אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 22

״אוקיי אני הולכת לספר לך משהו, תבטיח לי שלא תתעצבן?״ דיברתי עם אוראל בטלפון הולכת עצבנית במעגלים, אבל רק אלוהים יודע למה אני עצבנית.
״מבטיח״ הוא אמר בקול הסמכותי הזה שלו
״אני חושבת שדניאל הזמין אותי לדייט״ אמרתי וצמצמתי את עיניי בחשש שאני עומדת לאבד את החבר הכי קרוב וחשוב לי, דניאל והוא אף פעם לא היו משהו ביחד, גם לא בנפרד.
״אני יודע״ הוא אמר ונאנח, הרפיתי את כל שרירי פניי ושפתיי נפערו במקצת, מה? איך הוא יודע, הוא ראה אותנו? שיט שיט שיט.
״איך אתה יודע?״ תקפתי אותו בהפתעה
״תירגעי לחץ״ הוא צחק ״דניאל סיפר לי״ הוא הסביר את עצמו ולא הבנתי מאיפה זה נחת עליי.
״אממ… כן הוא פשוט קצת״ לא ידעתי מה לומר, הסתובבתי כמו מפגרת ברחבי הבית מגרדת את הקרקפת שלי.
״את רוצה שאני אבוא לעזור לך להתלבש״ הוא דובב אותי
״אהממ״ הסכמתי והנהנתי בראשי, מי שישמע הוא רואה אותי.
״אני יודע, לכי תצרחי לעצמך, אני בשש אצלך״ הוא אמר וניתק.

״אין לי משוג מה ללבוש אוקיי? אני גם נראית היום כמו המוות בכבודו ובעצמו, ואני לא בטוחה שבא לי כל כך לצאת עם דניאל״ הפלתי על אוראל את כל המחשבות שלי ברגע שהוא נכנס לבית שלי
״וואואוואוו, תירגעי, את נראית בסדר גמור וגם בעצמך אמרת שדניאל הוא לא אלוהים אז ממה את כל כך נלחצת?״ הוא ניסה להרגיע אותי
״אני לא יודעתתת״ אמרתי אובדת עצות מה לעשות בקשר להערב
״קודם כל סמסי לו לאן אתם הולכים״ הוא הנחה אותי ועשיתי זאת
-מור: לאן הולכים הערב- שלחתי לו בווטסאפ
-דניאל: הפתעה- הוא התחכם כהרגלו
-מור: אני קצת צריכה לדעת מה ללבוש-
-דניאל: שימי משהו קליל וגם את הג׳ינס השחור ההוא שעושה לך תתחת יפה- הוא לא אמיתי.
-מור: אם תמשיך ככה אתה יכול לשכוח ממני-
-דניאל: השאלה אם את תשכחי ממני ;-) –
לא החזרתי לו הודעה, במקום זה גלגלתי את עיניי וזרקתי את האייפון על המיטה
״הוא אמר משהו קליל״ אמרתי לאוראל וזרקתי את עצמי על המיטה.
״אז בואי נשים משהו קליל״ הוא אמר ופתח את הארון שלי, זורק לי טיץ שחור, גופיית ספגטי שחורה וסווטשירט כחול רויאל בטענה שזה ישבור את השחור קצת וזה ישתלב עם הנעלי בובה החדשות שלי.
״בנוגע לשיער?״ שאלתי אותו בזמן שהכנסתי את רגלי הימנית לנעל הבובה ומעדתי לרגע, הוא חשב
״אסוף, תעשי קוקו מתוח וגבוה״ הוא קבע לבסוף והקשבתי לעצתו, תפסתי במברשת השיער שלי והתחלתי להבריש את שיערי לקוקו מתוח, קשרתי אותו בגומיה כמה פעמים, ווידאתי שהוא חזק מספיק.
״ככה?״ הסתובבתי לאוראל והוא סימן לי באגודלו שזה בסדר גמור
״איפור?״ שאלתי והצבעתי על פניי
״את לא רוצה להפוך לליצנית קרקס נכון?״ הוא שאל והנדתי לשלילה ״אז לא״ הוא ענה בפשטות.
השעה הייתה שבע ארבעים וחמש, זאת אומרת שבעוד רבע שעה הוא אמור להגיע, אם הוא לא יאחר כמובן.
ירדנו שנינו לסלון והתיישבנו בספה
״מה אני הולכת לעשות אוראל?״ יללתי וזרקתי את ראשי לאחור, עם כל דקה שעברה ליבי פעם חזק יותר, לרגע רציתי לעזוב הכל, לחזור לפיג׳מה שלי ולהתחבא מתחת לפוך הנעים והמזמין שלי, אבל זה כבר לא יקרה.
״את הולכת להינות, מה אכפת לך להשתחרר קצת יכבדה״ הוא הפציר בי ואני עיקמתי את פי לצד במבט לא מרוצה.

צפירה נשמעה וזה כנראה היה האות שלי לצאת, חיבקתי את אוראל ואמרתי לו שינעל עם המפתח הרזרבי שתמיד מונח בעציץ שליד הדלת הוא איחל לי בהצלחה ויצאתי.
כל התכנית שלי להיות אדישה ומלאת ביטחון התפרקה, כשראיתי את דניאל נשען להפתעתי הרבה על מכונית ולא על האופנוע שלו.
התקדמתי בצעדים קטנים ועל פניו נפרש חיוך, היינו מספיק קרובים ולא ידעתי בדיוק מה לעשות, לנשק אותו, לחבק אותו, ללחוץ לו יד?
הוא חסך לי את המחשבה המרובה בכך שנשק ברכות לשפתיי ונכנס לאוטו.
״מצאת לעצמך ג׳נטלמן״ החלק האחורי של ראשי דיבר אליי, ״שתוק״ החזרתי לו במחשבה ונכנסתי למכונית.
התנגנו שירים שקטים ביותר משנות ה-70,80 שבאופן קיצוני לא היו אופיניים לדניאל.
״מה זה הדבר הזה?״ שאלתי אותו על השירים
״האוטו של אימא״ הוא הסביר במשפט אחד ובאדישות
״אה״ אמרתי בשקט ולרגע הצטערתי שהסכמתי להיפגש איתו, הוא לא בדיוק שאל אותי אבל יכולתי להתנגד, הייתי בטוחה שהוא יהיה טיפה יותר… נלהב, אבל למה אני מצפה? זה דניאל.
הנסיעה עברה בשקט ממש ורק שיר של להקת קווין שבמקרה אני מכירה אני מכירה מההורים שלי התנגן, זמזמתי לעצמי את השיר.
״את קווין את מכירה אבל מטאליקה לא?״ הוא שאל בציניות והניד את ראשו מצד לצד, חייכתי סוג של חיוך מתנצל.
״תאשים את ההורים שלי״ הפלתי את האשמה עליהם
״לא מערב הורים״ הוא אמר והרים יד אחת, מעביר אליי מבט חטוף ומשועשע
״אז, לאן אנחנו הולכים?״ אמרתי בחיוך והטחתי את ידיי על ברכיי, וניסיתי לסחוט ממנו תשובה בדרך החמודה יותר שלי.
״את לא תצליחי, הפתעה זאת הפתעה״ הוא ביטל כל אפשרות שלי להוציא ממנו פיסת מידע, נשפתי בעצבנות ושילבתי את ידיי על החזה שלי כמו ילדה קטנה.
״את כזאת תינוקת״ הוא חשף שיניים בחיוכו הרחב, ואני ניסיתי להעיף חתיכת שיער שנפלה מהקוקו מפניי כשנשפתי עליה
״תירגעי קצת שתי דקות אנחנו שם״ הוא אמר, והניח את יד ימינו על הירך שלי בנונשלנטיות, רק שאני לא בדיוק הייתי רגילה לבנים ששמים יד עליי, חום ידו הועבר לירך שלי מבעד לטיץ, זה היה בסדר, אהבתי את החום שלו.
הגענו למבנה משונה, הוא החנה, שיחררתי את החגורה מגופי ויצאתי מהאוטו, מביטה במבנה הגדול, רוח נשבה והצליחה להעיף את אותה חתיכת השיער מפניי, מה שאני לא בדיוק הצלחתי לעשות.
דניאל עטף את כתפי עם זרועו והתקדמנו שנינו לעבר המבנה, ככל שהיינו קרובים יותר למבנה כך נעשה קר יותר.

״לא לא לא, אתה לא רציני״ נרתעתי מיד בצעדים קטנים לאחור, משתדלת לא למעוד, תפסתי במעקה כאילו חיי תלוים בו ואם אשחרר אותו אני אמות.
״קדימה פחדנית תעזבי את המעקה, זה רק קרח״ הוא אמר והחליק אליי כמו מקצוען כך שאני נראיתי לידו כמו מפגרת.
הוא שיחרר בעדינות את ידיי מהמעקה ותפס בי.
״אני לא רוצה למות״ יללתי בציניות ודניאל צחק
״תראי פשוט תשמרי על הרגליים שלך כלפיי פנים שלא תעשי לי פה שפגט״
״זה מטומטם לקחת בחורה להחלקה, אתה לא יכול לקחת אותי לפארק בשכונה? אני נשבעת לך שאני אסתפק בזה״ התלוננתי תוך כדי שאני נועצת מבטים ברגליי בכי לא ליפול על התחת ולשבור אותו.
״משעמם בפארק, כמוך״ הוא צחק עליי וחייך חיוך שובבי ״ החלטה זה יותר מיוחד, כמוני״ הוא הוסיף
״צנוע שכמותך״ אמרתי ותפסתי בזרועו בכדי לשמור על יציבות
״איך אתה יודע להחליק ככה טוב?״ הסתקרנתי
״אבא שלי היה מלמד אותי, שנה שעברה די הפסקנו את זה״ הוא אמר בחיוך עצוב ואני את אחיזתי בזרועו, לא כי פחדתי ליפול רציתי להזכיר לו שאני פה איתו.
״למה הפסקתם פתאום?״ שאלתי והתפללתי שלא יצאתי חטטנית מדי.
״הוא עבר תאונת דרכים״ הוא אמר ואני נפלתי.
שפשפתי את גבי התחתון והכואב וניסיתי לעמוד חזרה
״עכשיו הוא יותר טוב?״ שאלתי אותו כשאני די בהלם
״אפשר לומר״ הוא אמר בלחש וחייך חיוך צדדי, נישקתי את לחיו והוא אמר שלא מתחשק לו לדבר על זה, אז את העניין.

״אז מה בא לך לאכול?״ הוא שאל כשיצאנו מההחלקה על הקרח, היה שם מתחם אוכל
״את האמת?״ שאלתי והוא הנהן
״המבורגר״ התוודתי, אז מה אם הוא גבר, אני ממש לא יאכל סלט עם נבטים ואגווע ברעב.
״המבורגר?״ הוא שאל״ מרים את גבותיו בפליאה ומביט באייפון שלו ״עכשיו תשע״ הוא אמר
״אז מה?, אני לא יאכל סלט״ אמרתי את דעתי
״ כשאני ונטלי יוצאים אז היא מזמינה סלט״ הוא אמר ואני קפאתי, נטלי.
״שמע ישראל״ עצרתי הכל והוא הסתכל עליי, לא מבין מה פשר העניין
״אתה ונטלי עדיין ביחד״ הזכרתי לו
״אהה, בסדר חשבתי קרה משהו״ הוא נרגע
״כן קרה משהו, אני יצא הזונה מהצד שלך״ אמרתי והידקתי את הלסת שלי
״אכפת לך מה אומרים?״ הוא שאל והנדתי בראשי לשלילה
״לא, אבל לא נעים לי מנטלי, בכל זאת״ הסברתי את עצמי
״אני לא אוהב את נטלי״ נאנח ושמט את כתפיו
״ואותי? אתה אוהב?״ פלטתי, מה לעזאזל מור?.
הוא הפך רציני ורגליי נהפכו לג׳לי ממבטו
״אני לא יודע, אבל אני יודע שאני מרגיש אלייך משהו״ הוא אמר ולא ידעתי אם לשמוח או להיות עצובה, רציתי שהוא יאהב אותי אבל אני יודעת שאף פעם לא הייתה לו מערכת יחסים רצינית, אז להגיע למצב שהוא יחבב אותי בשבילי זה הישג עצום.
״אם אתה רוצה שנמשיך בקשר שלנו אתה ונטלי תצטרכו לסיים את הקשר״ אמרתי באי נוחות שאני החרא שמפרידה בין זוג אבל אני יודעת שאני כן אוהבת אותו.
״בסדר״ הוא הנהן והתקרב אליי והזיז את השיער מפניי ונושק לי ברכות.
אנחנו מתפשרים על פיצה ומתקדמים לשם מחובקים.