אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 6

~~

"לא אין מצב היא קצרה מדי," אמרתי בביטול בעודי בוחנת את השמלה השחורה והצמודה שהייתה על גופי במראה.
"עם כל הכבוד גברת ביטון, את לא יכולה לשים על עצמך שק תפוחי אדמה למסיבה." אוראל אמר בעוקצניות, מתמתח על מיטתי ובוחן גם הוא את שמלתי.
"לא תפוחי אדמה… אבל זה קצר מדי, אם אני אתכופף טיפה יראו לי את כל התחת." רטנתי וניסיתי להוריד אותה למטה טיפה אך היא עלתה בחזרה. "היא עושה את החזה שלי מוזר." המשכתי להתלונן וניסיתי לסדר אותה כמו שאני רוצה.
"הציצי שלך בסדר גמור, ולא רואים לך בכלל את התחת, את סתם מהתחלה לא בעד המסיבה הזו!"אמר בעצבנות ותחב את ראשו בכרית ביאוש.
"אוף!" רטנתי ורקעתי ברגלי כמו ילדה קטנה. "אתה בטוח שלא רואים עם זה כלום?" וידאתי פעם אחרונה לפני שאני אראה את עצמי עם השמלת זונות הזאת.
"לא אני מבטיח לך," הוא אמר בכנות והניח את ידו על ליבו. "נראה לך שאני אתן לאחותי הקטנה לשים משהו קצר מדי?" הוא שאל במעין טון נעלב והנדתי בראשי מצד לצד.
"אז תאמיני לי שלא." הרגיע אותי כשחיוך אוהב על פניו, חייכתי גם אני.
"וחוץ מזה יש לך גוף שאת לא צריכה להתבייש בו." אמר והחווה בידו על גופי, העברתי את ידי על בטני ונשמתי עמוק.
"אני לא מתביישת בו!" התגוננתי בעצבנות.
"את כן, אל תנסי אפילו להכחיש." הוא הקניט אותי, לא נותרה לי ברירה וחייכתי חיוך מובס ומתנצל בו זמנית "עכשיו תשתקי קצת ותני לי לסדר לך את השיער." הוא פקד עליי והושיב אותי אל מול המראה בזמן שהוא מחבר את הפן לשקע.
"אני עדיין לא מבינה איך לא נולדת בת." צחקתי עליו, זורקת את ידיי באוויר והוא מעיף את ראשי קדימה בחיוך.
תמיד הרגשתי חופשי לרדת עליו, הוא בחיים לא נפגע והוא די שלם עם הנטיות המיניות שלו, אני ידידה טובה שלו והוא גם תמיד יורד עליי בחזרה כך שזה הדדי.
"תסתמי כבר." הוא כאילו התעצבן, העברתי את ידי על פי, כאילו רוכסת אותו ונותנת לאוראל לעשות את העבודה.

"וסיימנו!" הוא הכריז וכיבה את הפן, מסדר את שערי.
קמתי מהכיסא, מסתכלת במראה, השיער שלי היה נראה הרבה יותר טוב מהרגיל, הייתי שקועה בשיערי והוא חיכה בצד לתגובתי, הסתכלתי עליו מבעד למראה וחייכתי חיוך גדול.
"זה מושלם," אמרתי בהתרגשות קלה והוא החזיר חיוך.
"תודה." הוספתי והוא נופף בידו לביטול.
"שטויות!" הוא החזיר בקול גאה והטלפון שלו רטט, הוא בדק והכניס אותו לכיסו. "יאללה הן למטה." הוא הודיע, קמתי ממקומי והשחלתי את רגליי לנעלי עקב, פלטפורמה שחורות לא גבוהות מדי, די בגדר הטעם הטוב, העברתי מבט אחרון במראה וירדנו.
כרגיל ההורים שלי לא היו בבית, לקחתי מעין תיק קטן והכנסתי בתוכו את המפתחות לבית, האייפון וכסף למקרה הצורך, כיביתי את האורות ונעלתי את הדלת.
המכונית האדומה של תמר נראתה מבעד לגינה שלי, יצאנו אני ואוראל מהשער ונכנסו אל תוך הרכב, אלה ישבה לצדה של תמר מקדימה ואילו אנחנו התיישבנו מאחור.
"זאת פעם אחרונה שאני יוצאת אתכם למסיבה." התלוננתי כמו ילדה קטנה וחגרתי את עצמי.
"תסתמי!" כולם ענו במקהלה וצחקו כמו מטומטמים, עיקמתי את פרצופי ואוראל מחץ אותי אליו.
לאחר נסיעה של עשר דקות הגענו לביתה של נוי ופערתי את פי, הבית ענקי אולי פי חמש משלי, רוב תלמידי השכבה מילאו את ביתה וחצרה וחלקם היו בכלל אנשים שלא הכרתי, ארבעתנו יצאנו מהמכונית ונכנסנו לבית.
ישר התחלתי לשנוא את המסיבה, ריח הסיגריות והאלכוהול החזק אפפו את החדר, השתעלתי מריח הסיגריה הנורא וניסיתי לפלס את דרכי מבעד לכל ההמון.
מצאנו ספה שהיו בה אנשים נורמליים יחסית, כאלה שנוכל לפתח איתם נושא שיחה, התיישבנו איתם והתחלנו לדבר ולצחוק.
עד מהרה השתעממתי מהשיחה הטיפשית שהם ניהלו שם, החלטתי לעשות לעצמי סיור קטן בבית ולראות מי נימצא, הודעתי לאלה שאני הולכת לשתות משהו, היא הנהנה והלכתי.
בעודי מסתובבת ובוחנת את הבית שלה שדרך אגב היה מעוצב בטעם ממש טוב אך הוחרב מעט על ידינו.
קלטתי כמה פרצופים מוכרים ראיתי את נוי וראיתי גם את שיר, את נטלי עדיין לא ראיתי, גם הבנים ומהכיתה שלי היו שם, לא ראיתי את דניאל או רון, הנחתי שהם עושים את הדברים שהם רגילים לעשות במסיבות..
"את נראית טוב." שמעתי קריאה מקול שלא זיהיתי והסתובבתי בכדי לראות במי מדובר.