אהבה מבט ראשון/ פרק חמישי

אני מתעוררת בסביבות 06:30 ולא רואה כלום. כשעיניי מסתגלות לחשיכה יחד עם האור הקלוש שעולה מהמסדרון שבקומה השנייה, אני רואה שפניו של שיין קרובות מאוד לפניי, במרחק של אולי 10 סנטימטרים. השמיכה מכסה את גופו החצי-עירום.
אני הולכת רגע לשירותים, כדי לשטוף פנים ולהתעורר. כשאני חוזרת שיין עדיין ישן וגם ג׳יני. אני לא מצליחה לעצור בעצמי, ומורידה את השמיכה מגופו. חזהו גלוי לעיניי ואני מתיישבת על המזרן שלי.
אני מעבירה יד על הקוביות שלו, ואצבעי עולה ויורדת בכל פעם כשאני עושה זאת. אני מניחה את ראשי על החזה שלו ושומעת את פעימות לבו. אני לוקחת את השמיכה ומכסה בה את שנינו.
״אני שמח שאת נהנית.״ אני שומעת קול לוחש.
אני מרימה מייד את מבטי ובכך מעיפה את השמיכה. ״אוי-שיין!״ אני אומרת ומביטה על פניו המחייכות. ״סליחה, אני כל כך מצטערת, אני-״
״לא התאפקת?״ הוא שואל כאילו קרא את מחשבותיי. ״זה בסדר. את יכולה להסתכל עליי כמה שבא לך.״
״לא.״ אני זורקת עליו את השמיכה שלי. ״אני רוצה, אבל.. אני לא רוצה שתובך. או שג׳יני תראה.״
״נוח לך יותר לעשות את זה כשאני לא יודע?׳ הוא צוחק. ״יש לך התנהגויות משונות. אבל עם זאת חמודות.״
הוא נשכב לצדי, מבליט את חזהו בכוונה. אני צוחקת ומניחה את ראשי עליו. שפתיי נוגעו באחת הקוביות שלו. לפתע מרגישה שכרית נזרקת עליי ושומעת את ג׳יני צוחקת.
״זה היה תכסיס של שניכם?״ אני שואלת בעצבנות בעוד שיין וג׳יני נקרעים מצחוק ונותנים כיף אחד לשני.
״הרעיון לזרוק עלייך כרית בזמן שאת עליו היה מפתה מדי,״ אומרת ג׳יני.
״נעלבת?״ שואל שיין ומרים את פניי המושפלות. ״אני ממש מצטער.״ הוא מחבק אותי, וחזהו נח על חזי.
״אל תעשו את זה כאן!״ מתלוננת ג׳יני. ״אתם יודעים שאני שונאת את זה!׳
״זה רק חיבוק.״ אומר שיין ומשחרר אותי. הוא הולך לתיק שלו ולובש את החולצה שלבש כשהגיע לכאן.
״הנה, ככה יותר טוב.״
נשמע צלצול טלפון. ״מי מתקשר בשעה כזו?״ אני תוהה ועונה.
״היי, רוזה,״ אני שומעת את קולו של זאק.
״זאק!״ אני אומרת. ״מה נשמע?״
״הכל בסדר, תודה. מה רצית?׳
״תקשיבי, מכירה את אנג׳לינה מט1? היא עושה מסיבה היום, באולם אירועים לכל השכבה.״
״אני יודעת, זאק.״ אני מגלגלת את עיניי. ״למה אתה אומר את זה?״
״כי-״ הוא נשמע לחוץ פתאום. ״את רוצה לבוא איתי?״
אני כמעט מפילה את הטלפון.
״סתם, את ואני.. בתור זוג, במסיבה.״
״בסדר, זאק,״ אני אומרת. ״תאסוף אותי בשבע וחצי.״
״אין בעיה,״ הוא אומר ונראה שהוקל לו מאוד. ״נתראה שם.״
אני מנתקת את הטלפון ושיין וג׳יני ניגשים אליי. ״מי זה היה?״ שואלת ג׳יני.
״זה היה זאק.״ אני מביטה בהם בעיניים חסרות הבעה. ״הוא הזמין אותי למסיבה של אנג׳לינה.׳
ג׳יני פוערת את פיה וצורחת ״אומייגאד! מזל טוב, אחותי! ידעתי שיש לו אלייך משהו- איזה כיף לך, שיואו!!!״
היא מחבקת אותי ומקפצות במקום כמו כדור גומי. אני מביטה לכיוונו של שיין שמרים אגודלים, אבל משום מה הוא לא נראה שמח.
וגם אני לא במיוחד.

״אתם תבואו למסיבה?״ אני שואלת אותם. ״כן,״ אומר שיין. ״ברור שאני אבוא!״ אומרת ג׳יני. ״את וזאק תתנשקו- אני לא רוצה לפספס את זה!״
״אל תגזימי..״ אני ממלמלת.
״בטח שכן! בוא שיין, אני אסיע אותך הביתה,״ אומרת ג׳יני באושר ויוצאת איתו. הוא מנופף לי בחביבות ויוצא מהדלת.
אני מתיישבת על הספה ומתאפקת לא להקיא. זאק ואני- בכלל לא ידעתי שהוא אוהב אותי.. אין לזה סיכוי להצליח.
שיין וג׳יני נשארו פה עד 18:00, וכמעט הגיע הזמן שלי ללכת למסיבה. אני עולה לחדר שלי ולוקחת חולצת בטן שמעולם לא לבשתי, חזייה חושפנית במיוחד וג׳יני קצרות. לסיום אני מורחת אודם ורדרד על שפתיי, למקרה שהוא ירצה לנשק אותי. אבל אני לא אסכים. לא. אני רוצה שהוא יירתע ממני כמה שיותר, למרות שאני והוא ידידים.. בחיים לא נמשכתי אליו רומנטית.
בשעה 19:25 נשמע צפצוף מכונית, ואני יוצאת החוצה ורואה את זאק, לבוש גם הוא בבגדים ששונים מהאופי הרגיל שלו, ג׳ינס וחולצה עם ציור סוטה.
אני מתיישבת לידו. ״שלום,״ הוא אומר ומחייך. ״אני רואה שגם את התלבשת יפה היום.״ הוא נראה מרוצה יותר מרגע לרגע. ואילו אני נחרדת מרגע לרגע. ״ומה זה- אודם?״
הוא מושיט אצבע לכיוון שפתיי. ״אל תיגע.״ אני מזיזה את ידו. ״אמממ.. זה יכול להיהרס.״ אני ממלמלת.
אנחנו מגיעים לאולם, שכבר מלא עד אפס מקום בילדים. אמא של זאק מורידה אותנו ומאחלת לנו ערב נחמד.
״רוצה לרקוד?״ שואל זאק ומושיט את ידי.
״הייתי שמחה,״ אני מחייכת חיוך מזויף, ״אבל כפי שאתה זוכר.. אני ושיין אמורים להיות זוג.״
ברגע שהוא שמע את המילה ״שיין״, פניו התלהטו מזעם. ״אז בואי לשירותים,״ אומר ולוקח אותי לשם. ״לא, לא לשירותי הבנות,״ הוא מעיר כשאני פונה לשם. ״לשירותי הנכים. אין שם אף אחד.״
״ברור שאין,״ אני אומרת ומגלגלת את עיני כשאני שומעת קולות התמזמזות מכל התאים. ״כנראה שכולם חושבים שאין פה אף אחד.״
״אז בואי,״ הוא אומר ומוביל אותי לשירותי הבנים.
בשירותי הבנים יש ריח חריף של שתן, ואין שם איש. ״מצוין,״ הוא אומר. ״כאן ודאי יהיה שקט.״
אנחנו נכנסים לתא אחד, הוא יושב ואני מניחה שאני צריכה לשבת על ברכיו. אני עושה זאת והוא אומר:
״רוזה, מכיתה א׳ הרגשתי אלייך משהו. באמת.״
אני מביטה עליו ומשתדלת לחייך. הוא אכן בן נאה, אבל לא חתיך הורס כמו שיין. ולגמרי לא בסגנון שלי.
״אז רציתי להגיד לך.. שאני אוהב אותך,״ אומר זאק ומתקרב אליי.
שפתיו נוגעות בשלי, אני מרגישה בלשונו נכנסת לפי, מדגדגת את לשוני. אני צוחקת קלות והוא מניח שאני נהנית, אבל האמת שאני די נגעלת. בחיים שלי לא התנשקתי ואני לא יודעת איך שופטים בן לפי נשיקה. אבל אני מניחה שהוא מהסוג הגרוע.
ידיו נכרכות סביב מותניי, מרימות את חולצת הבטן שלי. אני מופתעת ומתנתקת ממנו.
״מה..״ הוא שואל. ״את לא רוצה?״
״אני כן!״ אני משקרת. ״אז מה הבעיה?״ הוא מחייך ושפתיו נצמדות לשלי. הוא משחרר את החזייה שלי ואני נכנעת לידיו, שמשחקות במיומנות עם הסוגר.
אני מורידה את החולצה שלו ושוב, עוצרת את עצמי מלהקיא. שערות חזה כיסו אותו, ואני מרגישה שאני נוגעת בחיה כל שהיא כשאני מצמידה את חזי החשוף אליו.
אבל בדיוק כשהוא מגיע לג׳ינס הקצרות שלי ומוריד אותן, אני שומעת צעדים, ואז בדלת נפתחת על הגב שלי.
״תראו מי פה,״ היא אמרה והביטה עלינו. ״מעניין מאוד. שני המוזרים.. ואת עוד בוגדת בחבר שלך. ממש סקופ מקסים.״ היא שולפת את הטלפון שלה ומצלמת תמונה מהירה.
אני מרגישה שאיני יכולה לקום כדי שלא תראה אותי ערומה, וצופה בקליאו ובחבר שלה סוגרים את הדלת ובורחים משם.