אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- סוף דבר

לפני שאתן קוראות שימו לב לדברים הבאים.
1. הקטע שעכשיו היא מספרת זה אחרי שנתיים, הם סיימו בית ספר והם לפני צבא.
2. כשהיא נזכרת בדברים שקרו יהיה את הסימן הזה ~ , וכשהדברים יגמרו יהיה את הסימן הזה ~~ , אתן כבר תבינו.

״אני לא עולה על זה״ צעקתי וברחתי מדניאל שרדף אחריי ותפס אותי.
״את תעלי על זה״ הוא הרים אותי כך שפניי אל מול גבו.
״אתם עולים?״ מפעיל המתקן שאל וכנראה שדניאל הנהן.
״תודה לאל״ אלה התלוננה ודניאל הוריד אותי ממנו, הוא התיישב במושב שקרוב לחלון ואני לידו, כורכת את ידי סביב זרועו והוא מחייך.
״אם אני אקיא ואמות זה על מצפונך״ רטנתי והתחפרתי בחזהו, הוא שיחרר את זרועו מאחיזתי וכרך אותה סביב כתפי.
״ממה את נלחצת בדיוק? זו בסך הכל ספינה שעושה סיבוב של 360 מעלות, מקסעמום תפלי ותמותי״ הוא אמר כאילו הוא ניסה להרגיע אותי אך בעצם הוא הלחיץ, הכיתי את חזהו בקטנה והוא נשק לראשי.
״הנה זה מתחיל!״ אלה שישבה לפנינו על יד אוראל הכריזה בקול.
״שמע ישראללל״ צרחתי, הרגשתי שכל החלקים הפנימיים שלי עולים לפה ודניאל חיבק אותי וצחק עליי, נשכתי לו את החולצה ונשבעתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני מתקרבת למתקן הזה.

״וואי זה היה כיף״ רון צעק וחיבק את
תמר מאחור.
לקח לי קצת זמן לעקל כשתמר הודיעה לי לפני כמה חודשים שהיא ורון יחד, הם שמיים וארץ, אש ומים, צחקתי לה בפנים ואמרתי ״הכי טוב שלך עד עכשיו״, עד שהבנתי שזה רציני, הם מתוקים יחד, דביקים כאלה, כאילו לקחו אותם מאיזה רומן.
״אני חושב שאני הולך להקיא״ אוראל הלך בצעדים מרושלים והחזיק בבטנו בעזרת שתי ידיו.
״תינוק״ אלה הקניטה אותו ״זה היה ממש כיף״.
״חרא מתקן״ נטלי התפרצה ״אני מעדיפה את הקרוסלה של הילדים הקטנים״ היא הוסיפה בילדודתיות.
״שטויות היא סתם מתבכיינת״ תומר ניגש ונשק ללחייה.
תומר ונטלי הם הזוג הכי מוזר שראיתי בחיים, נטלי הייתה הזונה של בית ספר עם כל החרא שלה והוא היה פריק מחשבים שמה שרק עניין אותו זה מתי יצא משחק המחשב הבא, אבל בכל זאת הם התאהבו וקרה מה שקרה.
״אני מבין שהמתקן העלוב הזה היה חוויה עוצרת נשימה בשבילכם״ דניאל התפרץ ״אבל אני, לוקח את החברה שלי רחוק ממכם״ הוא הוסיף ונישק את לחיי, חייכתי ונופפתי להם לשלום.

״וניל״ אמרתי כשהמוכרת שאלה אותי איזה טעם.
״ולך?״ היא שאלה את דניאל בחיוך פלרטטני, לא התרגשתי מזה ולא רציתי להוציא לה את העיניים מהמקום כי ידעתי שהחיוך שלה בשביל דניאל זה כלום.
״פיסטוק״ הוא אמר והחמצתי את פרצופי.
״חרא טעם לחרא בן אדם״ צחקתי ונישקתי את אפו, הוא לקח מהגלידה שלי ומרח לי מעט על הלחי, ניגבתי את לחיי וליקקתי את הגלידה.
״את מבינה עם מה יש לי עסק?״ פניתי למוכרת בהתגרות סמויה, היא שלחה חיוך מזויף והלכה ללקוח הבא שחיכה.
הוא התיישב על הדשא ואני התיישבתי בין רגליו, נשענת על בטנו ומלקקת את הגלידה שנזלה על הגביע.
״אתה יודע שהיום אנחנו שנה וחצי יחד?״ שאלתי בחמודיות והוא הסב את מבטו אליי.
״בטח שאני זוכר״ הוא אמר בחוסר ביטחון וצחקקתי בזמן שאני מנידה בראשי.
״חתיכת שקרן״ קטלתי אותו והוא נישק את מצחי.
״את יום השנה שלנו לפחות זכרת״ אמרתי בחיוך כשנזכרתי ביום השנה שלנו יחד.
״זה היה מצחיק איך שכמעט בכית שם״ הוא אמר וחשף שיניים בחיוכו הרחב.

~ ״אלוהים אני לא מאמינה ששכחת״ גערתי בו כשנכנסנו לביתו, זרקתי את תיקי בצד ונכנסתי לשירותים.
״אני מצטער לולה היה לי הרבה על הראש״ הוא קרא ונשנענתי על השיש ומביטה במראה.
נפגעתי מעט מכיוון שתכננתי הכל, קניתי לו דובי ענק שמחזיק לוח קטן ובו כמה תמונות שלנו יחד והוא בתמורה שוכח מזה.
יצאתי בעצבים מהשירותים והתחלתי לחפש את דניאל בכדי להטיח בו עוד כמה מילים קשות ועצבניות.
״דניאל״ צעקתי בכדי שאגלה את מיקומו.
״אני בחדר״ הוא קרא והתהלכתי בצעדים כבדים לחדרו, הייתי על הגבול הדק בין עצבנית לנעלבת.
״יום שנה שמח לולה״ הוא חיבק אותי ישר כשנכנסתי, כל טיפת כעס שהייתה בי התפוגגה כלא הייתה, נמסתי, הרגשתי ממש כמו בסרט רומנטי.
״אתה לא אמיתי״ אמרתי מופתעת והטיתי את ראשי לצד, נתמכת בזרועו.
״לגמרי בקטנה״ הוא אמר בקלילות.
נרות הקיפו את החדר, חלקם היו בריח וניל וחלקם סתם האירו את החדר שהיה נראה מדהים לאור התמונות שלנו שהיו מפוזרות על המיטה, המצעים היו אדומים והוסיפו לאוירה הרומנטית.
זה היה רגע קיטשי ביותר, שנאתי קיטשיות אבל אהבתי את המצב הזה, הייתי בטוחה שהוא שכח אבל כמו תמיד הוא הוכיח לי אחרת.
~~

השמש החלה לשקוע ואני ודניאל עדיין היינו ישובים על הדשא, צופים בעוברים ושבים, בילדים הקטנים שמנדנדים להורים, בזוגות בני עשרה כמונו ואפילו בזוג זקנים חמוד שעבר להם, תהיתי לרגע אם גם לי ולדניאל תהיה אהבה כזו ארוכה.
זוג שככל הנראה היו בשנות ה-30 לחייהם עמדו שם ורבו, הזכירו לי אותי ואת דני.
לא היו לנו ריבים גדולים אחרי שחזרנו, חוץ מאחד.
אני החלטתי שאני לא רוצה לעשות צבא אלא שירות לאומי, דניאל שמע על זה והתעצבן, טען שאני לא תורמת למדינה וסתם יושבת על התחת בזמן שאחרים נהרגים בשבילי.

~״אתה לא תנהל לי את החיים שמעת?!״ שאלתי וזרקתי את ידיי באויר.
״מה הקשר״ הוא ענה, עצבני כל כך.
״זה לא שאני לא אתרום, אני אתרום אבל בדברים אחרים״ התגוננתי, מתרחקת ומגדילה את הפער בנינו.
״אם יש משהו שאני שונא זה משתמטים מזדיינים״ הוא אמר ובעט במיטתי.
״אני נראית לך משתמטת מזדיינת?״ אמרתי והוא הביט בעיניי, שותק ולא מגיב, לקחתי את זה ככן.
״תראה״ אמרתי ברוגע אבל בביטחון מלא, החלטתי להציב גבולות.
״זה שאתה חבר שלי והכל נחמד, תיתן את הדעה שלך כשצריך, אבל אל תיכנס לי לחיים ולוריד״ אמרתי ושילבתי את ידי ״חיים שלי החלטות שלי״ אמרתי לו את משפט המחץ שלי.
הוא לא דיבר ולא כלום, הביט בי לכמה שניות ארוכות ויצא מהחדר בצעדים גדולים, למדתי לא להתרגש ממנו, שיעשה מה שהוא רוצה, אלה החיים שלי.
~~

חייכתי לעצמי חיוך עצוב וליטפתי את זרועותיו של דניאל אשר עטפו אותי, שמחתי שזה נגמר והשלמנו, מאז היו לנו כמה ויכוחים כמו תמיד כמובן, אך בסופו של דבר אנחנו תמיד משלימים.

״אתה עייף?״ שאלתי את דניאל השקט שלא דיבר בכלל מאז שישבנו.
״לא״ הוא אמר וחייך חיוך קטן.
״למה אתה כזה שקט?״ שאלתי בדאגה.
״אני תמיד אוהב את הרגעים היפים בחיים שלי שקטים״ ענה לשאלתי ונשק לשקע צווארי.
הנשיקה הרכה הזו הזכירה לי את היום שבו שכבנו לראשונה.
זה היה אחרי נשף הסיום של יב׳, מאז שהשלמנו מהריב הגדול דניאל לא צייץ על זה מילה ותמיד כיבד אותי, חוץ מנשיקות, כרבולים אחד עם השנייה וכמה מזמוזים לא היה מעבר, עד שהחלטתי שאני מוכנה.

~״היה לי כיף איתך״ אמרתי בחיוך כשפתחתי את דלת הכניסה.
״לי יותר״ הוא ענה בשמחה וכרך את ידו סביבי בהתלהבות, מזיז את שיערי שעבר פן לכתפי ומנשק את עורפי.
״מטומטם תתן לי לפתוח את הדלת לפחות״ אמרתי בצחוק כתוצאה מהדיגדוג של הנשיקות.
״תני לי את זה״ הוא חטף את המפתחות מידי, פותח את הדלת ומרים אותי, נישקתי אותו על השפתיים ושיחקתי בשיערו.
אני לא אשקר התכוננתי במשך שבוע על הלילה הזה, שאלתי את נטלי שהייתה מומחית בכך על הכל, מה ללבוש או לעשות, מה להגיד או איך להתנהל.
זה היה לילה שההורים שלי היו בכנס של אמנים מחוץ לעיר כך שהם ישנו במלון לכמה ימים, תזמון מושלם לערב שצריך להיות מושלם, הייתי לחוצה אבל ידעתי שהוא האחד.
הוא הוריד אותי וישר הורדתי את נעלי העקב הכואבות, לאחר מכן תפסתי בידו, מושכת אותו לחדרי, סוגרת אחרינו מהרגל ומנשקת אותו.
״מה פשר האהבת יתר הזו?״ הוא שאל בחיוך.
״לא יודעת, אני סתם אוהבת אותך״ עניתי בתמימות ומשכתי בכתפיי, חוזרת לנשק אותו, תירגעי מור, תירגעי.
הוא תפס ביריכיי והרים אותי למיטה, זורק אותי ועולה מעליי, ממשיך לנשק אותי.
תפסתי בחולצתו ומשכתי אותה כלפיי מעלה, ניתקתי את הנשיקה וזרקתי אותה לרצפה (את החולצה), דניאל התחיל להתבלבל.
״חכה שנייה״ עצרתי אותי ודחפתי אותו מעליי, הוא נזרק הצידה ונעמדתי על רגליי.
פתחתי את רוכסן השמלה והיא השתלשלה לרצפה, עכשיו הוא לגמרי היה מבועת ומבולבל.
״תגידי לי נכנס בך שד?״ הוא שאל ונעמד על רגליו, מתקרב אליי, הנדתי בראשי וחייכתי חיוך ממזרי.
״את חולה?״ הוא המשיך לשאול ובדק לי חום בעזרת ידו.
״שתית?!״ הוא שאל בבהלה ונאנחתי.
״אתה פשוט מוציא את כל הכיף מזה, עד שאני רוצה אתה לא רוצה״ אמרתי והטחתי את אגרופי הקטן בבטנו.
״אני חושב שאני חולם״ הוא חייך והתקרב עוד יותר, הרגשתי ממש חשופה לידו למרות שהוא ראה אותי עשרות פעמים בהלבשה תחתונה.
״שאני אבין אתה חולם עליי כאלה חלומות?״ שאלתי בכדי להפיג את המבוכה שמילאה אותי ודחפתי אותו בקטנה, מחוסר הציפייה לדחיפה הוא איבד שיווי משקל ונפל על המיטה, אני חושבת שיצאתי ממש כמו כוכבת פורנו.
״עלית עליי״ הוא התרומם למצב ישיבה, מושך אותי אליו ומפיל גם אותי עליו.
״את הדבר הכי יפה שאני מכיר״ הוא אמר והרגשתי בעננים, הוא נישק אותי ולאט לאט הנשיקה התעמקה, נשכתי את שפתו התחתונה ומשכתי אותה מעט.
הוא ישר התנתק ותפס בשפתו הנשוכה, נבהלתי,פאק פאק פאק עשיתי משהו לא נכון?
״זאת נטלי לימדה אותך?״ הוא שאל מופתע ומשועשע, הנהנתי בביישנות והוא התפקע מצחוק.
״זה כל כך לא את״ הוא אמר והפך את שנינו כך שהוא מעליי.
״למה זאת לא אני?״ שאלתי אחרי שדחפתי אותו מעליי.
״כי את כזו קטנה ועדינה״ הוא אמר והעביר את ידו בשיערי.
״אני אוהב אותך ככה, עדינה וקטנה, תשאירי תנשיכות לנטלי״ הוא אמר צוחק, לא ככה דמיינתי את הפעם הראשונה שלי, עם צחוקים ודחקות, ובכלל לא עם הבן אדם שעד לפני זמן מה שנאתי שנאה טהורה.
״אני מצטער אם אני הורס לך״ הוא התאפס על עצמו והביט לי בעיניים, הבטתי חזרה בעיניו החומות והחמות האלו וליטפתי את פניו.
״כל עוד זה איתך זה תמיד יהיה מושלם״ אמרתי ונשמעתי כאילו שלפתי משפט מאיזה מחזה של שייקספיר.
הוא כיסה את שנינו בשמיכה ונישק את קו הלסת שלי, מוריד בנונשלנטיות את הג׳ינס שלו בעזרת רגליו בלבד וזורק אותו מהמיטה, נותר בבוקסר בלבד.
״אתה מיומן אה?״ שאלתי כשהוא עבר עם נשיקותיו לצווארי.
״שנים של אימונים״ הוא מלמל לצוואי בהתחכמות, תופס בפניי ומנשק אותי.
הכל היה איטי כל כך, שקט כל כך, הרגשתי נאהבת יותר מאי פעם.
ידו טיילה לאזור גבי ומצאה את סוגר החזייה שלי, הוא עצר את הנשיקה וידו עדיין הייתה על הסוגר.
״את בטוחה?״ הוא שאל והנהנתי במהירות, בעזרת שתי תנועות יד פשוטות החזייה הייתה על הרצפה.
״את כל כך… מושלמת״ הוא אמר ונישק אותי נשיקה עמוקה.
~~

הטלפון של דניאל צילצל והפריע לשלווה שלנו יחד, דניאל שלף את האייפון מכיסו והחליק את אצבעו על המסך.
״כן אימא?״ הוא שאל, מגלגל את עיניו.
מאז שדניאל עבר לגור בדירה משלו, מסתבר שהוא חסך משהתחיל לעבוד ושיש לו סכום גדול מהירושה של אביו כך שהוא הרשה לעצמו לשכור דירה.
אסתי לא מפסיקה להתקשר מדאגה, זה ממש מתוק בעיניי כי אני לא זכיתי לאהבה כזו מאימא שלי ואם הוא רק היה יודע כמה הוא צריך להעריך את זה.

~״אז איך זאת נראית לך?״ הוא שאל אחרי שעשינו סיבוב בעוד דירה.
דניאל הלך קודם לבדו לכמה יעדים ואחר כך לקח אותי איתו בכדי לעזור לו לבחור.
״אתה יודע כבר את דעתי, הדירה הקודמת קנתה אותי״ אמרתי, שוללת כל אפשרות שתבוא בדרך לדירה שאהבתי.
״המטבח שם לא צפוף מדי? גם חדר האמבטיה נכון?״ הוא שאל בקימוט מצח.
״אתה צוחק? זה בית מושלם!״ המשכתי לנסות לשכנע אותו, פחח כאילו אני אגור שם.
״אז נחזור לדירה הקודמת״ הוא אמר בחיוך מובס.
״מצטער, אני חבר צייתן״ הוא אמר לבעלת הדירה שלא אהבה אותי מהרגע שדרכתי במפתן הדירה.

״2600 לחודש, תצליח לעמוד בזה?״ בעל הדירה המבוגר שאל בספקנות.
״תיתן לי לדאוג לקטע של הכסף״ הוא אמר וטפח על גבו.
״תתחדש״ בעל הדירה אמר והגיש לדניאל מפתח, מחאתי כפיים במהירות והתרגשות ודניאל נישק אותי.
~~

״אני רצינית אתה חייב להפסיק עם האדישות המגעילה הזו כשאתה מדבר איתה״ אמרתי לו כשסיים את השיחה עם אסתי.
״אלוהים מור היא יושבת לי על הוריד״ הוא אמר בעצבנות מתונה.
״תגיד תודה שאתם מדברים בכלל, מאז הריב שלי ושל ההורים שלי לא החלפנו מילה״ אמרתי, אפילו דרשתי ממנו כבר חודש שאנחנו לא מדברים מאז שהחלטתי לדבר.

~״תגידי לי זה נראה לך בסדר שהילדה שלך, אם אפשר לקרוא לזה ככה גדלה מגיל 14 בלי אימא?!״ צעקתי על אימא שלי שהחליטה שאני פורצת גבולות, מתחצפת ומה שבניהם. בולשיט.
״גדלה בלי אימא״ היא חזרה על המשפט שלי בזלזול מגעיל ״כל בוקר את רואה אותי״ היא הוציאה תירוץ מפגר כל כך שכמעט העפתי עליה את כוס הקפה שהייתה בידה.
״וואי נכון״ אמרתי והטחתי את ידיי על ברכיי ״איך שכחתי החמש דקות האלה שאת מכינה לי נס קפה מסכן ומקפיצה אותי לבית ספר, חמש דקות מתוך עשרים וארבע שעות״ אמרתי בציניות מהולה בארס.
״את ממש כפויות טובה״ היא אמרה בטון נגעל וגלגלתי עיניים.
״כפוית טובה? על מה? אם היית טיפה נזהרת לא היית נכנסת להריון ומאמצת כלב הרבה יותר טובה לא?״ אמרתי וגיחכתי, רגלי נעה במקום באי רצון ופקדתי על עצמי לעצור אותה.
״את מדברת כמו מטומטמת״ היא אמרה והרימה את שפתה העליונה בגועל.
״מטומטמת מי שהביאה אותי״ אמרתי וידה עפה במהירות על שלי, צליל חזק נשמע וישר תפסתי בלחיי הבוערת, בוהה באימא שלי שנבהלה מהצעד שלה לא פחות ממני.
״מור״ היא אמרה בבהלה.
״אל״ עצרתי אותה מלהתקרב.
״גם היום אני לא הולכת לישון בבית הזה״ הודעתי לה ויצאתי מהבית בטריקת דלת.

״הלו? דני? בוא תיקח אותי מהבית״ יבבתי לטלפון.
״לולה? קרה משהו?״ הוא שאל בדאגה ומשכתי באפי.
״לא משהו מיוחד אתה יכול לבוא לקחת אותי?״ שאלתי שוב.
״כן בטח, שתי דקות אני אצלך״ הוא אמר, עדיין דאגה הייתה בקולו.

באמת הוא היה שם תוך שתי דקות, יוצא מהאוטו מה שבדרך כלל הוא לא עושה, מחקתי מהר את הדמעות שירדו במשך השתי דקות האלו שהייתי בחוץ.
״מה קרה את בסדר?״ הוא רץ אליי ריצה קלה והנהנתי, מחבקת את עצמי בשתי ידיי.
״מה זה?״ הוא תפס בפניי בעזרת ידו והטה את ראשו הצידה כל שהאדום של הסטירה ניגלה לעין.
״מי עשה לך את זה?״ הוא התעצבן ואיגרף את ידו.
״אף אחד״ התחמקתי למרות שידעתי שהוא לא יאמין לי.
״אל תשקרי לי״ הוא נזף בי.
״אימא שלי, אבל אל תתרגש החזרתי לה״ אמרתי במהירות והוא הרים גבה בספקנות.
״הרבצת לאימא שלך?״ הוא שאל מופתע ולא בדיוק לטובה.
״כשאין ברירה אז אין ברירה, עכשיו קר לי מאוד ואני עייפה״ התלוננתי והוא אוטומטית חיבק אותי מהצד בכדי לחמם אותי, מביט בי כמה פעמים רואים שהוא לא בדיוק האמין לי.
״את משקרת לי״ הוא קבע כשישבנו באוטו של אימו, הבטתי בו והוא הביט לי בחזרה.
״אוקיי שיקרתי״ הודיתי ״דניאל אני מתחננת גם ככה רע לי עכשיו״ אמרתי ונשכתי את קצה האגודל שלי.
״בואי לפה״ הוא אמר ופינה לי מקום ליד המושב שלו, הסתבכתי מעט אך לבסוף הצלחתי לעבור לידו, היה לי צפוף, בדיוק כמו שאהבתי.
״את יכולה לבכות לולה שלי״ הוא משך אותי לחזה שלו וחיבק אותי חזק, פרצתי בבכי וחיבקתי אותו.
״זה כאילו היא תמיד מחפשת אותי, היא כמו ילדה קטנה, אף פעם לא בבית, אף פעם לא מתייחסת אליי, לעזאזל מה ביקשתי? קצת תשומת לב?״ יבבתי לחולצתו.
״דיי קטנה״ הוא אמר וליטף את גבי בחום ובתמיכה.
״לאחרונה אני מסתכלת על החיים שלי ורק אותך יש לי״ המשכתי לבכות והוא ניתק אותי ממנו, תופס בפניי ומלטף את שיערי המפוזר.
״יש לך חיים טובים, חברים מקסימים, חבר מושלם, זו בסך הכל תקופה רעה״ הוא ניסה לעודד אותי וצחקתי מעט כשאמר ״חבר מושלם״.
״בוא נלך הביתה חבר מושלם שלי״ ביקשתי בצחוק והוא ליטף את פניי.
״בואי״ הוא חזר על דבריי ונישק את מצחי.
~~

״לולה?״ דניאל שאל והרמתי על ראשי אליו.
״אני שקט מסיבה אחת שאני חושב עליה ממש הרבה״ הוא אמר והתחלתי לדאוג, הסתובבתי והייתי ישובה אל מול פניו.
״מה קרה דני?״ אמרתי בדאגה והוא גירד בראשו.
״תראי הגעתי למסקנה, שאני נהנה איתך ואוהב אותך כל כך, אני רוצה לישון איתך בלילות ולקום איתך בבקרים, לחזור הביתה ולראות אותך שם.״ הוא אמר ולבי האיץ את קצבו.
״אתה הולך להציע לי נישואים?״ שאלתי מבועתת ״כי אם כן תדע שלא, אנחנו רק בני 19 דני״ המשכתי לפלוט מילים ללא הרף.
״לא״ הוא אמר וגיחך, נשמתי לרווחה אך עדיין הייתי מעט מודאגת.
הוא חיפש משהו בכיסו עד שמצא אותו.
״לולה שלי״ הוא החל לומר ולקח אויר
״תעשי לי טובה ותמקמי את התחת היפה הזה שלך אצלי לתמיד״ הוא אמר ונתן לי מפתח בצבע תכלת, הצבע האהוב עליי.
לא דיברתי ולא כלום, חיבקתי אותו חזק והוא נשק לכתפי.
התנתקנו מהחיבוק והרגשתי דמעות של אושר בזווית עיניי.
״אני… אני אוהבת אותך״ אמרתי בקול רועד ומאושר.
״חנפנית״ הוא אמר והפיל אותי על הדשא הרך.
״שאני אוהב״ הוא מוסיף מחייך, קירבתי אותו אליי והוא נישק אותי.