אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 12

-נקודת המבט של דניאל-
השעון המעורר צלצל, העברתי את ידי על השידה הפלאפון כנראה היה מונח על הקצה שלה ונפל על הרצפה.
"לעזאזל," מלמלתי ופקחתי את עיניי בחיפוש אחרי הפלאפון, כיביתי את השעון המעורר והבטתי בכמה הודעות שנשלחו…
-רון: אני יכול להבין מה עשית עם מור ביטון אתמול?-
-עמית: חברה שלך עשתה פה הצגה על הקטע שלך עם ביטון-
-נטלי: תדע שזה לא נגמר בבוקר לי ולך יש שיחה ארוכה-
-מור: תודה על הכל אתמול-
גוללתי עוד כמה הודעות וסגרתי את הפלאפון, העברתי את ידי בשיער כהרגלי והלכתי לעשות את סידורי הבוקר.
כשסיימתי פתחתי את הארון והוצאתי ג'ינס כחול כהה חולצת טי שירט שחורה ונעלי נייק שחורות, התלבשתי, סידרתי את השיער והלכתי אל המטבח.
"בוקר טוב," אמרתי לאימא ונישקתי אותה על לחייה.
"בוקר טוב דני… מתי חזרת אתמול?" היא שאלה בקול הסמכותי והאימהי אך הדואג שלה.
"מאוחר." לא פירטתי יותר מדי והוצאתי את הקפה מהארון.
"כמה מאוחר?" היא לחצה ורצתה לדעת יותר פרטים.
"שלוש," עניתי בפשטות וקיוויתי שהיא לא תעשה מזה עניין כל כך גדול כמו שהיא תמיד עושה.
"שלוש," היא חיקתה את קולי, "שלוש בלילה!" היא אמרה בקול גבוה יותר ואני הכנתי את עצמי להטפת מוסר.
"אימא פשוט הייתה אתמול מסיבה," ניסיתי להרגיע אותה ולחסוך את החפירה הדאגנית אותה אני שומע כל בוקר אחרי מסיבות שאני הולך אליהן.
"דניאל אם יקרה לך משהו? יהיה שם מישהו שיכור שבשניות יכול להוציא משהו ולפגוע בך," היא כעסה מעט ותמונה של הנער השיכור נוגע במור קפצה לראשי. "זה גם יפגע בציונים שלך," הוסיפה
"הציונים שלי בסדר גמו-" ניסיתי להשחיל משפט אך היא קטעה אותי.
"כן כן… אני יודעת שהציונים שלך בסדר גמור, אבל אם תמשיך ככה הם ירדו. ועזוב לרגע את הציונים, אתה יותר חשוב לי מכל הדברים האלה מתי תתבגר?" היא הניחה את כוס הקפה שלה בצד ונשענה על השיש, היא הסתכלה עליי בעיניים דואגות ועצובות וחיכתה לתגובה מצדי.
"תסמכי עליי אימא אני יכול לדאוג לעצמי," ניסיתי להרגיע אותה ומשכתי אותה לחיבוק, היא הייתה נמוכה הרבה יותר ממני היא הגיעה לי עד הבטן זה תמיד הצחיק אותי והיא ידעה את זה, התחלתי לצחקק והיא מיד הבינה.
"תפסיק לצחוק עליי!" היא רטנה והחנקתי עוד צחקוק שנפלט מבין שפתיי.
היא מעט הרפתה מהדאגה ומהכעס שאפפו אותה ונהפכה למעט קלילה.
"אתה יודע הדאגה הזו זה רק מכיוון שאתה חשוב לי, אתה כל מה שיש לי בעצם חוץ ממך אין לי כלום," היא חזרה לטון הדואג שלה אך היא גרמה לי לחייך חיוך לא מוסבר, אני כל כך אוהב ומכבד אותה.
"גם אני אוהב אותך." חיבקתי אתה חזק חזק.
"ואתה גם מאחר אז תזיז את עצמך לבית ספר ילדון." התנתקו והיא טפחה על גבי במטרה לזרז אותי
"תפסיקי לקרוא לי בשמות תינוקיים." חייכתי והלכתי לחדר, לקחתי ג'קט, את התיק וחזרתי למטבח בכדי לקחת את הקפה שלי.
"ביי אימא," קראתי וסגרתי את הדלת בעדינות.
פשפשתי בתיקי בכדי למצוא את האזניות שלי וידי נתקלה בחתיכת ברזל עם פלסטיק, הוצאתי אותו מתיקי והבחנתי שזהו מפתח, הסתכלתי עליו במבט לא מבין ואז נזכרתי שזהו המפתח של מור. נזכרתי שלקחתי אותו מביתה בכדי שהבית לא יישאר פתוח אני היום אחזיר לה.
שמתי אותו בכיסי, הוצאתי את האזניות מהתיק, חיברתי אותן אל הפלאפון ושמתי שיר של פינק פלויד, מלהקות הרוק האהובות עליי.
לאחר הליכה של עשר דקות הגעתי לבית הספר זיהיתי בחצר כמה פרצופים של ילדי כיתות יב' וכמה בנות מהשכבה שלי, ראיתי גם את אוראל והחברות האלה של מור.
נכנסתי אל המבנה של בית הספר ועליתי אל השכבה, בית הספר היה די שומם, אין פלא הלימודים מתחילים רק בעוד עשרים דקות, אני חייב לקום מאוחר יותר.
קלטתי בזוית העין את נטלי יושבת עם חברות שלה, נכנסתי לכיתה בניסיון כושל להתחמק ממנה.
"דניאל!" היא קראה לי בקול תקיף וכמובן עצבני, חייכתי את החיוך הכי אמיתי שהיה באמתחתי ושמתי אותו על פניי.
"היי, לא ראיתי אותך!" שיקרתי, ומשכתי אותה לחיבוק.
"זה לא יעבוד לך היום דניאל, אתה מוכן להסביר לי מה קרה אתמול?! אני יודעת שאתה ומור עזבתם המסיבה יחד אתה שכבת איתה נכון?" היא אמרה הכל בנשימה אחת, בלי רווחים ובקושי הצלחתי להבין אותה. אך את המשפט האחרון שמעתי טוב מאוד, אתה שכבת איתה? המשפט התנגן לי בראש.
"כן," פלטתי מחשבה ראשונית והתחרטתי עליה, גם אם אני אגיד שלא היא לא תאמין עכשיו. נטלי רכלנית לא קטנה, בשניות כל בית הספר ידע מזה.
התעלמתי רגע אחד מהמבט הפגוע של נטלי וחשבתי על זה, מור היא היחידה שבה עדיין לא נגעתי, לא נישקתי, לא הפשטתי ולא כל מה שמסביב. אפילו את החברות שלה נישקתי פעם אחת, היא פשוט בלתי ניתנת להשגה, אם השמועה תתפשט זה בהחלט ישחק לטובתי.
"אני מצטער," שיקרתי שוב, "באמת, הייתי שיכור והיא הייתה נסערת וזה פשוט קרה!" התנצלתי בכוונה שהיא תסלח לי כמו תמיד, אך היא פרצה בסערה החוצה. הבטתי בפלאפון והשעה הייתה עשרה לשמונה. עד שהצלצול יגיע כל בית ספר ידע על השקר הזה, הנחתי את התיק במקום שלי והתיישבתי על הכיסא.
"בואנה אחי זה נכון מה ששמעתי?" רון נכנס בקריאה לכיתה.
"תלוי מה שמעת" התחכמתי וחייכתי .
"וואלה אחי אתה מלך," הוא בא ונתן לי טפיחה על השכם, עוד כמה נכנסו ודרשו לדעת איך זה קרה, הם מתנהגים כאילו דפקתי את ביונסה.
הצלצול הגיע וכולם נכנסו והתיישבו במקומותיהם מור עדיין לא הגיעה כנראה כמו תמיד מאחרת.
דפיקה נשמעה בדלת ומי זאת אם לא מור. חבל שלא ביקשתי מיליון דולר. היא נראתה רגועה כנראה היא עוד לא יודעת מזה.
השיעור עבר חלק הרבה חפירות מצד המורה, והרבה מחשבות מצדי על איך להתמודד עם מור בשנייה שהיא תגלה על זה. הבטתי בה והיא הבינה שמשהו לא בסדר אבל היא לא ידעה מה, החזרתי את מבטי ללוח וחיכיתי שהשיעור יגמר.
ההפסקה הגיעה ואני הלכתי לספסל הקבוע שלי עם החבר'ה, התיישבנו כולנו.
"אז איך היא במיטה אחי?" אחד שעדיין לא שמע את השקר המלא שאל, הרגשתי כל כך חרא ואין לי מושג למה, "אתה יודע… חיה כזאת," אמרתי וכולנו צחקנו.
"דניאל!" שמעתי קריאה עצבנית, זיהיתי את הקול הזה.זאת מור.והיא גילתה.
"הוו היי מור!" הלכתי לפי התכנית שלי, שיחקתי אותה רגוע.
"אתה יודע מה החברה הקטנה שלך מפיצה עלינו?" היא נראתה עצבנית מדי,ובצדק.
"מה?" שיחקתי אותה מתעניין וכמה צחקוקים מהחברים שלי מאחורה נשמעו.
"ששכבנו," סיפרה בזעם. אני באמת גועלי.
היא צעקה שם משהו אך אני חשבתי על מה שהיא אמרה אתמול והתפקסתי ישר.
"נו ומה את צריכה?" נשענתי לאחור על הספסל.
"שנינו יודעים שזה לא נכון! אני צריכה שתגיד שזה לא נכון!" קולה רעד, הצלחתי להרגיז אותה.
צד אחד שבי אמר, לא להרוס את הקשר שאיכשהו הצלחנו לבנות, להגיד שזה לא נכון ושהמצאתי הכל. הצד השני השיב שאני אצא גבר אם אמשיך לשקר ולקבל אהדות מהשאר. הרגשתי כמו בסרטים המצוירים עם המלאך והשטן.
"לא הייתי אומר שזה לא נכון," הרחבתי את חיוכי ורציתי לבעוט בעצמי! הרסתי הכל.
"דניאל…" היא לחשה, כי אם היא הייתה מדברת טיפה יותר גבוה היא הייתה פורצת בבכי, היא הסתובבה במטרה ללכת.
נזכרתי במפתחות שלה. אני אצא חסר טאקט ובן זונה אם אני אתן לה את זה עכשיו, אך לא הייתה לי הזדמנות אחרת.
"היי מור!" צעקתי לה, היא הסתובבה ועל מבטה היא קיוותה שאולי אתנצל.
"שוב יש לך הזדמנות תנצל את זה תצטער תגיד שזה לא נכון!" הצד האחד קרא.
"אתה תצא לוזר ליד החברים שלך זרוק לה ת'מפתח וסגור סיפור," הצד השני החזיר.
"המפתחות שלך!" קראתי והפסדתי שוב את ההזדמנות שלי, לא יכולתי, זה שקר גדול מדי בכדי להחזיר אותו למקומו. היא תפסה אותם והתחילה לבכות. פתאום הלב שלי פעם מהר יותר הרגשתי חרא יותר מלא בנות בכו בגללי אבל למה רק בגללה אני מרגיש כל כך חרא? הרי, זה לא השפיע עליי בעבר…
היא כבר נעלמה מהאופק וחבריי טפחו לי על הכתף, חייכתי חיוך מאולץ וקמתי ממקומי. השירותים זה היעד.
הגעתי לשירותים וסגרתי את הדלת בבעיטה חזקה, נעלתי אותה והלכתי אל המראה. הסתכלתי על עצמי, על הפנים שלי, השיער, הגוף, כל דבר שבי, התאפקתי לא לנפץ את המראה ואז הקול שבראש שלי הגיע.
"מה אתה מנסה להוכיח דניאל?" הוא שאל אותי.