אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 13 חלק ב’

"אלה," יבבתי ופרצתי בבכי אל תוך השקע שבין צווארה לכתפה והיא ליטפה את גבי בניסיון להרגיע אותי.
"הוא סתם חתיכת זבל," היא דיברה בקול שקט והמשיכה להעביר את ידה על גבי, דמעותיי נחלשו מעט ויבבתי חלושות.
"את יודעת שכלום מזה לא נכון?" שאלתי בקביעה. הייתי חייבת נואשות מישהו לצדי, אלה הנהנה ואני שילבתי את ידיי על חזי.
"בואי תשטפי את הפנים," היא הציעה כשהתנתקנו מהחיבוק המנחם ואני התקדמתי אל הברז, פתחתי אותו על זרם חלש ושטפתי מעט את פניי. עיניי עדיין היו נפוחות מאז הפעם הקודמת ששטפתי אותן, זה לא היה מפתיע כי לא הפסקתי לבכות מאז, סגרתי את הברז וניגבתי את עיניי בעזרת גב כף ידי.
"את רוצה לספר לי מה קרה?" אלה אמרה ברוך ואני הנהנתי, התיישבנו שתינו על רצפת השירותים והתחלתי לספר לה מה קרה עם הנער הבלונדיני השיכור ואיך שדניאל הסיע אותי הביתה.
~~

"מה זאת אומרת נתת לו להיכנס לבית שלך?" היא שאלה מבועתת מעט.
מהין כל הסיפור על הכמעט אונס בזה היא מתרכזת?
"כן, לא רציתי להיות לבד, פחדתי להיות לבד," השבתי בנימה מתגוננת, משכתי בכתפיי בתמימות ואלה גילתה הבנה כשהנהנה באטיות.
"הוא הציע שנראה סרט, וראינו סרט עד שנרדמתי. אני נשבעת שלא קרה כלום" ניסיתי לשכנע אותה שבאמת לא קרה כלום. למרות שכבר הצהירה כמה וכמה פעמים שהיא מאמינה לי.
"לא קרה שום דבר בין לבין נכון?" היא וידתה שבאמת כלום לא קרה ואני לטשתי בה מבט רצחני.
"בסדר! בסדר!" היא הרימה את ידיה בגובה הכתפיים.
"אני מבטיחה לך אנחנו נצא מזה יחד, תמיד מצאנו איך להפיל את דניאל מזרחי," אמרה בשיא הביטחון ובעידוד ואני הנהנתי, אך מבפנים, לא הייתי האמנתי לשום דבר. כלום כרגע לא נראה בר שינוי ולא ראיתי אותי כרגע יוצאת מהמצב הזה.
אלה כרכה את ידיה סביב כתפי ומשכה אותי לחיבוק חברי כמו שעשתה כמה וכמה פעמים לפני כן. וכך עדיין ישבנו מחובקות על רצפת השירותים המלוכלכת, מקשיבות שתלמידים שעוברים על פניי הדלת הסגורה, שכבר לא הייתה סגורה יותר הדלת נפתחה ונקישות של עקבים נשמעו על הרצפה.
השתחררתי מחיבוקה של אלה במהירות אך נשארנו ישובות וחיכינו לראות מי נכנס.
"תראו תראו' הזונה והחברה הקטנה שלה/" נטלי עמדה ושיר ונוי כמה צעדים מאחוריה, אלה מיד התקוממה בכדי להגן עליי ואני עצרתי אותה בידי מסמנת לה במבטי שהכל טוב.
הכל היה כל כך כמו בסרט. הילדה המסכנה, החברה הטובה והרעות.
"מה את רוצה נטלי? לחרב לי ת'יום עוד יותר?" שאלתי רגועה עם חיוך קטן על שפתיי, אין בכוונתי לבכות שנית בטח שלא לתת לה את הסיפוק הזה של לראות אותי מזילה דמעה.
"כמובן." היא צחקקה צחוק כל כך מטומטם שעורר בי בחילה ושתי השפוטות הקטנות שלה אחריה, הן כאללה עיוורות אלוהים, אף אחד לא רואה אותן אני חושבת שבקושי מכירים את השמות שלהן, הן רק ציוד נלווה למותג "נטלי".
"אני לא חושבת שתצליחי," אמרתי בפשטות מתחכמת, " בכיתי מקודם אבל עכשיו אני הולכת רק לחייך," שיקרתי וחייכתי חיוך מזויף ביותר אך הוא נראה די אמיתי מבחוץ.
קמתי ועזרתי גם לאלה לקום ויצאנו שתינו מהשירותים, הדמעות שלי כבר התייבשו,עיניי לא היו אדומות יותר ולא נראה כל סימן שבכיתי.
"את התכוונת למה שאמרת שם?" אלה שאלה בהפתעה.
"לא."