אהבה מאכזבת – פרק 7

הרמתי את ידי.
ראיתי שעוד משהו מרים את היד. אני יודעת שזה יהיה צפוי אבל דן הרים.
"שניכם נשארים כאן בהפסקה!" המורה אמרה, "בזמן הזה תכינו את השיעורים".

בהפסקה.
אני ודן דיברנו והתידדנו. עשינו ביחד את השיעורים.
הצילצול צילצל וכול הילדים הגיעו לשיעור. זה מוזר להגיד את זה אבל אני שמחה שלא עשיתי שיעורים.
המורה רצתה שאני ודן נראה לה את השיעורים. הראנו. היא אמרה שהיא מופתעת. שאין לנו כלל טעות. היינו שמחים. בהפסקה השניה. דיברנו ודיברנו.
"היי, דן, אולי תרצה לבוא אלי אחרי הלימודים?" אני לא מאמינה שהעזתי לשאול.
"אני מצטער, דנה, אבל אני לא יכול. אולי את תבואי אליי?" הוא אמר.
"אני אשמח!" צהלתי מרוב שימחה.
"אבל לא אחרי הלימודים. אולי ב-3?"
"אוקיי!"

חזרתי הביתה ואמרתי בהתרגשות: "יש לי דייט!"
"אווווווו יפה! מתי ואיפה?" אמא שאלה בהתרשות.
"אצלו בבית ב-3"

הלכתי לאן שהוא אמר לי. הוא הראה לי איפה זה כי הלכנו לבד הביתה. זה דיי קרוב לבית שלי.
דפקתי בדלת. אף אחד לא פתח. דפקתי שוב. ראיתי שמשהו מציץ דרך העיינית. עדיין לא פתחו לי. צלצלתי בפעמון. לא קרה כלום. "דן! זאת אני, דנה!" שוב הדלת לא נפתחה. הלכתי מסביב לבית וראיתי חלון. הצצתי בו. זה היה החדר של דן.

לא תאמינו מה ראיתי….