אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 13 חלק א’

-נקודת מבט של מור-
הדמעות לא חדלו מלרדת. הרגשתי כל כך מושפלת, עברתי בשכבה בכדי להגיע לשירותים שבסוף המסדרון.
כל התלמידים הסתכלו עליי, חלקם במבטים מרחמים, חלקם במבטים נגעלים ומעטים צחקו עליי, הייתי ריקה ממחשבות ולא הצלחתי להגדיר את המצב שלי עכשיו, הייתי בסערת רגשות נוראה.
הגעתי לשירותים וסגרתי את הדלת בחזקה, נעלתי אותה ונשענתי עליה. פרצתי בבכי. הוא היה חזק אבל זה לא היה אכפת לי, ניסיתי לנגב את הדמעות ללא הצלחה, הן רק המשיכו לזלוג ללא הרף. הלכתי אל המראה והסתכלתי על עצמי. על הפנים, הגוף, השיער, כל דבר שבי ושאלתי מה הוא מנסה להוכיח? שהוא טוב יותר? שהוא הצליח לעבור על כל בחורה בשכבות הגבוהות?
לא סבלתי אותו אף פעם אבל אתמול הוא הוכיח לי אחרת… ככה חשבתי לפחות, התחלתי לשנות את הדעה הנוקבת והקשה שלי כלפיו. חשבתי שנוכל להיות ידידים להעביר את העבודה בביולוגיה בכיף, אבל כמו תמיד הוא חייב להרוס ולהוכיח לי שהוא חתיכת חרא בכדי לצאת גבר בעיני החברים שלו. בטח גם על אימא שלו הוא ממציא כאלו שמועות שהוא נוגע בה.
'אויש תשתקי מור אל תרדי לרמה הזאת!' צעקתי על עצמי.
פתחתי את הברז וזרם מים חלש יצא מתוכו, שטפתי מעט את פניי וניסיתי להירגע, תלשתי חתיכת נייר טואלט וניגבתי את פניי.
הבטתי שנית במראה עיניי היו אדומות ונפוחות כתוצאה מהבכי, שפשפתי את עיניי המגרדות והתיישבתי בחזרה על הרצפה בזמן שאני נשענת על הקיר. הייתי עייפה ולא היה לי חשק להמשיך את היום הארור הזה רק התפללתי שהיום הזה יגמר, וגם שאלוהים ישרוף את דניאל ונטלי.
"מור! מור! פתחי לי." זיהיתי את קולה של אלה היא דפקה על הדלת בלי הפסקה.
"תעזבי אותי אלה." יבבתי והדמעות חזרו לפעול.
"את יודעת שאני לא אלך עד שלא תפתחי לי," היא אמרה בקול תקיף וכנה, ואני ידעתי שהיא לא תעזוב. נעמדתי לאט לאט והתקדמתי לכיוון הדלת נאנחתי ופתחתי את הדלת.
"מורי…" אלה אמרה בקול רך ומשכה אותי לחיבוק חם ואני, אני התפרקתי לה בין הידיים.