אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 20

אנחנו ביום האחרון לטיול עוברים באיזה נחל בדרך לאוטובוס, נשבר לי כבר מהטיול, לכולנו נשבר.
אתמול עלינו הר,כמו תמיד רק שהפעם זה היה כל כך כיף, כולם התחילו לעלות אך אני ודניאל נותרנו מאחור, מאחורי כולם, אחרי התלמידים, השלישייה אפילו מהמורה המאספת היינו כמה צעדים אחורה, הוא עזר לי לעלות וניצל את זה פה ושם למגעים בנינו.
בלילה השני גררתי את אלה שתישן איתי כדי לא להגיע למצב מביך עם דניאל.
לא דיברנו בכלל על אותו הלילה,רק שתקנו, היו בנינו הרבה מבטים, מגע ובעיקר מתח לא מובן.

הגענו לאוטובוס והתמקמנו ארבעתנו כמו בכל הנסיעות, אני ואוראל עדיין ישבנו יחד טוחנים איזה חבילת חמצוצים שנשארה מאתמול
תמר ריססה את כל האוטובוס עם הדאודורנט שלה
״חאלס״ אלה צעקה
״תהיי בשקט הסירחון כאן זה מפגע תברואתי!״ תמר צעקה לה חזרה וריססה עוד כמה פעמים אחדות.
דניאל ורון נכנסו לאוטובוס וחלפו על פנינו, חייכתי אליו והוא אליי, את האמת, לא יצא לנו לדבר היום.
אוראל הוציא עוד שתי חבילות חמצוצים מתיקו ושאל אותי איזה טעם.
״הקולה יותר טעים״ החלטתי
״אבל התות יותר חמוץ זה נותן תחושה כזו בפה, ממש מעורר את בלוטות הטעם״ הוא התווכח איתי
״ אתה לא אייל שני״ אמרתי, פתחתי את חבילת הקולה והכנסתי אחד לפיו בכדי שישתוק קצת.
התחלנו בנסיעה ומכיוון שאני הייתי בחלק הפנימי הרשיתי לעצמי להניח את ראשי על השמשה, יד נגעה בזרועי והעפתי אותה מיד, נרגעתי כששמתי לב שזו ידו של דניאל, החזרתי את ידי חזרה והנחתי גם את ראשי חזרה בזמן שידו מלטפת את זרועי.

התעוררתי אחרי שינה של שעה וחצי בערך, ללא היד המלטפת של דניאל, עדיין היינו על האוטובוס אך זיהיתי כבר שאנחנו כבר בתוך העיר, אפילו עוד רגע בבית הספר.
סימסמתי לקלרה שתבוא תאסוף אותי בעוד 10 דקות בערך, הערתי גם את אוראל הישן שלא בדיוק הבין מה אני רוצה מהחיים שלו, העפתי מבט לאחור, זוג בנות הצטלמו, רון היה בפלאפון שלו, אלה ותמר היו רדומות אחת על השנייה וגם דניאל נרדם כשהכובע מכסה חצי מפניו ואזניות באוזניו, חייכתי לעצמי חיוך קטן ואני בטוחה שמהצד נראיתי כמו איזו חתיכת שיכורה.
ירדנו כולנו, אוספים את המזוודות מתא המטען של האוטובוס, אני והשלישייה עומדים ומחכים כל אחד להורה שלו, במקרה שלי זו קלרה.
״ביי״ תמר ואוראל קראו ונכנסו למכונית של אימא של תמר, נפרדנו לשלום לאחר כמה רגעים המכונית נעלמה מהאופק.
״רוצה שאני אסיע אותך?״ אלה שאלה ודחפה את המזוודה למושבים האחוריים של המכונית, הנדתי בראשי לשלילה
״לא, קלרה אמורה להגיע בעוד כמה רגעים, אני אסתדר״ אמרתי וחייכתי
״בטוחה?״ היא וידתה ואני הנהנתי שנית, היא נכנסה למכוניתה, מתניעה את המנוע ומנופפת לי לשלום, גם המכונית שלה נעלמת מהאופק ואני נשארת ישובה על המזוודה שלי.
אני נעמדת ומסתכלת סביבי, נשארנו אולי חמישה עשר ילדים שמחכים שיאספו אותם.
לא מבחינה בזה, נמשכתי למקום מרוחק מעט משאר השכבה, הכנתי את הגרון שלי לצרחת עזרה אך הבחנתי שזהו רק דניאל.
״היה לי כיף איתך״ הוא אמר ותפס במותניי, ידי עפה על פניו והוא תפס בלחיו.
״הבהלת אותי מטומטם״ נאנחתי והשענתי את מצחי על החזה שלו.
״כן אני מאמין שזה היה קצת מבהיל״ הוא הודה
״קצת?!״ הרמתי את ראשי מחזהו ושאלתי במעין צעקה
״תפסיקי להיות תינוקת״ הוא הקניט אותי, נאנחתי והשפלתי את מבטי.
״גם לי היה כיף איתך״ הצלחתי לגייס כמה מילים מבין הסערה שהתחוללה בי, בין הבהלה מהמשיכה, האוויר שעדיין לא נכנס כמו שצריך לראיותיי, והדופק שלא הספיק להסדיר את עצמו.
הוא חייך חיוך גאה ומשך אותי לחיבוק
״תבטיחי לי שלפחות תנסי לחשוב עלינו עלינו בתור ידידים?״ הוא לחש באוזני, קולו היה צרוד מכיוון שרק התעורר לפני עשר דקות, צמרמורת עברה בגבי ורק הנהנתי כאילו גופי נתון לו ומוחי בקהות חושים כשאני בסביבתו, הרחתי שאריות של בושם מהול בזיעה על צווארו,אין ספק שאני נמשכת אליו, יכולתי להישאר ככה שעות אבל אז קלרה נזכרה להגיע, בלית ברירה התנתקתי מחיבוקו.
״חייבת ללכת נדבר?״ שאלתי אותו והתרחקתי בצעדים קטנים
״זה תלוי רק בך!״ הוא קרא ואני חייכתי לעצמי אך לא הסתובבתי אליו.
נכנסתי למכונית לאחר שהנחתי את המזוודה בתא המטען, חיבקתי את קלרה וחגרתי את עצמי.
״שלום שלום למתחבקת שלנו״ קלרה צחקה עליי
״מה?״ שאלתי בצחקוק ״פשוט נפרדתי ממנו ״ ניסיתי להיפטר מכל חשד שלה
״מי בר המזל?״ היא המשיכה להתגרות בי
״זה דניאל, דניאל מזרחי״ אמרתי בחשש והיא פערה את עיניה
״חשבתי שאת לא סובלת אותו״ היא קבעה
״אני לא מתה עליו אוקיי? אבל אנחנו בסדר עכשיו״ תיארתי לה את המצב
״זה נראה כאילו יותר מבסדר״ היא אמרה וצחקנו
״לא, זה פשוט האווירה של הטיול הכניסה אותנו לזה״ התגוננתי כאילו להיות ליד דניאל זה פשע
״כן… בטח״ היא לגלגה והנהנה בזלזול ״הוא חתיך״ היא הוסיפה לאחר כמה רגעים כשעיניה נעוצות בכביש
״נכון?!״ שאלתי את זה באופן של שאלה רטורית

-נקודת המבט של דניאל-
״היי אימא״ אמרתי ונשקתי ללחייה
״מה שלום הילד שלי? ומה שלומך רון״ היא החזירה
״את יודעת אסתי, עייפים״ רון ענה בפשטות וזרק את ידיו על ברכיו
״אויויוי, מסכנים שלי״ היא הקניטה אותנו
״גם יוצאים לטיול וגם מתלוננים?״ היא הוסיפה והנידה בראשה, חייכתי והעברתי את ידי בשיערי.
״בנים תעלו את המזוודות, לי יש משמרת עוד שעה, הכנתי לכם אוכל, תתקלחו, ולא לישון מאוחר״ אימא קראה מבעד לדלת
״טוב גמדה שלי״ אמרתי וחיבקתי אותה והתנתקנו לאחר כמה רגעים
״ביי אסתי״ רון צעק לה בזמן שהוא מזפזפ
״ביי רונרון, תאכל, ידעתי שתבוא אז הכנתי לך את השניצל שאתה אוהב״ היא צעקה לו בחזרה.
״ביי אימא״ נישקתי את מצחה וסגרתי את הדלת אחריה.
רון הוא די בן בית אצלנו מגיל קטן אנחנו ביחד, אנחנו ממש כמו אחים, הוא משפחה, אף אחד לא הצליח להפריד בנינו, גם אף אחת לא הצליחה להפריד בנינו, וגם לא תצליח.
״אני במקלחת״ הכרזתי
״יזבל אני כולי מלוכלך״ רון קרא
״כמה שניות אני יוצא״ הרגעתי והלכתי לחדרי בכדי לארגן כמה בגדים, פתחתי את הארון ושלפתי בוקסר ומכנס טרנינג של בית.
נכנסתי למקלחת, סוגר אחריי ופושט את החולצה שמלאה בזיעה שלי, את המכנס ובסופו של דבר את הבוקסר, אני נכנס למקלחון ופותח את המים.
זרם מים קרים יצאו וגרמו לי לקפוץ כמו כוסית עד שהתחלפו לחמים, נכנסתי כולי למים, השרירים השתחררו והמוח נרגע, לקחתי את השמפו ושפכתי מעט על ידי, קרצפתי את ראשי וניסיתי לנקות כמה שיותר גרגירי חול ואבק שנדבקו לשערי
וגרמו לי לחשוב על הטיול, היה לי כיף מהרגיל, הבן אדם השונה שאני ליד מור גורם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי, אני לא צריך להוכיח את עצמי, אני מצחיק כמו שאני,לא חסר טקט יותר, עדיין חרא קטן אבל חרא טוב יותר.
״אתה פשוט נמשך אליה בגלל שאתה לא מצליח להשיג אותה, לא יותר מזה״ צעקתי על עצמי במחשבה״
״אחי ייבשת לי תצורה צא כבר״ רון צעק ודפק על דלת המקלחת בעזרת כף ידו
״אני יוצא, אני יוצא״ אמרתי ושטפתי את עצמי בפעם האחרונה, יצאתי, מנגב את שיערי וכורך את המגבת סביב מותני, אוסף את הבגדים הנקיים ויוצא.
״כנס יא זבל״ אמרתי לו ונתתי מכה בכתפו, הוא גיחך ונכנס.
התלבשתי ומנגב את שיערי שנית, החלק העליון של גופי נותר חשוף כהרגלי כשאני בבית, זרקתי את עצמי על אחת מהספות, משכנע את עצמי לא להירדם.

״תעביר תקטשופ״ ביקשתי מרון ונשענתי לאחור על הספה, נותן ביס בשניצל ומעביר את התכנית המשעממת שהוקרנה על המסך.
״אתה מוכן להסביר לי סוף סוף מה לעזאזל מור עשתה אצלך באוהל בלילה הראשון?״ רון שאל ואני נחנקתי מהאוכל שעמד בגרוני
״מה? איך אתה יודע?״ שאלתי בפליאה והשתעלתי עוד כמה פעמים.
״אתה היית אוהל לידי״ הוא הסביר ״חצי מהשיחה שלכם שמעתי, לא נתתם לי להירדם כלבים״ הוא כעס עליי
״שמע היא מצחיקה אחי״ הזכרתי באוו הלילה וחייכתי
״חשבתי שאתה לא סובל אותה״ הוא שאל בבלבול
״כן גם אני״ מלמלתי לעצמי ״היא לא כזאת רעה כמו שחשבתי״ אמרתי בקול גדול יותר
״שמע אתה נהיה רכיכה לידה״ הוא אמר ועצבן אותי מעט
״אני בכלל לא רכיכה לידה״ התגוננתי וקולי היה מהול בכעס ואי הבנה, רציתי לבעוט אותו מהבית לרגע.
״תראה, דיברתם על ג׳וקים מה אתה רוצה שאני אבין מזה?, אם אתה שואל אותי במקומך הייתי עושה דברים אחרים איתה באוהל, אני מופתע שלא דפקת אותה, אלא ניהלתם שיחת נפש״ הוא דיבר בקול שגרם לי להתעצבן, קול רברבן ויהיר, השתדלתי לא לשלוח את אגרופי לפרצוף שלו ואז נראה מה הוא היה עושה עם מור.
״עוף לי מהבית״ אמרתי בקול תקיף, עצבני אך לא צעקני
״מה?״ הוא שאל לא מבין
״אמרתי עוף לי מהבית, לפני שאני בונה לך קבר״ חזרתי על דבריי בקול גבוה יותר
״תגיד לי מה נסגר איתך?״ הוא שאל בצחוק מפוחד שכזה, נעמדתי מתקדם אליו, הוא היה באותו הגובה שלי, אך חלש ממני בהרבה, יכולתי לאשפז אותו בעזרת אגרוף אחד.
״עכשיו בוא אני אסביר לך מה יקרה עכשיו, אני הולך להביא את האייפון שלי מהחדר ואתה לוקח את התיק שלך ועף מהבית שלי זה ברור?״ ציטטתי את מור מאותו היום שעשינו את העבודה, הוא הנהן ובלע את
הרוק שעמד בגרונו.
״שאני אבין אתה מפקיר את החברות שלנו לטובת סתם אחת?״ הוא העז להוציא את המילים האלו מבין שפתיו, כיווצתי כבר את ידי הימנית לאגרוף שינחת על הפנים שלו ויסדר לו אותו מחדש.
״היא לא סתם אחת״ אמרתי במקום זה וחייכתי,מתקדם לחדרי ומותיר אותו עומד בסלון.