אהבה? מה זה אומר בכלל?

היי בנות את הסיפור אהבה בלתי אפשרית בשביל שנינו אני מפסיקה, אני מבקשת שתגיבו ברצינות זה סיפור שכתבתי לא מזמן ואני ממש מחפשת דעות. הסיפור ברמה גבוהה
פרק א'-
"היום זה היום שבו אתה מבין שכל מה שעשית משתנה לך מה שאתה חשבת עליו על הדבר הכול-כך טוב חומק לך בין הידיים ואז אני מבינה שאולי טעיתי"
"עוד מעט אני עולה על הבמה אני בהתרגשות עצומה התאמנתי כל כך הרבה זמן, השקעתי, נתתי מעצמי הכל והגיע רגע האמת" אמרתי לעצמי אבל אז החבר שלי איתי הגיע "היי! לפני שאני אתחיל להגיד את מה שיש לי להגיד לך אני רוצה לאחל לך בהצלחה במופע אני יודע שזה המופע האחרון שלך פה בנוי-יורק, אבל לא רק זה רציתי לאחל לך אני רציתי להגיד לך שלא משנה מה יקרה אני יאהב אותך הכי שבעולם ואני יודע שלא משנה מה יגידו לך או לא משנה מה יעשו לך את תתמודדי עם כל מצב כי את חזקה ו…" הפסקתי אותו באמצע ואמרתי "אתה מוכן להגיע כבר לפואנטה מה אתה רוצה להגיד לי?" ואז איתי לקח נשימה עמוקה ואמר לי "אני מצטער שאני אומר לך את זה עכשיו אבל לא היה לי זמן כי ההית עסוקה בחזרות למופע אבל תמי אני נפרד ממך" הוא סיים להגיד ואני פשוט הייתי בהלם אני הייתי בשוק והמנהלת סיימה את דבריה ואומרת "אז קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות את הרקדנית שלנו של הבית ספר סטודיו לריקוד, קבלו את תמי" אבל אני לא הקשבתי לה לא הייתי מסוגלת לעלות לבמה. פתאום הכל נהיה לי שחור כאילו העולם החליף את הצבע שלו. אבל אני לקחתי את עצמי ואמרתי אני מסוגלת את יכולה להתעצבן גם אחר כך אבל עכשיו זו הפעם האחרונה שלי. ואז עליתי לבמה התחלתי לעשות את צעדי הריקוד והייתי מרוכזת כל כך אני בכלל שכחתי שאיתי אמר לי משהו הרגשתי כל כך טוב שנגמר המוזיקה קדתי קידה ורציתי לרדת מהבמה אבל המנהלת עצרה אותי ואמרה "לפני שאנחנו נעבור לריקוד הבא אני רוצה לנצל את ההזדמנות שכולנו כאן כדי להודות לך תמי שהיית איתנו כל השנה וכל מה שעברת את כל הקשיים ואת כל החוויות ואת עברת אותם בגבורה וזה מלמד אותנו משהו חשוב לחיים ש… לא משנה מה יקרה אתה יכול לעשות הכל כי כשיש לך הזדמנות לעשות משהו של פעם בחיים תנצל אותה עד הסוף אחרת אתה תאבד אותה ולא משנה מה תעבור אתה יכול להתמודד אם רק תרצה את זה. אז תודה רבה לך תמי ושהיה לך נסיעה טובה ותראי שם את היכולות המדהימות שלך ותלמדי אותם דברים חדשים כמו שלימדת אותנו" כולם מחאו לי כפיים וצעקו תמי!, תמי!, תמי! ואני ירדתי מהבמה ראיתי את איתי עדיין באותו מקום שבו הוא עמד שהוא דיבר איתי אבל אני הלכתי והתעלמתי ממנו אבל הוא תפס לי את היד ואמר לי משהו שאני בחיים לא אשכח "לא משנה אם נפרדנו או לא אני עדיין יעודד אותך" איתי אמר "איתי תקשיב אני לא מבינה אותך אתה מבלבל אותי קודם אתה אומר לי שאתה נפרד ממני ועכשיו אתה מעודד אותי. אני לא מבינה מה אתה רוצה?" "אני אסביר לך" איתי אמר "אני רוצה להגיד לך שאני מאוד אתגעגע אליך שאת תהיי רחוקה מפה ואני לא רוצה שתזכרי אותי בתור הבחור ששבר לך את הלב לפני ההופעה, לא. אני רוצה שלא משנה מה יקרה לך שם או פה את תמיד תדעי שאני פה בשבילך גם אם אנחנו לא חברים אני תמיד יהיה שם שתצטרכי. עכשיו אפשר חיבוק פרידה?" הוא שאל "כ…כן" אמרתי והתחבקנו. שחיבקתי את איתי הרגשתי שהלב שלי ממש שבור שאני יודעת שאני לא יכולה יותר לחבק אותו וזה פגע בי, "טוב אחרי כל המילים שאמרת לי אני גם רוצה להגיד משהו" אמרתי "אני רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך הכי בעולם ואני אף פעם לא אזכור אותך לרעה אני יודעת תמיד שאני יוכל לבוא אלייך ולדבר איתך כי אתה תבין אותי ותכבד אותי" לא סיימתי את המשפט וכבר שמעתי את אחותי צועקת "תמי בואי אנחנו צריכות ללכת להתארגן לטיסה" "טוב אני כבר באה" צעקתי לה בחזרה "טוב כמו שאתה מבין אני צריכה ללכת עכשיו ואני מאחלת לך בהצלחה רבה ואל תדאג שאני יהיה שם אני ידבר איתך כל הזמן לא יעבור יום שלא נדבר" ואז התקרבתי אליו ונתתי לו חיבוק אחרון והלכתי בדרך פגשתי את החברה שלי אפרת ואמרתי לה "אני אתגעגע אלייך חברה שלי" "גם אני אבל כמו שהמנהלת אמרה מקודם אנחנו נהיה חזקות שתינו אני שמעתי שאיתי נפרד ממך לפני ההופעה איזה חצוף הוא לא יכול לחכות לאחריי זה אבל זה לא השיקול דעת שלי ואני גם לא רוצה להתערב בינכם" אפרת סיימה לדבר ואני התחלתי לבכות "אני אתגעגע אלייך מאוד! ואני באמת מאחלת לך הרבה הצלחה עם רוני אתם זוג ממש יפה ביחד אבל אם יש משהוא שאת צריכה ממני איזה עצה או משהוא אז תתקשרי אלי ונדבר" אמרתי בבכי והלכתי הסתכלתי על הרחובות ואמרתי לעצמי אני אתגעגע לכל המקומות האלה שבאתי הביתה ראיתי את כל משפחתי כבר אורזת את התיק ואני הלכתי לחדרי לקחתי מזוודה והתחלתי להכניס לשם בגדים ושהכנסתי כל בגד אני נזכרתי איך קבלתי אותו וממי. אחרי שסיימתי לארוז את הבגדים התחלתי לארוז את כל המתנות שקיבלתי ואת כל התכשיטים. אחרי 3 שעות סיימתי לארוז ולקחתי את המזוודה מחוץ לדלת חדרי ישבתי על המיטה שלי בפעם האחרונה והתחלתי להיזכר בכל מה שקרה פה על המיטה שלי את כל הריבים שהיו לי פה את כל השמחה ואת כל העצב את כל החוויות שעברתי פה אבל לא רק פה אלא בכל מקום. יצאתי מהחדר שלי וראיתי את כולם כבר בחוץ "כמו בכל בית פה נשארות החוויות שעברנו ושם הכל מתחיל דף חדש אנחנו פותחים" אימא אמרה לנו וכולנו יצאנו מהבית נסענו נסיעה של 15 דקות ואז הגענו לשדה התעופה הלכנו לתור וחיכינו שיגיע תורנו אחרי 5 דקות הגיע תורנו והכרטיסן נתן לנו את הכרטיסים שלנו ההינו צריכים לחכות שם שעתיים שלמות אז בינתיים הלכנו לדיוטי פרי וקנינו שם כל מיני דברים חשובים קצת אוכל קצת בגדים וקצת דברים סתם לכיף והעברנו שם שעתיים של כיף ואז הלכנו למקום שבו ההינו אמורים לחכות שהמטוס הגיע ורק הגנו לשם והמטוס הגיע אנחנו עולים ואנחנו שמים את המזוודות מאחורה ויושבים אני ואחותי היינו מאוד שקטות כל הטיסה ואז אנחנו מתיישבות חוגרות חגורת בטיחות ושומעות קול שאומר "ברוכים הבאים למטוס שלנו שמחים שהצטרפתם אלינו לטיסה מ- נוי-יורק עד לארץ ישראל הטיסה תיקח 5 שעות בערך אולי קצת יותר. בבקשה נא לחגור חגורת בטיחות שלא יפגע פה אף אדם המשך טיסה נעימה ומוצלחת לכולנו" ואז הוא סיים והיה סוף סוף שקט אחרי שהוא סיים לקחתי את האוזניות שלי והתחלתי להסתכל בהודעות שכולם שלחו לי כעבור שעתיים השתעממתי כבר כי כבר קראתי הכל אז הוצאתי את האוזניות שלי מהאוזניים והלכתי לישון כעבור 3 שעות שמעתי קול שאומר " אחר הצהריים טובים לכולם אנחנו הגענו לארץ ישראל נא לרדת מהמטוס בזהירות ותודה רבה שטסתם איתנו מקווים שהנהנתם" ירדנו מהמטוס ואני פשוט ראיתי…