אהבה מורדת פרק 9 פרק מושלםםםםם

הי אני ממש אוהבת את הפרק הזה הוא יצא מושלם כל מי שקוראת אותו חייבת לזכור את הפרק הקודם אז אני ממליצה לעבור עליו שוב ורק אז לקרוא תהנו

ממש ממליצה את השיר ברקע

היא הביטה בה היא הייתה כולכך יפה עם השמלת כלה . והטול
היא עמדה מול המראה עם שמלה לבנה שהתחילה מצווארון רשת ועברה לבד לבן חלק וצמוד והגיעה עד הרצפה , והטול שהיה על פניה נפל בטבעיות עד שנח על הרצפה.
מאיה ניגשה אליה מביטה בהשתקפות שלה במראה " דנה את מהממת , זאת השמלה ואין על כך ויכוח ".
שיר חייכה ואישרה " ברור לך שאת לוקחת אותה".
דנה בחנה את עצמה במראה " אתן חושבות ". היא שאלה והדמעה שבה נאבקה זלגה מענייה .
מאיה חיבקה אותה " אני בטוחה ".
דנה ניגבה עם היד את הדמעה ואמרה " זה פשוט שזה כולכך חשוב לי להראות טוב ביום הזה , בתקופה האחרונה אני כולכך משתדלת לרצות את כולם וזה קשה אני רוצה להיות כבר בזה אני רוצה להקים משפחה להיות אני ". היא הביטה במאיה " אני כולכך מצטערת על מה שעשיתי לך ואני כולכך מעושרת שזכיתי לחברה כמוך למרות הכול ".
שיר הצטרפה לחיבוק מהצד ומאיה הידקה אותו יותר , רגשות האשמה הציפו אותה , ודמעה נזלה מענייה .
הזיכרונות צפו בראשה .

אור קם להביא לה את השמלה , הוא דרך על אבן ונפל על מאיה והם נפלו יחדיו לתוך המים .
הראשים שלהם יצאו באיטיות מהמים ומאיה עדין אחזה בגופו בעדינות .
לאט לאט הפיות שלהם התקרבו אחד לשני .. ואז מהר מאוד שניהם נסגו אחורה מלאים בחרטה ובושה .
מאיה הייתה אדומה מה לעזאזל את עושה , חשבה לעצמה הוא מאורס ועוד לחברה שלך .
היא רצתה אותו כולכך והרגישה פספוס על הנסיגה אבל ידע שעשתה בשכל ולא ברגש , ושלעולם לא הייתה סולחת לעצמה עם היה קורא משהוא, ולמרות הכאב על הנסיגה של אור שמחה שלפחות הבינה שהחברה שלה בידיים טובות , כל גבר אחר לא היה מהסס פעמים .
אור גם הוא היה נבוך הכול בראש שלו התבלבל , אני מאורס !!!!!! כמה שאני רוצה אותה זה לא יכול לקרות אני לא כזה , אני לא מוכן לבגוד בדנה בחיים לא משנה עד כמה הוא רצה את מאיה באותו הרגע או בכללי , זה לא מגיע לה וגם עם היה מחליט להיות עם מאיה זאת לא הדרך לא ככה .
הרגשות האלה למאיה הציפו אותו ובלבלו אותו , הנערה הזאת נכנסה לחיו והפכה אותם מקצה לקצה מבלי להתאמץ או להתכוון לכך , הוא כמעט בגד בדנה הוא שבר נגיע הוא חייב להתרחק קצת הוא פשוט עבר על כל העקרונות שלו איתה , עם הוא לא היה מאורס עוד המצב היה יכול להיות שונה והיה מסכים לעצמו לסוג מהדרך .
מה קורא לך בן אדם ?? תתאפס על עצמך .
אתה נמצא עם בחורה חצי ערומה באמצע מעיין בשטחים שברת נגיע והדבר הכי חמור הוא שהיא אפילו לא הארוסה שלך ושאתה מתחיל להרגיש אליה משהוא רציני .
האשמה רק על העובדה שהוא חושב עליה ככה הציקה לו למרות שלא שלט בכך אבל זה ! זה יותר מידי .
שניהם קמו מין המים בבהלה חסרי מילים.
מאיה לקחה את השמלה שלה שצפה במים ולבשה אותה במהירות .
היא סחטה אותה על גופה מנסה לייבש אותה כמה שאפשר , הלילה ירד כבר והיה קר .
אור הסתובב מביט לעבר הנוף נותן לה את המרחב שלה להתארגן .
הפצע שלו לא הזיז לו בכלל אבל למאיה כן , הוא נטף דם ומאיה רצתה לטפל בו אבל לא הייתה מסוגלת לומר מילה .
היא נעלה את הכפכפים שלה ואמרה "נחזור לרכב "
הם הלכו בשתיקה לא כמו בהלוך נהנים מהדרך ,אלה בשתיקה מביכה ומעיקה, הדרך הרגישה להם כמו נצח .
רטובים ומלאים בבוץ נזהרים שלא להחליק עד לרכב .
לאחר שהגיעו לאזור הרכב ראו לידו טנק ומחוץ לו 4 חיילים .
החיילים הבחינו בהם מרחוק וניגשו לעזרתם.
אחד מהחיילים שאל " הכול בסדר? , ראינו את הפתק והתכוונו להגיע אליכם ".
" הכול בסדר ברוך ה, תודה שבאתם לעזור ". אור אמר והתיישב ליד הרכב .
מאיה התקרבה לעבר החייל ואמרה " לא ! לא הכול בסדר היד שלו פצועה אתם חייבים לבדוק את זה ."
החייל הביט לעבר היד שלו היא דיממה , הוא קרא לאחד החיילים ואמר לו לטפל בו.
הוא הביט במאיה ואמר בדאגה " זה נחמד שאת דואגת לו בזמן שאת בעצמך מדממת "
מאיה הביטה לעבר הבטן שלה , היה לה חתך רציני בצד של הבטן , כנראה בזמן שאור נפל עליה למים היא נחתכה .
החייל הורה לה לשבת ואמר " חכי שנייה אני יביא את הערכת עזרה ראשונה "
אור הביט בה מרחוק הוא ידע שהוא חייב להתרחק לסגת אחורה ממנה למרות שלא רצה בכך , הוא ודנה מאורסים לא כי הם מאוהבים אלה כי זה מה שצריך להיות , שניהם מבתים מכובדים וככה המשפחות שלהם דחפו שהיה , ודנה ילדה טובה הוא חיבב אותה מאוד והיא מסוג הבחורות שרצה שתגדל את ילדיו .
אבל עכשיו כשישב שם הבין בפעם הראשונה מה זה כל המושג הזה שכולם מדברים אליו מה זה להרגיש רגש חזק לבחורה למרות שזה הכי חסר היגיון מבחינתך, מאיה עשתה המון דברים שחשב שהם שגויים אבל כשהיא עשתה אותם הם הרגישו לו כולכך נכונים כי זאת היא אין בה שום משחק או חיפוש תשומת לב היא הולכת ישר אחרי מה שהיא מאמינה בלי לסטות מהקווים , לא נותנת לחברה יותר מידי תשומת לב.
מאיה התיישבה על האבן שהייתה מונחת לידה , הראש שלה כאב והייתה לה הרגשה מוזרה , זה נקרא רגשי אשמה חשבה לעצמה .
החייל חזר עם הערכה וקרע ברך , הוא פתח את הקופסא ומאיה הרימה בעדינות השמלה מהצד משתדלת לחשוף כמה שפחות מהגוף שלה .
היא כולכך שמחה באותו הרגע שהייתה עם בגד ים ולא עם הלבשה תחתונה.
החייל שפך חומר על צמר גפן ואמר " זה קצת יכאב אבל זה יעזור לך אוקי "
היא הנהנה בשקט והוא הניח את הצמר גפן על הפצע מה שגרם לו לצרוב ..
הוא סם על הפצע תחבושת והדביק אותה .
החייל שהבחין במצב הרוח שלה אמר " אל תדאגי הם מטפלים בחבר שלך "
" מי הוא ? הוא לא . ..אנחנו לא . ….הוא מאורס למישהי אחרת "
החייל חייך " ההפסד כולו שלו ". הוא הושיט את היד לעברה " דניאל ".
מאיה לחצה את ידו " מאיה ".
שאר החיילים קראו לעברם ודניאל עזר לה לקום.
הם העלו אותם לטנק והזמינו גרר לרכב
הטנק חנה ליד הבית של מאיה ודניאל ירד ופתח להם את הדלת " רפואה שלמה" הוא קרץ לעברה ועלה בחזרה לטנק.
מאיה ואור ירדו מהטנק והוא נסע .
הם עמדו אחד ליד השני נבוכים ולבסוף אור אמר " חשבתי על זה ארבה אני חייב לספר לדנה מצד אחד אבל מצד שני לא באמת קרה משהוא , ואני יודע שעם אני עכשיו יספר זה יהרוס לה , אני לא רוצה שהיא תפגע סתם ותתחיל לדמיין דברים שלא היו , אתם חברות עכשיו ככה שזה יפגע בה בכולכך ארבה מובנים נוספים , אני לא אומר שאני לא יספר שהיינו ביחד היום כי אין לי מה להסתיר על הנסיעה והדרך אני פשוט לא יספר על ה5 דקות במים , אלה עם כן היא תשאל ואז אני היה חייב לספר לה בתקווה שהיא תבין שלא קרה כלום ואני חושב ש…"
מאיה השלימה אותו " אנחנו צריכים לשמור מרחק אחד מהשני , בדיוק מה שאני חשבתי "
אור הסתובב והלך לכיוון ביתו ומאיה עמדה שם רטובה ופצועה קופאת מקור , מביטה בו הלך בלי חולצה עם תחבושת ענקית על היד, היא בסך הכול רצתה ללכת לים להתרחק ממנו וכל זה קרה והיה להם כיף היא לא דמיינה אפילו לא לרגע שככה היום יגמר .
הפלאפון שלה צלצל והיא פתחה אתו , על הצג הייתה הודעה מדנה " אוף בסוף לא נסענו היום היה מאוחר מידי לצאת , דרך הגב קבעתי לעוד שלושה שבועות מדידות לשמלה ברור לך שאת באה אני סומכת על הטעם שלך ,.
היא לא עמדה בזה יותר אחרי כולכך ארבה שנים שהיא לא בכתה ,הדמעות זלגו בכמויות .
פעם הבטיחה לעצמה שהיא לעולם לא תבכה בגלל דנה, רק שהפעם היא האשמה בסיפור ודנה היא הקורבן ..