אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 23

-נקודת המבט של דניאל-
״לא״ היא הנידה בראשה מצד לצד ודמעה זלגה על לחיה והתערבבה עם המסקרה שהייתה מרוחה על ריסיה באופן קבוע, הרגשתי חרא שוב, אבל הבטחתי למור.
״את יודעת שכבר תקופה שזה כבר לא אותו הדבר״ אמרתי בקול רך ועיניים עצובות, לפחות בפעם האחרונה אני אדבר אליה כמו בן אדם.
״אתה לא מסיים את הקשר הזה, פשוט לא, אתה זורק קשר של שנתיים לקיבינימט״ היא סירבה להאמין
״בבקשה נטלי דיי, תמצאי את האחד שבאמת יאהב אותך״ ניסיתי לנחם אותה, נגעתי בזרועה אך היא העיפה אותה בחדות
״נטל…״ באתי לדבר אך היא קטעה אותי
״עוף מפה״ היא אמרה במלוא הביטחון ומשכה באפה, נותרתי קפוא והיא עדיין חיכתה שאסתלק
״עוף מפה אמרתי!״ היא צעקה ויצאתי משירותי הבנות, מקבץ של בנות חיכו שם, חלקן נכנסו לשירותים לראות במה מדובר והחלק השני נידבקו לי לתחת, העפתי אותן בדרכים שלי והלכתי לחפש את מור, מוצא אותה עם אוראל והתקדמתי אליהם.
״אני יכול לגנוב לך תילדה לשנייה?״ שאלתי אותו, לאחרונה ניסיתי לשפר את המצב שלי ושל אוראל בשביל לזכות בכמה נקודות זכות אצל מור בידיעה שהוא חשוב לה, הפסקתי עם הירידות על הקהילה הגאה וניסיתי להיות נחמד יותר, הוא לא כזה מרגיז כמו שחשבתי אפילו פה ושם אני מקבל ממנו עצות לגבי מור, זה הזוי, אבל הוא היחיד שמיודע למצב הלא מוסבר שלי ושל מור.
משכתי אותה לחדר של אב הבית של בית הספר, המקום היחידי שיכולתי לדבר איתה בפרטיות באותו הזמן.
״נחשי מה״ אמרתי וחייכתי חיוך צדדי
״מה?״ היא שאלה בסקרנות ותחבה את ידיה לכיסי הג׳ינס כשאגודליה בולטים כלפי חוץ.
״נפרדתי מנטלי״ הכרזתי בסוג של שמחה ומור חבטה בזרועי.
״למה זה היה?״ שאלתי אותה והצבעתי על הזרוע החבוטה שלי.
״אתה לא אמור לשמוח״ היא רטנה ואני ריסנתי את עצמי, היא מבקשת ממני להיפרד ממנה וכשאני נפרדת ממנה זה לא טוב, היא עוד תהרוג אותי.
״טוב, טוב״ נפנפתי את השטויות שלה ורכנתי אליה בכדי לנשק אותה, תפסתי בעורף שלה והשפתיים שלנו התחברו, אין מצב מוגדר למערכת יחסים שלנו, אנחנו מתנשקים המון, את האמת בכל הזדמנות שיש לנו, אף אחד חוץ מאוראל לא יודע על הקשר שלנו אנחנו יוצאים לפעמים, אבל אף אחד מאיתנו לא מודה שהוא מאוהב.
ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא צריך את כל הבולשיט הזה איתה, אפילו ניסיתי לנשק כמה אחרות, זה פשוט לא הלך תמיד חזרתי אליה כמו כלבלב, הדבר היחיד שאני משתדל לעשות זה לא לפגוע בה.
עכשיו הבנתי למה אנשים מתכוונים כשהם מדבים על מישהו כמו על הסם שלהם.
״רוצה לעשות משהו היום?״ מור מילמלה אל תוך שפתיי ואני הנהנתי
״רוצה לבוא אליי?״ שאלתי והיא הנהנה
״אנחנו דביקים מדי״ היא צחקה ודחפה אותי ממנה
״לא אכפת לי״ משכתי אותה חזרה וחיבקתי אותה.
״בואי נבריז״ העלתי מחשבה שעלתה במוחי
״אני לא אתן לך לדרדר אותי דניאל מזרחי!״ היא הזהירה בציניות, נותנת מכה קטנה בחזה שלי ומזעיפה את פניה כאילו היא כועסת.
״לא מתעסק״ הרמתי את ידיי והחטפתי
לה נשיקה.
״צאי את ראשונה שלא יראה חשוד״ טפחתי קלות על גבה והיא יצאה, חיכיתי דקה או שתיים ויצאתי גם אני, מחויך מהרגיל גם בלי סקס באחד מתאי בית הספר.
״צריך להכחיד אותך״ נוי צעקה לי ואני התיישבתי במקומי, היא יודעת מהפרידה, נו ברור היא אחת מהאלה של נטלי.
״אני נראה לך דינוזאור?״ שאלתי באדישות, לא מקדיש יותר מדי תשומת לב לסמרטוט הזו, היא רקעה ברגלה ויצאה בסערה מהכיתה.
עמית נכנס והתיישב לידי, כעסתי על הילד הזין הזה שבחר לצדד ברון כשהייתי צריך אותו.
״סע מפה לפני שאני לא אשלוט בעצמי״ סיננתי מבין שיניים חשוקות, הוא לא התרגש מדי, אלא ישב שם וחיכה שאפנה את מבטו אליו.
בלית ברירה הפנתי מבט חטוף לעברו רק כדי שידבר כבר ויעוף לעזאזל.
״אני מצטער אם הייתי חרא בימים האחרונים״ הוא החל לדבר ואני נחרתי בבוז
״אין לך מושג עד כמה בן זונה אתה יצאת, ואתה עדיין״ ירקתי כל מילה ומילה בארסיות, לא הייתי לבד, אני בחיים לא לבד אני תמיד מוקף אנשים, אבל הרגיזה אותי העובדה ששני החברים הטובים שלי חוברים נגדי.
״שמע רבתם בגלל מור, ממתי בחורה ככה הצליחה להפריד בניכם?״ גם הוא יודע מזה? רון הבן אלף.
״מה יש לכולכם נגדה?!״ הרמתי את קולי ובעטתי את השולחן קדימה כך שהתנגש בשני הכיסאות שלפניו.
״היא לא בשבילך אחי״ הוא אמר והניח את ידו על כתפי
״אתה לא תגיד לי מה בשבילי ומה לא אני ברור?״ צעקתי והוא נרתע, כן הייתה לי חזות מאיימת, רק הייתי מרים את קולי וחצי בית ספר נסוג לאחור
״מנסים לעזור לך, אבל אתה חייב להיות בן זונה״ הוא קם מכיסאו, ועוד לפני שהספיק להבין מה, מי, מו הטחתי את אגרופי בפניו בחוזקה, בן זונה הוא יודע למי לקרוא, בטח לא לי.
״מה קורה פה?!״ קומץ של ידים נכנסו לכיתה בסערה ואני לטשתי בהם מבט רצחני? מה זה עניינם?
אפו של עמית דימם בלי הפסקה, שכחתי לרגע שיש לו אף רגיש,חבל.
״דניאל מזרחי, מיד לחדר המנהלת״ המורה התורנית צעקה עליי, הידקתי את הלסת שלי ונדחקתי בין כל התלמידים המבועתים.
״כן דניאל?״ המנהלת התבוננה בי בזמן שהיא מתייקת כמה מסמכים.
״המורה שלחה אותי לפה״ אמרתי ונכנסתי, יושב ברישול על ספת דמוי העור שהייתה בחדרה.
״מה עשית הפעם?״ היא שאלה, מורידה את משקפיה ומניחה אותם על השולחן.
״הרבצתי לחבר שלי״ התוודתי ופרשתי את ידיי לצידי הספה.
״אם הוא חבר שלך למה הרבצת לו?״ היא חקרה את העניין ושילבה את אצבעותיה אחת ביד של השניה.
״דיבר מלוכלך״ סיכמתי לה ונשענתי כמה שיותר לאחור, מנסה למצוא תנוחה נוחה.
״עם כל זה שאני מחבבת אותך, אני לא אוכל לעבור על זה בשתיקה״ היא פירטה לי על המצב ואני הנהנתי, מיודע להשלכות של מעשיי, וגם לא יזיק לי יום בבית.
״השעיה של יום אחד תספיק״ היא החליטה וכתבה על דף את הפרטים.
״תודה המנהלת״ אמרתי
״להתראות דניאל״ היא אמרה והמשיכה להתעסק בתיוק.

סגרתי את הדלת אחריי והופתעתי לגלות את מור יושבת על הספסל שמול חדר המנהלת, היא קלטה אותי וקמה מיד.
״מפגר אחד מה עשית?״ היא בחנה כל חלק בגופי בדאגה, לראות שכל החלקים שלי במקום.
״אני בסדר, אני בסדר״ הרגעתי אותה והיא הניחה את ידה על מצחה.
״מה עובר עליך אתה רב עם כולם בזמן האחרון?״ היא זעפה ולי ממש לא היה כוח לזיוני שכל שלה,
״כלום״ עניתי ביובש, ונפנפתי אותה.
ירדתי למטה לחצר, הרי כבר חצי מהשיעור פספסתי ואין טעם שאכנס, מור לא ויתרה והלכה אחריי.
״אל תסבן אותי״ היא אמרה כשהאטתי את הקצב שלי והרימה את קולה, מעוצבנת.
״את רוצה לדעת למה אני רב עם כולם? כי אני מגן על התחת שלך, כולם אומרים שאנחנו לא מתאימים, שלשנינו יש פתיל קצר״ התפרצתי עליה ״יודעת מה? את צריכה בתור חבר איזה ילד טוב, ואני טוב לי עם הזונות שלי.״ פלטתי שטויות שבכלל לא התכוונתי אליהן, אני לא רואה את עצמי חי בידיעה שחרא אחר מנשק אותה ואין מצב בעולם שאני הולך לגעת באחת אחרת.
״אתה מדבר שטויות״ היא לחשה והתקרבה אליי, דמעות נראות בזוית עיניה, מילה לא במקום שלי והיא הולכת לבכות, אם הייתי יכול הייתי בועט בעצמי.
״בואי נלך לפינה שלנו״ דרשתי ממנה
״אני לא הולך לריב איתך בידיעה שכל הבית ספר עלול לראות אותנו״ הוספתי וניסיתי לרכך את קולי הנוקשה במטרה שגם היא תתרכך מעט.
״אהה אז אתה רוצה לריב?״ היא כעסה ושילבה את ידיה, נו באמת.
״מה את תופסת על קטנות? רוצה לסדר תעניינים, אז או שאת באה או שאת הולכת וזה לא יגמר״ הצבתי לה תנאי והתחלתי ללכת, היא נכנעה והשתרכה אחריי לבסוף.
התיישבתי והשענתי את ראשי על הקיר ומור שנייה אחריי, נועצת בי מבט, מחכה שאתחיל לדבר.
״זה התחיל ברון״ נאנחתי ״הוא שמע אותנו בלילה של הטיול וכל שנה באופן קבוע אחרי הטיול השנתי הוא בא אליי, הוא דיבר לא יפה עלייך אז בעטתי אותו״ התחלתי לספר לה את הסיפור ומבטה התרכך למשמע הדברים
״בגלל זה רבתם? בגללי?״ היא שאלה וקימטה את מצחה באי נעימות ובידיעה שהיא הגורם לריב.
״זה לא בגללך״ פטרתי אותה מהאשמה ״אני לא מת על הקטע שמכתיבים לי את החיים, במיוחד לא שמקללים את אימא שלי״ עצמתי את עיניי ויכולתי להרגיש את עינייה של מור נעוצות בי.
״מי קילל את אימא שלך?״ היא התפרצה והתקרבה אליי מעט, כך שהזרועות שלנו התחככו אחת בשנייה מדי פעם.
״עמית״ סיננתי
״אז אני מאמינה שהגיע לזבל הזה״ היא אמרה בקול מתנצל ונשענה על החזה שלי, היא נרגעה וכך גם אני, ליטפתי את זרועה באיטיות צופה בגבה עולה ויורד באיטיות כתוצאה מנשימתה.
״אתה באמת מעדיף את כל הכלבות האלה שלך?״ היא שאלה אחרי כמה דקות בנוגע לפליטת פה שלי מקודם.
״מה את חושבת?״ אמרתי כאילו התשובה מובנת מאליו, מבחינתי לפחות.
״איתך כבר כלום אי אפשר לדעת״ הוא אמרה ביאוש והניחה את ידה על בטני, מציירת צורות דמיוניות כמו ילדה קטנה.
״אותך״ עניתי מילה אחת שהעבירה בי צמרמורת.
״גם אני מעדיפה אותך על פני הזונות שלי״ היא התלוצצה וצחקתי נושק לראש ונותן לה להמשיך ביצירת האומנות שלה על הבטן שלי.