אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 21

-נקודת המבט של מור-
״קדימה עשרה סיבובי הקפת אולם, שמונה דקות הייתן פה.״ המורה לספורט צעקה על כולנו.
התחלתי לרוץ תוך כדי שאני מחברת את
האזניות ומפעילה את השירים הרגילים שלי.
I've been everywhere, man
Looking for someone
Someone who can please me
Love me all night long
I've been everywhere, man
Looking for you babe
Looking for you babe
Searching for you babe
ריהאנה החלה לזמר לה והכניסה אותי לקצב של ריצה, אני האמנם נחשבת
רזה אבל אני לא אתלטית במיוחד, למעשה אני הכי עצלנית שיש.
הגעתי מתנשפת למורה והרגשתי את הריאות עומדות בגרוני, כמעט יוצאות ממנו, והדופק שהלם באוזניי שיגע אותי.
הבנים עברו בריצה קלה וחלקם צחקן על המראה המגוחך שלנו, מזיעות, אדומות, ומתנשמות כאילו אנחנו אסטמתיות כבדות.
״פדיחההה״ אלה מלמלה ונעצה את מרפקה בבטני, התקפלתי.
״אחחח כלבה, יש לך מרפק מברזל או משהו?״ שאלתי והחזקתי את המקום הכואב בעזרת שתי ידיי, אלה משכה בכתפה ולגמה מבקבוק המים שהיה בידה.
הבנים סיימו לרוץ והמורה שלהם והמורה שלנו התקדמו יחד, כבר חודשים שיש שמועות על רומן בין השניים ואני אומרת שיעזבו אותם בשקט כבר לעזאזל.
דניאל התקדם בספונטניות אליי והתהלך לצידי.
״כבר אמרתי שאני אוהב את גוון העגבניה שלך״ הוא מצא אותי כמושא לבדיחה, הזעפתי את פניי, נועצת בו מבט כועס.
״תפסיק לצחוק עליי, אני פשוט לא בכושר״ התגוננתי.
״רואים״ הוא המשיך בשלו ״המורה אמר שהיום עושים משהו מיוחד״ הוא הוסיף והביט לדלת האולם, הרמתי את מבטי וראיתי שהוא בעצמו מזיע כאילו רץ מרתון, אך לא נכנסתי לזה יותר מדי.
״אני כולי סקרנית לדעת במה מדובר״ אמרתי בצחוק ״עכשיו תתרחק ממני שלא יחשבו שיש בנינו משהו״ דחפתי אותו ממני.
״היית מתה שיהיה משהו בנינו״ הוא צחק, את האמת באמת מתפתח משהו בנינו ואני שמחה שאני והוא כבר לא בריבים.
היינו שוב מאחורי כולם ושילבתי את אצבעותנו, הוא ניתק אותן והתרחק, הגברתי את מהירותי כל שנהיה באותו הקצב.
״מה אתה עושה?״ זעפתי.
״את רצית שאתרחק שחס וחלילה לא יחשבו שיש בנינו משהו״ הוא ציטט את דבריי מלפני דקה
״שיכנסו לי לתחת״ הופתעתי מהמילים של עצמי ושילבתי חזרה, משעינה את ראשי על זרועו.
~~

״אוקיי אז מה שהולך להיות היום זה ככה, כדורעף, בנים עם בנות, קפטנים?״ המורה הכריז ודניאל מיהר להרים את ידו.
״מזרחי, גש״ המורה קראה, ״עוד מישהו?״ היא הוסיפה ורון הרים את ידו.
״גש אלפסי״ המורה אמר ורון התקדם, נעמד בצד הנגדי למורה.
כבר איזה שבוע שהוא ודניאל בריב, דניאל לא מוכן להגיד למה ואני לא רוצה להיות חטטנית מדי, לא נעים לי ממנו אז אני פשוט שותקת ותומכת בכל מה שקשור בו.
המורה שלף מטבע של חצי שקל מכיסו
״עץ״ רון הכריז והשיב את מבטו הרצחני לדניאל שהיה עם אותו המבט.
״פלי״ דניאל שנייה אחריו, רק הכיתה שהייתה באולם יכלה לראות את האש שהייתה בניהם, איך משני אחים הם הפכו להיות כל כך כועסים אחד על השני ומתחרים אחד בשני כאילו אנחנו במלחמה
המורה הטיל את המטבע וצליל של נפילת מתכת נשמע, המטבע הסתובב על צידו כמה פעמים ונפל לבסוף.
״עץ״ המורה קרא ״תתחיל״ הוא פנה לרון.
״עמית״ רון אמר והסתכל על עמית, הוא תקע לדניאל סכין בגב, עמית היה צלע שלישית אצלם ועכשיו הוא תקוע בין שני החברים הטובים שלו והצעד הזה של רון גרם לי לשנוא אותו עוד יותר, דניאל לעומת זאת היה אדיש ולא הראה כאילו זה הפריע לו.
״תומר״ דניאל עשה בחירה אקראית והתפללתי שאיך שהוא יצא ואני אהיה בקבוצה שלו.
״אלה״ רון בחר אותה והיא התאפקה שלא לעוות את פרצופה לפרצוף נגעל.
״אוראל״ דניאל החזיר וכמעט נחנקתי מהרוק שבלעתי, אוראל? דניאל בוחר באוראל?, אוראל שהיה מופתע בדיוק כמוני כמו שאר הכיתה התקדם בצעדים קטנים לקבוצתו של דניאל.
״מור״ רון קרא וחייך, ליבי החסיר פעימה, לא בדיוק רציתי להיות איתו, הסתכלתי בעיניים עצובות לדניאל שהחזיר מבט עצוב בחזרה אליי, והתקדמתי באי חשק לקבוצתו של רון, נעמדת ליד אלה והתמרמרנו בשקט.
״אתם יודעים את החוקים, שחקו הוגן, זה רק משחק ידידותי, לחיצת ידיים בין הקפטנים?״ המורה שאל וכולנו גיחכנו, אנחנו מודים על כך שהם לא הורגים אחד את השני אז הוא רוצה לחיצת ידיים? ידידותי עאלק,הם העבירו עוד כמה מבטים חטופים אחד בשני וניגשנו למשחק.
דניאל קרץ לי וחייכתי חיוך ביישן בחזרה, הוא לחש לאוראל משהו ואוראל הנהן, חייכתי לעצמי שהם מצליחים להסתדר.
צליל המשרוקית של המורה המבולבל נשמע ואוראל ביצע מכת פתיחה טובה, רון התפרץ למקומה של אלה, הדף אותה לצד והכה במקומה, אלה שיפשפה את זרועה הכואבת ולטשה בו מבט רצחני.
~~

רוב המשחק רון ודניאל נלחמו בניהם עד שאחד מהם החטיא או שהכדור נתקע ברשת, רק מדי פעם ניתן לאחד מאיתנו לגעת בכדור, לא התעצבנתי כי הבנתי שזהו המצב הנתון וגם ככה שניהם עצבניים מספיק, כולנו התרחקנו ונתנו להם לשלוט בעניין, יודעים שאם נוציא מילה לא במקום נחטוף את זעמם של שניהם.
~~

״הייתם שניכם מעצבנים בטירוף, למה רבתם לעזאזל?״ צעקתי על דניאל כשהתיישבנו בפינה בחצר שלא נראית לעין.
תמיד היינו ככה בזמן האחרון, מצב לא מוסבר, יותר מידידים אבל לא חברים, כל יום וכח הפסקה היינו יורדים ללמטה, טיפה במרחק אחד מהשנייה בכדי לא לעורר חשד שאנחנו מסתובבים יחד, אלו ההפסקות הכי טובות שלי.
״רבנו וזה לא עניינך״ הוא הצליף בי ״עכשיו תעבירי לי את המים״ הוא דרש ממני בנימה עצבנית.
״בבקשה, תעבירי לי את המים בבקשה״ הזכרתי לו את מילת הנימוס הבסיסית בנימה כועסת למדי.
״בבקשה״ הוא אמר בלית ברירה, הגשתי לו את הבקבוק והוא לגם ממנו, הוא לגמרי הזיע, לא פלא, הוא ורון התאבדו על הכדור שם כאילו אין מחר.
״אתה מסריח״ הקנטתי אותו והוא צחק.
״יש לי חולצה בתיק, תעבירי אותה עם הדאודורנט״ הוא אמר ונעצתי בו מבט.
״בבקשה״ הוא נאנח, חיטטתי בתיקו ושלפתי את הדאודורנט, הוא פשט את
חולצתו וריסס, לאחר מכן הגשתי לו את החולצה הנקייה ואת המסריחה הנחתי בתיקו.
ניסיתי להתאמץ לא לנעוץ מבטים בבטנו המוצקה, אך עם כל זה שאני לא מתלהבת מבנים גם אני במקום כלשהו נערה מתבגרת ומפגרת שמתלהבת מריבועים בבטן.
״אם את רוצה לגעת תדעי שיש לך אישור ממני״ הוא תפס אותי מסתכלת על הבטן שלו.
״אתה רוצה להפוך את הבטן שלך לפינת ליטוף? שאלתי בהתחכמות והרמתי גבה בזלזול.
״אם את המלטפת, מי אני שאגיד לא?״ הוא ענה לשאלתי והסמקתי מעט, מאמצע שום מקום הוא נשכב על ברכיי ועוצם עיניים.
״מה אתה עושה?״ שאלתי וצחקקתי באי הבנה בזמן שאני משחקת בשיערו החום.
״אני עייף, וגם ככה נגמרו הלימודים כך שאנחנו לא ממהרים לאף שיעור, אז מה אכפת לך?״ הוא משך בכתפיו, אף פעם לא נקלעתי למצב כזה עם גבר, אף פעם לא הייתי במערכת יחסים, אני זוכרת את הפעם היחידה שהתאהבתי, זה היה בכיתה ג׳ וכשהצעתי לאיזה ילד ג׳ינג׳י מהכיתה המקבילה חברות וכל מה שהוא עשה זה לבעוט בי ולסרב לי בגסות, מי ומשם שם אני חושבת שלא התאהבתי יותר.
״את מאמינה שעד לפני כמה חודשים שנאת אותי שנאה טהורה?״ הוא שאל ונחרתי בלעג.
״מי אמר שאני לא שונאת אותך עכשיו?״ הטיתי את ראשי מעט לצד וחיכיתי בציפייה לתשובתו, לא שנאתי אותו, פשוט הרגשתי תחושה לא מוסברת כלפיו, הוא מתנהג אליי טוב יותר אך לסביבה שלו לא, אני עדיין יודעת שהוא דופק בנות מהצד וזה עדיין מבחיל אותי, אבל הוא כמו סם, גורם לי לשכוח את כל הדברים הרעים שהוא גורם לי כשאני איתו.
״לא יודע מה איתך, אני חושב שבתור ידידים אנחנו אחלה״ הוא אמר בתמימות וחיוך שובבי נפרש על פניו.
״אם זו דרך שלך להיכנס לי לתחתונים, זה לא ילך לך״ פלטתי איזו מחשבה שחלפה בראשי, והוא הניד בראשו בחדות.
״זה בסדר, יש לי מספיק בנות שנותנות לי להיכנס להן לתחתונים״ הוא מעין פטר אותי מלהיות הזונה האישית שלו.
״יש פעמים שאתה פשוט חייב אבל חייב לסתום״ התרגזתי קלות, והוא כמו תמיד משך בכתפיו, מה שמרגיז אותי עוד יותר, את כל הבעיות שלו הוא פותר בתנועה אחת מחורבנת? גלגלתי את עיניי והתעלמתי מנוכחתו בפתאומיות.
״אל תגלגלי עיניים כשאת לידי״ הוא התרגז.
״אל תמשוך בכתפיים המחורבנות שלך כשאתה לידי״ החזרתי לא באותו הטון העצבני, והכנתי את עצמי לקום וללכת, הזזתי את ראשו ממני וקמתי בהפתעה, אף נפש חיה לא הייתה בשטח החצר ולי נותר רק לאסוף את תיקי וללכת במהירות הביתה, אך דניאל הספיק להדביק את הצעדים שלי בהליכה קלה.
״מה נסגר איתך? יש לנו ויכוח אז את פשוט קמה והולכת?״ הוא צעק ואני נעמדתי
״כן, כי אם אני לא אלך ואסגור את זה כשזה עוד לא רציני, אנחנו נריב מפה ועד מחר! ומי כמוני יודע עד כמה האגו המסריח שלך נפוח בשביל לבוא ולהתנצל!״ הרמתי את קולי עוד יותר ופניי נהיו אדומות
״מה הקשר אגו חתיכת מפגרת? מה?!״ הוא החזיר,מפגרת? אני חתיכת מטומטם, הוא הראה שהוא לא הולך לוותר והוא זה שיגיד את המילה האחרונה, הו לא כמה שהוא טועה.
״יודע מה? אני שונאת אותך כמו שלא שנאתי אף אחד בחיים שלי״ אמרתי והצבעתי על עצמי בכדי להדגיש את העניין.
״תסתמי כבר״ הוא צעק והוריד בצווארו בלט.
״תכריח אותי!״ פלטתי והתנשמתי במהירות, הוא אחז בפניי שתי ידיו ושפתיו נחתו על שלי, הוא נישק אותי, הוא פאקינג נישק אותי.
ניסיתי להשתחרר בכל כוחי, דפקתי על חזהו וניסיתי לדחוף אותי ממנו, אבל הוא חזק מדי כך שלא הייתה לי שום ברירה, אז הרפיתי, נותנת לשפתיים שלנו לנוע בקצב מושלם, הפרפרים שבבטן שלי עפים כל כך מהר שאני חושבת שהם כמעט יוצאים מבטני,אני כורכת את ידיי סביב צווארו, וכמו תמיד מפקירה את עצמי למגע שלו.
הוא מושך אותי קרוב יותר אליו כך שאפילו זבוב צריך להתאמץ כדי לעבור בנינו, לי זה לא בדיוק אכפת, אני בקהות חושים הראש שלי מרחף למקום לא נודע, שפתיו הרכות לא נותנות לי להפסיק בזמן שראשי פוקד עליי לעצור, אבל לא.
התנתקנו מתנשמים ומתנשפים מהנשיקה, מהריב, מהתחושה לא ידועה.
מצמידה את המצח שלי לשלו, חייכתי חיוך ביישן, לא יודעת מה לעשות בדיוק.
״עכשיו את עדיין שונאת אותי?״ הוא שאל בקלילות והנהנתי, ״חה, שקר״ החלק האחורי בראשי צעק לי, לראשונה מאז כיתה ג׳ אני מאוהבת, האמנם בחרא קטן, אבל מאוהבת.
״אז תני לי להוכיח לך אחרת״ הוא קטע את מחשבתי הקצרה ״היום בשמונה״ הוא אמר והלך לא מוסיף עוד מילה.
ורק אני נותרת שם עומדת, נוגעת בשפתי התחתונה בלי הפסקה ועוצרת את עצמי לצרוח מאושר.