אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 5

״לפחות יהיה לי נוף יפה!״ דניאל צעק לחברים שלו כשחיוך על פניו, גלגלתי את עיניי בעצבנות, אלוהים הוא כל כך ריקני ומשעמם, מה שמעניין אותו זה רק ה״נוף״.
״מטומטם.״ לחשתי מספיק חזק כדי שרק אני והחבורה נשמע.
״לגמרי.״ תמר אמרה ושיחקה בשערה, משחררת את אחיזתה מתלתליה והם קופצים כמו קפיצים.
״תעזבו אותם, יש משהו יותר חשוב.״ אוראל אמר, תופס את תשומת הלב של כולנו, העיניים של כולנו הופנו אליו וחיכינו שיחל לדבר.
״יש מסיבה היום נוי, כל השכבה תהיה שם, אני חושב שיהיה סבבה לצאת מהשגרה, אתן תבואו.״ הוא הודיע לנו בקלילות, תמר ואלה הנהנו.
״כן למה לא?״ תמר אישרה, מושכת בכתפיה וממשיכה להקפיץ את תלתליה המקורזלים.
״נראה כבר, רק תעשה טובה, תקפוץ אליי ותעזור לי בלבוש.״ אלה לא ביקשה אלא קבעה עובדה לאוראל, כל העיניים הופנו אליי, מחכות לתשובה שלי.
״לא יודעת לא בא לי להיות בחברת הפרחות שיש לנו בשכבה.״ שללתי את הרעיון.
״אולי תפסיקי להיות אנטי כל הזמן ותשתחררי?" אוראל נזף בי וגלגלתי את עיניי, מתעלמת ממנו בגסות.
״את יודעת, יש אצלנו גם ילדים נחמדים בשכבה, לא כולם מורכבים מדניאל, רון ופרחות" אלה צידדה באוראל ועיקמתי את פרצופי, למרות שיש משהו בדבריה.
״אפרופו רון חכו שנייה.״ אוראל קטע את אלה באמצע הטפת המוסר שלה.
״מה קרה?״ שאלתי, לא מבינה למה עצר את אלה למרות ששמחתי על כך שלא תוכל להמשיך להתנכל אליי ולומר כמה אני יבשה ולא זורמת.
״יש את הקטע עם העבודה, אני אגמור עם זה כמה שיותר מהר, ככה אני לא אצטרך אותו מול הפנים שלי יותר ממה שאני רואה אותו פה.״ הוא לעג לרון וצחקנו.
״הי רון!״ אוראל קרא לרון שישב בקצה הכיתה.
״אה?״ רון סובב את ראשו לכיווננו וענה בזלזול קל, הדרך שבה דיבר לאוראל בדרך כלל.
״א… אנחנו צריכים לקבוע מתי לעשות את העבודה.״ אוראל אמר כשקולו טיפה רעד, הוא נלחץ קצת מלדבר אתו, הנחתי את ידי על כתפו כדי שירגע, הוא לא אלוהים.
״מה גרם לך לחשוב שאנחנו עושים ביחד את העבודה?״ רון שאל וציק, קימטתי את מצחי, רגע, רגע, רגע, מי הוא חושב שהוא בדיוק?.
אוראל נפגע מעט ולחצתי את ידי על כתפו.
״אבל המורה אמרה.״ הוא אמר בקול רועד אפילו עוד יותר ורון צחק חזק יותר.
״תפסיק!״ תמר צעקה עליו, זה היה די מפתיע, הרי תמר לא צועקת על כל אחד, היא בקושי מדברת.
״למה תעשי לי?״ הוא שאל בתינוקיות ותמר קמה ממקומה.
״אמרתי תפסיק לצחוק עליו!״ היא צעקה חזק יותר והוא התקדם אליה כמה צעדים.
״שאלתי מה תעשי לי?״ שאל שוב ברוגע והם התקדמו אחד לקראת השנייה עד שהיו קרובים מספיק.
״אתה חתיכת רשע!״ קבעה ונעצה את אצבעה בחזהו.
״את חתיכת כלבה.״ רון קבע וצליל חזק הדהד בחדר, רון עמד שם אוחז בלחיו.
״מה נראה לך חתיכת זו-״ רון צעק אך נקטע באמצע.
״תשתוק כבר אלפסי,״ דניאל צעק לרון בעודו צוחק על המראה המושפל של חברו.
״זה הגיע לך.״ דניאל המשיך וצחוקו המתגלגל התחזק, גם עמית צחק ואני נשכתי את שפתי התחתונה בשביל לא לפרוץ בצחוק חזק יותר משל כולם.
״תעשה איתו את העבודה ותסגור תסיפור אחי.״ דניאל אמר לבסוף,הופתעתי מהמילים של שלו, ציפיתי שהוא יגן על רון, או יזרוק עוד משהו על אוראל אבל כנראה שטעיתי. גם רון היה נראה מופתע מאוד, אני לא יודעת אם זה מהסטירה שתמר השקטה העזה לתת לו או מהמילים של חברו הטוב ביותר.
חייכתי חיוך לא ברור לדניאל והורדתי אותו במהרה כשנזכרתי מה טיב היחסים שלנו, דניאל בחר שלהסתכל אך להסיט את מבטו, הרגשתי מעט מבוכה.
הצלצול קטע את ההפסקה הסוערת שעברה עלינו וכולנו חזרנו למקומותינו.
לא באמת התרכזתי בדברי המורה, עיניי ריצדו בכל הכיתה מדי פעם, העברתי מבט לדניאל ששכתב משהו במחברתו, ומדי פעם לרון שעדיין העביר את ידו על לחיו הכואבת והאדומה, ולבסוף לאוראל שישב מאחורי, זרקתי לו חיוך מנחם וסובבתי את ראשי חזרה ללוח, תודה לאל שזוהי השעה האחרונה, הנחתי את ראשי על ידיי שהיו על השולחן ושמשו לי מעין כרית.
~~

הצלצול סוף סוף נשמע, קמתי והכנסתי את הציוד לתוך, התיק כל השלישייה חיכתה שאני אסיים להילחם עם הספר העקשן של מתמטיקה שסירב להיכנס לתיקי, סגרתי אותו וזרקתי אותו על כתפי.
התקדמנו ארבעתנו לעבר שער היציאה מבית הספר.
״אני אגיד לכם מה מוזר?״ אוראל נעצר לרגע וכולנו עצרנו יחד איתו, מביטות בו ומחכות שידבר.
״דניאל לא ירד עליי היום.״ הוא אמר בחיוך מופתע, נזכרתי ב״שיחה״ שלנו אתמול וחייכתי מי היה מאמין שדניח מזרחי יכול לעבור יום שלם מבלי לזרוק בדיחות הומופוביות.
ישר ניסיתי לחשוב על הצד השלילי שלו יכול להיות שסתם היום הוא לא ירד עליו, אין סיכוי שליד הזה יש לב. זאת אומרת יש לו אבל איך אומרים? לב של אבן.
״תודה בנות על היום.״ הוא הוסיף וכולנו שלחנו חיוכים, בחרתי לא להגיב סתם הערה לא סימפתית על דניאל בכדע לא להרוס את האווירה הטובה.
״אז את תבואי היום?״ תמר שאלה אותי.
למעשה חשבתי על זה במשך השעה האחרונה שהעבירה בי גיהנום של שיעמום, למען האמת אין לי מה לעשות בבית, חוץ מלראות את הסדרה שלי כמובן ולאכול עוד פיצה קפואה.
״ושאני אשאיר אתכם ללא מבוגר אחראי? אוראל עוד עלול לשתות פטל ולהתמסטל.״ התבדחתי וכולנו צחקנו.