אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- סוף דבר 2.0

אז זהו, סיפור האהבה של מור ודניאל הגיע לסיומו. :-(

הקטע מדבר על שנה אחרי הלידה.
~~
הסוף הזה מוקדש לכל הקוראים המדהימים שלי, את הסיפור הזה אני כותבת כבר חמישה חודשים ותמיד, כל פרק ופרק יש את המגיבים שנותנים לי מוטיבציה ענקית להמשיך, וגם כשלא אהבתי פרקים מסוימים הם העלו לי את הביטחון.
אז, תודה, הבטחתי סוף סגור וקיימתי סוף סגור❤️
~~~

״מי יפה קטן של אימא?״ שאלתי באהבה וסירקתי את שיערו הרטוב של אור לצד, הוא חייך את החיוך המתוק הזה שלו ודחף את ידו לפיו, נושך אותה.
״אני יודעת שאתה מוציא שיניים אבל אימא שלך משקיעה יותר מדי כסף כדי לקנות לך את הצעצועים האלה.״ הוצאתי את ידו מפיו ונתתי לו את הצעצוע שאהב לנשוך, שן קטנה כבר ביצבצה למעלה והוא אמור להוציא עוד כמה.
החליפה הקטנה שאוראל קנה לו מבוטיק קטן לתינוקות ישבה עליו בול והוא היה נראה כמו ג׳יימס בונד בקטן.
אין דבר שאני אוהבת יותר ממנו, מהרגע שהחזקתי אותו בבית החולים ידעתי שאפשרות האימוץ נמחקה לגמרי, הוא הולך להיות איתי לידי עד גיל שמונה עשרה, אני אסיע אותו כל בוקר לבית הספר, כשהוא ישכח את הסנדוויץ׳ אני אביא לו אותו עד לכיתה כשאני לבושה בפיג׳מה, אני תמיד אשאל מתי הוא הולך ואני תמיד אנדנד לו על חברה, אני פשוט אהיה אימא טיפוסית.
אני לא אחזור בשלוש בלילה הביתה ואני תמיד אהיה קרובה אליו, אני אעניק לו מה שאימא שלי לא העניקה לי.

״לאן אנחנו הולכים?״ שאלתי והוא פלט קול תינוקי, נישקתי אותו והנחתי אותו בלול.
סידרתי את שמלת השמנת שלי שהגיעה עד לאמצע ברכיי וקלעתי את שיערי לצמת ״זנב הדג״, מסיטה אותה לכתפי הימנית, נעלתי את עקבי הפלטפורמה שלי והאיפור העדין שלי היה מוכן עוד לפני.
״הולכים לחתונה.״ השבתי לעצמי בהתרגשות ואור היה עסוק בלנשוך את הצעצוע.
״יאללה בוא נצא.״ אמרתי לו והוצאתי אותו מהלול, יוצאת מהבית כשארנק תואם לשמלה אחוז בידי.
״חתיך קטן שלי.״ אמרתי, מניחה אותו במושב שלו ליד הנהג וליטפתי את שיערו לכיון השביל הקטן שנוצר, סגרתי את הדלת ונכנסתי למושב שלי, מורידה את משקפי השמש מעיניי מאחר והשמש כבר שקעה.
~~

״חתיך של אבא!״ דניאל קרא ולקח את אור מבין ידיי, מנשק את לחיו הקטנה, אור חייך והניח את ידו על עינו של דניאל, צחקתי ודניאל הוריד את ידו של אור שחזר להתעסק בצעצוע.
״היי לולה.״ אמר ונישק את פי ברכות.
״היי דוני.״ השבתי כשהתנתקנו, הוא כרך את ידו סביב כתפי והתהלכנו לעבר גן האירועים.
״הכל מוכן אני מקווה, מחר בבוקר מגיעים המובילים.״ הוא הודיע לי והנהנתי בהסכמה.
״כן ארזנו הכל, יש לי באוטו כמה דברים שאני צריכה להערב.״ אמרתי ונדחקתי עוד יותר אליו.
״את ישנה אצלי היום?״ הוא שאל והנהנתי שוב באישור, הוא חייך ועצרתי אותו לרגע מסדרת את הצווארון של חולצתו השחורה והמכופתרת.
״אתה כזה מבולגן.״ התלוננתי וסידרתי גם את השרוולים שנמשכו עד למרפקיו, הוא היה נראה מצוין בחולצה הזו, טוב, אני זו שבחרה אותה.
״מזל שיש לי אישה שתסדר אותי.״ אמר בחיוך ונשק לי שוב.
״איפה האחיין היפה שלי?״ אוראל נעמד מולנו בחיוך וכשאור ראה אותו הוא הושיט את ידיו במטרה שאוראל ירים אותו, צחקתי ודניאל הגיש לו אותו.
״מה קורה?״ שאלתי ונשקתי ללחיו.
״הכל טוב איך את?״ שאל כשהוא עסוק באור החייכן.
״בסדר, אני ומור לא נפריע ל… הרמוניה בניכם.״ דניאל אמר באי נוחות מזויפת ומשך אותי משם, העברתי עוד מבט לאוראל המאושר שעדיין עמד שם, משחק עם אור.
״דוני אני צריכה להיות שם עם אור.״ אמרתי ודניאל משך אותנו לשירותים, סוגר ונועל את הדלת הראשית אחרינו.
״התגעגעתי אלייך.״ אמר וחייך אליי, תופס במותניי ומושיב אותי על השיש שהיה שם, נדחק בין שתי רגליי.
״שקרן לא התגעגעת אליי, אתה בסך הכל רוצה סקס.״ אמרתי בכעס מזויף, מצמידה את מצחי למצחו ומוחצת את פניו בשתי ידיי.
״טוב עלית עליי…״ הוא הודה וצחק, צחקתי גם אני ונישקתי אותו שוב ושוב על כל פניו, עברתי לצוואר שלו ונישקתי אותו שם, הוא דחק את אגנו עוד יותר אליי והרים מעט את השמלה שלי.
״אני האימא הכי גרועה בעולם, מפקירה את הילד שלי בשביל סקס.״ ניתקתי את שפתיי מצווארו והוא גיחך.
״לא סתם סקס, סקס עם דניאל מזרחי.״ הוא אמר בחיוך זחוח ודחפתי אותו ממני, קופצת מהשיש ונוחתת על הרצפה, דחפתי את דניאל שוב בחיוך מתגרה והוא דחף אותי. בחזרה, רק שאני עפתי לאחור, הוא תפס אותי ברגע האחרון שנייה לפני שנפלתי.
״את כזו קטנטונת…״ הוא צחק ונישק אותי, העברתי את ידי בשיערו ומשכתי אותו עוד יותר אליי.
״אתה כזה מעצבן…״ עצרתי את הנשיקה וצחקקתי, מעיפה את פניו ממני, אך הוא התקרב שוב, נשענתי עוד לאחור ושנינו נפלנו על הרצפה.
״אז אני מבין שאת רוצה סקס על רצפת השירותים.״ הוא הסיק מסקנה שגויה אל בכל זאת צחקתי, הבן אדם הזה יכול להגיד את הדברים הכי מפגרים בעולם ואני אצחק, אני לא ידעת למה, אולי כי זה פשוט, דניאל.
״כמה אתה מדבר, גבר אחר כבר היה גומר.״ הקנטתי אותו והוא הרים את גבותיו.
״אה באמת? טוב מור ביטון, יש לנו,״ הוא אמר כאחד שנענה לתיגר, הוא שלף את האייפון מכיסו האחורי של הג׳ינס שלו ובדק את השעה.
״עשר דקות עד החופה, ואני מבטיח לך שבעוד עשר דקות את לא תרצי ללכת לחופה מרוב הנאה.״ הוא אמר במלוא הביטחון והפעם אני זו שהרמתי את גבותיי.
״נראה אותך…״ התגריתי בו והוא משך את שמלתי מעליי, הוא הרים אותי והושיב אותי בחזרה על השיש.
פתחתי את כפתורי חולצתו בעודו מנשק את צווארי, העברתי את ידי על זרועותיו וירדתי לאט לאט לעבר שרירי הבטן שלו.
״יש לך עוד שמונה דקות דניאל מזרחי.״ צחקתי ועצמתי את עיניי בהנאה.
״אני צריך רק שש מהן.״ הוא מלמל אל תוך צווארי וצמרמורת נעימה עברה בגבי.
~~

״זה היה טוב.״ אמרתי בהתנשמות והוא רכס את שמלתי בחזרה, טופח את התחת שלי בקלילות, גיחכתי וסידרתי את העגילים בחזרה על אוזני ושיחררתי את הגומיה שהחזיקה את הצמה שהייתה מבולגנת.
״אני יודע שאני טוב בכל מה שקשור בסקס.״ הוא תפס במותניי וקירב אותי אליו, חולצתו עדיין הייתה פתוחה ועשיתי צמה רגילה, מעבירה אותה שוב על כתפי, הסתובבתי במהירות והתחלתי לכפתר. את חולצתו בזמן שהוא מביט בי מחייך את החיוך המטופש שלו.
״עוד שתי דקות זה מתחיל!״ אמרתי בלחץ והפשלתי את שרוולי חולצתו בחזרה עד למרפקיו, הלכתי אחורה בכדי לראות שהוא לא נראה מרושל, הוא היה נראה מדהים.
״יאללה לול.״ אמר ופתח את מנעול הדלת, אף אחד לא היה בחוץ, התגנבנו החוצה כמו נערים בני שבע עשרה והתקדמנו למקום בו הייתה צריכה להיות החופה.
״הנה אתם!״ שמענו קול ושנינו הסתובבנו באיטיות, אוראל עמד כשיד אחת על מותנו והיד השנייה אוחזת באור.
״חיפשתי אתכם בכל מקום, אבל הייתי צריך לנחש שאתם עסוקים בלספק אחד את השנייה!״ הוא אמר במעט כעס והתקדם אלינו בצעדים גדולים.
״לא… אנחנו, פשוט נשפך על דניאל משהו, אז הלכנו לשירותים…״ גימגמתי ודניאל עמד שם עם חיוך מתנצל.
״קצת עזרה?״ סיננתי מבין שיניי ונעצתי את מרפקי בצלעותיו של דניאל.
״אני יודע לזהות אנשים אחרי סקס, ואתם חברים אחרי סקס.״ הוא אמר בשיא הביטחון והכעס והצביע על שנינו, אני ודניאל הבטנו אחד בשנייה, גם אני פרשתי חיוך מתנצל ואוראל עדיין היה עם הבעתו הקשיחה.
״הנה הבוטן הקטן, אני חושב שלו בעצמו נמאס מדוד אוראל.״ אמר כאילו קורא את מחשבותיו של אור, לקחתי את אור מידיו של אוראל ונישקתי את לחיו הקטנה, הוא לעס עדיין את הצעצוע והיה שקוע בעצמו.
״מצטער דוד אוראל, אנחנו בחיים לא נעשה סקס בשירותים יותר.״ דניאל אמר בנימה מתנצלת אך מזלזלת בו זמנית וכרך את ידו סביב מותני.
אני יכולה לומר שאוראל טיפה מתוסכל בשנה האחרונה מאז שחבר שלו עזב אותו, הם נפגשו בתצוגת אופנה בתל אביב ומשם זה היה סיפור אהבה גאה ומטורף.
לאחר הפרידה היו שני דברים שהצליחו לעודד אותו, אור, ולרדת על החיים של אחרים, ויכול להיות שאנחנו מילאנו את שניהם. אור היה הרבה אצלו והוא אהב לרדת על החיים שלנו.

אני ודניאל התיישבנו ליד אלה וליאור, כן ליאור הרופא שלי, כמה ימים אחרי הלידה נפרדנו אחרי שהבנתי שאני אוהבת את דניאל, ידעתי את זה תמיד אבל רק אחרי אותו יום, שישבנו אני, דניאל ואור, בונים את העתיד שלנו, הבנתי שרק אותו אני רוצה.
הכרתי את ליאור החם והמתוק למלכת הקרח, אלה, בתקווה שימיס אותה, אבל טעיתי, היא קיררה אותו ועכשיו הם הזוג המושלם, מתלוננים וצוחקים על כל מה שזז, אבל בסופו של דבר מתרגלים אליהם והם לא כאלה נוראים.

שיר התחיל להתנגן:
״ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
בשובך יחזור שוב האור בעיני
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך…״

זה היה השיר ״מעמקים״ מהפרוייקט של עדן רייכל, זה היה שקוף שתמר בחרה את השיר הזה, היא מאוהבת בשירים ישראלים ושקטים לעומת רון שהוא חובב מושבע של מזרחית כבדה.

״ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל…״

שרתי אני בעצמי ואחזתי בידו הקטנה של אור שפלט צרחה תינוקית נלהבת.
רון נכנס, זרועו כרוכה בזרועה של אימו שהזילה דמעה וזרועו השנייה כרוכה בזרועו של אביו, שלושתם צעדו לאורך השביל הלבן.
״סוף סוף מצאתי מישהו יותר חתיך ממך.״ לחשתי באוזנו של דניאל בהתגרות.
״את מוזמנת להשאיר כאן את אור וללכת להתחתן איתו.״ דניאל אמר בקלילות ולקח את אור מידיי, מנשק את לחיו ומושיב אותו על ברכיו, מניח את ידו מאחורי גבו בתמיכה.
״נו ואז תהיה שוב בדיכאון ותמצא עוד פרחה בלונדינית ארוכת רגליים וחסרת שכל, לא יודעת כואב לי מדי עליך.״ אמרתי וקימטתי את פרצופי, טופחת על חזהו ברחמים, הוא גיחך וכרך את ידו סביב גבי, מושך אותי אליו.
״איזה מזל שיש לי אישה שדואגת לי.״
הוא אמר בציניות ונישקתי את לחיו בהסחת דעת.
רון עמד ליד הרב ואימו ואביו נעמדו קצת אחריהם.
השיר המשיך להתנגן ובאופק ראיתי את תמר, יפה מתמיד, לבושה בשמלה קצרה, לא מדי שהייתה מותאמת בול לאישיות שלה, מלאה בשמחת חיים.
תמר החלימה וניצחה את הסרטן, אפילו השיער המקורזל שלה חזר לקדמותו והגיע לה עד לפני הכתפיים, אבל הערב היא עשתה תסרוקת שהייתה נראית עליה טוב מדי, היא התקדמה עם הוריה בדיוק כמו רון, מאופרת בעידון והחיוך שלה ניצח כל תכשיט עקר שנענד על גופה.
קינאתי בה, ביופי שלה, בשמחת חיים שלה, בזה שהיא הולכת לעמוד תחת חופה, בזה שהיא הולכת עם ההורים שלה לעבר החופה, מה שאני לא אעשה.
אני וההורים שלי לא חזרנו לדבר, אימי נכנסה לגמילה והפסיקה לשתות, כשסיפרתי להם על אור הם לא רצו לראות אותו או להיות בשום קשר איתו וקראו לי ״זונה״ על הקטע שאני ודניאל לא נשואים אבל עדיין הבאנו אותו, ועל זה אני לא אוכל לסלוח להם בחיים.
בשנה האחרונה הפסקתי לחשוב עליהם, כל יום חשבתי פחות, עד כדי כך שהרצון שלי לחזור איתם לקשר אבד ורגשי האשם נעלמו כלא היו, למדתי לאהוב את החיים שלי בלעדיהם, ועכשיו נשאר רק חור קטן שלאט לאט מתמלא מכל הצדדים.

״שיט!״ דניאל לחש באוזני והרמתי את מבטי אליו בדאגה.
״גם עכשיו אני לא מצליח למצוא מישהי יותר יפה ממך.״ הוא המשיך ללחוש וחייך אליי, חייכתי אליו באהבה ונישקתי קלות את שפתיו, רוצה לבכות מאושר.
אני זוכרת כשתמר יצאה מבית החולים כולנו באנו כדי לעזור לה להתארגן ולאסוף את כל החפצים, אוקיי וגם לעזור לרון עם ההצעת נישואים.
כשהיא יצאה מהדלת של בית החולים רון עמד שם, וקרא נאום מרגש מדי, אחר כך שר שיר שאני במקומו הייתי מוותרת עליו, עם כל הכבוד הקול שלו לא כמו של עומר אדם, אפילו לא קרוב, אבל העיקר הכוונה, תמר הרגשנית בכתה ואלה זרקה הערה עוקצנית וקנאית, כולנו צחקנו והנה אנחנו כאן.
״הרי את מקודשת לי בטבעת זו, כדת משה וישראל…״ רון אמר וענד את טבעת הנישואים על אצבעה הקטנה של תמר.
~~

כולנו רקדנו ושמחנו בשמחתם של רון ותמר, היה חלק שהושבנו את אור באמצע וכל אורחי החתונה עשו מעגל סביבו, הוא נשך את אצבעו וצחק צחוק קטן ומתוק וכשהוא ראה שזה לא הולך להיגמר בקרוב הוא התחיל לבכות וכולנו צחקנו.
דניאל נעלם מהאופק ולא ראיתי אותו כבר רבע שעה, התחלתי לדאוג טיפה אך הנחתי שהוא בטח יושב עם רון והם שותים להם משהו.
אוראל רצה את אור והגשתי לו אותו, עכשיו הייתי קצת אבודה, לא ידעתי מה לעשות או עם מי לרקוד, דאגתי לדניאל מעט גברה אך הלכתי לאלה והתחלנו לרקוד.
״אחת שתיים, אחת שתיים.״ המוזיקה פסקה וכולנו הסטנו את מבטנו לעמדת הדיג׳יי, דניאל עמד שם, מביט למקרופון.
״אממ, כן היי, אני שיכור מהתחת ואני חושב שאני עומד להקיא כל רגע אז אני אעשה את זה מהר.״ הוא אמר וגיהק, חייכתי ולבי החל להלום חזק בחזי.
״את מור אני מכיר כבר שבע שנים ולמען האמת, אף פעם לא סבלתי אותה,״ הוא המשיך וכולנו צחקנו.
״אבל הגעתי לשלב בחיים שהבנתי שאף אחת לא תרצה אותי אז, מור ביטון, איפה את?״ הוא קרא והרמתי את ידי בשמחה.
״אני אוהב אותך.״ הוא אמר וכולם מחאו כפיים, הסמקתי והוא חיפש משהו בכיסו האחורי ושלף טבעת קטנה שנצצה באור.
״את הטבעת הזו קניתי לפני שנתיים בערך, רציתי להציע לה לפני שנתיים נישואים אבל נתקלנו בקצת קשיים, היא פיתחה משיכה לרופאים ואני לבלונדיניות, עזבו סיפור ארוך…״ הוא החל לברבר שטויות מהאלכוהול אך עדיין החוסר ודאות שלו הייתה מצחיקה.
״אל תגלו למור אבל הבטחתי לרון שאם הוא מתחתן, אני לא אתן לו להרוס לעצמו את החיים לבד ואני גם קופץ איתו, אז רון אחי, הנה אני הורס לעצמי את החיים.״ הוא אמר והפנה את מבטו לרון שהרים את כוסית הוויסקי שלו במחווה חברית.
״אז מור ביטון,״ דניאל אמר לבסוף וקפץ מהבמה, מתקדם אליי וכורע ברך.
״תהרסי לי את החיים ותתחתני איתי?״ הוא שאל וכרעתי גם אני ברך.
״כן.״ אמרתי בחיוך מאושר והוא ענד את הטבעת על אצבעי, נישקתי אותו ושנינו קמנו מהרצפה.
״שלא תהיה לכם טעות, אני מתחתנת איתו רק בגלל שהוא טוב במיטה.״ אמרתי בציניות וכולם צחקנו, הוא תפס בפניי ונישק אותי שוב ושוב.
לקחתי את אור מידיו של אוראל והראיתי לו את טבעת היהלום שדניאל קנה לי, הוא תפס באצבעי והכניס אותה לפיו, שנינו צחקנו ודניאל נישק אותי שוב, באתי להתנתק ממנו אך הוא תפס בפניי והעמיק את הנשיקה.
סוף סוף קיבלתי את המשפחה המאושרת שתמיד רציתי.
עם המון קשיים בדרך אבל קיבלתי.
~~

המון שואלים איך סלחתי לו אחרי שהוא בגד בי והלך לאחרת, המון טוענים שבן אדם שבוגד פעם אחת תמיד יחזור לבגוד, המון שואלים איך אני יכולה לחיות עם בן אדם שהכניס אותי להריון והשאיר אותי לבד.
המון שואלים איך אני יכולה לבטוח בו אחרי שהוא פגע באמון שלי.
המון שואלים אותי איך הוא פוגע בי ואני עדיין חוזרת אליו.

אני לא עונה להם תשובה ארוכה או פוצה בנאום מרגש, אלא תמיד עונה להם בכמה מילים פשוטות.

״הוא המים שלי.״