכת אותה סביב גופי, ממורמרת מהשעה האחרונה התקדמתי לחדרי בכדי להתלבש ולעלות לישון.
״שמע ישראל״ צווחתי כשראיתי את דניאל שכוב על מיטתי צופה בטלוויזיה, הוא נראה צלול, אני לא יודעת אם הוא שתה בכלל.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בטון גבוה אבל הוא נשאר אדיש.
״אנחנו צריכים לדבר״ הוא אמר וסוף סוף הפנה אליי את מבטו, תודה רבה קלרה שהכנסת אותו, רק זה חסר לי, ריב לפני השינה.
״בסדר בסדר רק תתן לי קודם להתלבש״ אמרתי והוא הסתובב לצד הנגדי כך שהוא לא רואה אותי.
לבשתי את התחתונים ואת החזייה במהירות.
״אתה יכול להסתובב״ אמרתי והוא הסתובב, מופתע לראות אותי בהלבשה תחתונה, לי זה לא הפריע, בעיניי זה כמו בגד ים והייתי שלמה לגמרי עם הגוף שלי, האמנם לא הייתי הכי רזה שהכרתי וגם לא ארוכת רגליים, הייתי 1.65 ומשקלי היה בסביבות ה50, אבל היה לי חזה יחסית גדול וירכיים מלאות, לא מדי אבל כאלה שלא נראות כאלה שישברו בכל רגע נתון.
עיניו החמדניות של דניאל לא ירדו ממני ולרגע הרגשתי ממש לא בנוח.
״תפסיק להסתכל עליי ותתרכז בטלוויזיה לרגע״ ביקשתי ממנו וחיפשתי אחרי פיג׳מה שתראה מספיק יפה בעיניו.
״רק אם הייתי יכול להוריד את העיניים ממך, אני חושב שנתקעתי״ הוא התנהג כמו טמבל וגרם לי לחייך.
״את יפייפיה״ הוא החמיא לי וקפאתי לרגע, שמעתי פה ושם שאני יפה אך לא יחסתי לזה חשיבות, אבל לשמוע את זה ממנו זה כבר משהו אחר.
״חנפן״ צחקקתי בשקט ולבשתי לבסוף פיג׳מה קצרה של ניקי בצבע ורוד והזדחלתי למיטה, שומרת מרחק ממנו בדיוק כמו אותו היום של העבודה, הראיתי לו שאני עדיין כועסת ולא מוכנה לדבר איתו.
״לא שתיתי״ הוא פתח את פיו והסתכל עליי בעיניים עצובות
״ואני צריכה להאמין לך כי?״ כעסתי מעט ושילבתי את ידי
״כי אני חבר שלך״ הוא אמר באי ודאות
״מה פתאום!״ הרמתי את קולי ונענעתי בראשי ״אתה חבר של הכוסיות״ הזכרתי לו את משפטו מלפני שעה וקצת.
״את הכוסית הכי כוסית שאני מכיר״ הוא אמר בקול חצי מתחנן, חצי מתחנף,גם בלי שרציתי הסמקתי.
״הוו הנה העגבניה שאני אוהב״ הוא ניסה להפיג את האוירה הכבדה וחייך
״איפה היית עד עכשיו?״ שאלתי עדיין רצינית.
״עשיתי סיבוב עם האופנוע בשכונה״ הוא התוודה והכרחתי את עצמי להאמין לו.
״זה לא יכול להימשך ככה״ אמרתי בקשר למערכת יחסים שלנו ״לא יתכן שכל פעם שאני אגיד מילה שלא נראית לך אתה תתעצבן ותשתמש בבנות אחרות בשביל לפגוע בי״ אמרתי ומים הציפו את עיניי כשנזכרתי בריב שלנו, נלחמתי איתן אבל אחת מהם הייתה עקשנית מדי וירדה על הלחי שלי, דניאל מהר ניגש בכדי למחות אותה והדפתי את ידו ממני.
״אני משתדל בחיי, אני אשתדל יותר״ הוא היה נחוש בקולו ורצה שאסלח לו, לא יכולתי לומר לו לא, הוא באמת משתדל.
״פשוט, תפסיק להיות כל כך חם מזג, זה לא מועיל, לא לי, לא לסביבה שלך, ולא לך״ הרשיתי לעצמי להתקרב אליו מעט.
הוא קם בחדות מהמיטה ואני נבהלתי וחשבתי שכבר עשיתי משהו, הוא פשט את חולצת הטריקו הרופפת ובעט את הג׳ינס הכחול והמשופשף שלו ממנו.
״חם לי לעזאזל״ הוא הכריז, לא קשור לכלום ואני צחקתי מהטיפשות שלו, ומהטיפשות שלי שנבהלתי כל כך.
״את מחרפנת אותי את לא מבינה?״ הוא כעס, צחק, נעצב וחיפש את ההבנה שלי בין כל סערת הרגשות שלו.
״מה אתה רוצה ממני לעזאזל?״ שאלתי לא מבינה ומאוסה מכל הריב הזה
״את גורמת לי לאהוב אותך, גאד דאמט אני אוהב אותך טוב?!״ הוא צעק את זה עליי ונשמתי נעתקה.
״אני לא יודע איך את עושה את זה או מה את מנסה לעשות אבל את…״ הוא הוסיף חסר אונים, עשה הפסקה לרגע ועצם את עיניו ״את גורמת לי לאהוב אותך״ הוא פקח את אותן וכנות נראתה בהן.
״בוא לפה כבר״ אמרתי בשמחה מהולה בעצב מהריב ובבלבול מהכל, משכתי אותו אליי, כך שהוא ריחף מעליי שכל יד שלו בצד אחר של ראשי והבושם שלו הדיף ריח לאפי.
פיו עט על שלי,תפסתי בעורפו ומשכתי אותו קרוב יותר אליי כך שידיו התמוטטו ורוב כובד משקלו הונח על גופי מה שלא הפריע לי בכלל, הלשונות שלנו נלחמו על דומיננטיות מוחלטת, הרגשתי בעננים, הוא אוהב אותי.
הוא תפס בשולי חולצתי מתחיל להרים אותה מעלה, עצרתי אותו בעזרת ידי.
״אין מצב״ הודעתי לו, אני לא הולכת לאבד את הבתולים שלי למישהו שאני עדיין לא בטוחה שאנחנו הולכים להחזיק מעמד, חוץ מזה אני לא מוכנה בכלל.
״בקצב שלך אהובתי״ הוא מלמל כנגד שפתיי והערכתי את זה שהוא לא התווכח איתי וכיבד את הבקשה שלי ואותי.
״אתה נשאר לישון פה?״ שאלתי כמה דקות אחרי שהפסקנו להתנשק.
״אם את מתעקשת, אז כן״ הוא אמר בחיוך יהיר ואני נתתי מכה על בטנו.
״את יודעת בתור אחת שלא היה לא חבר אף פעם את מנשקת ממש טוב״ לא הבנתי כל כך אם הוא החמיא או ירד עליי
״ כן, אני גם מופתעת מעצמי״ זרמתי עם הציניות המוזרה שלו, והוא משך אותי אליו.
״אני חושב שהשפתיים שלך הכי רכות מבין כל מי שנישקתי״ הוא חייך וטפחתי לעצמי על הכתף.
״פשש איזה הישג״ החמאתי לעצמי, מדחיקה את העובדה שהוא נישק עשרות בנות לפניי.
״אבל את היחידה שאני באמת אוהב״ הוא חייך חיוך בוהק וניסה להעלים את התחושה המגעילה שעדיין שררה בחדר.
״והוו עוד הישג״ אמרתי והרמתי את ידי בתנועת ניצחון.
״יאללה קטנה, מחר בית ספר בואי נלך לישון״ הוא אמר וכיבה את הטלוויזיה, עוטף אותי בזרועו הגדולה ומקרב אותי אליו, פניי היו אל מול חזהו כך שיכולתי להריח טוב מאוד את הבושם הממכר שבו הוא משתמש, ראשי הונח תחת סנטרו, ואחת מידיי הייתה על החזה שלו.
״אני לא קטנה״ מלמלתי בעייפות ופיהקתי עמוקות.
״בתור אחד שגבוה ממך ב20 סנטימטר לפחות, את לא קטנה, את קטנטונת״ הוא צחק והתכופף כדי לנשק את שפתיי בפעם האחרונה להיום.