אהבה מאכזבת – פרק 6

כשחזרתי הביתה אמא שאלה אותי איך היה ואמרתי לה שהכול הלך לפי התוכנית.
"הכול היה מושלם!" הסברתי, "דברנו ודיברנו…. אף אחד לא הפריע, לא נכנס באמצע….. הכול היה טוב!"
"מעולה!" אמא ענתה, "אם זה ימשיך כך, עוד יהיה לך חבר!"

אמא מבינה אותי תמיד. זה כאילו יש לנו טלפטיה. היא קוראת את מחשבותיי ואני את מחשבותיה. היא טיפה ילדותית וזה מה שיפה בה. היא מבינה אותי. אני מספרת לה הכול. טוב, כמעת הכול. הייתה פעם אחת ששיר הייתה ממש רעה אליי. זה לא סיפרתי לה. בזה אני לא משתפת אותה.

שתיינו צחקנו צחוק גדול.
"הו, כל ההתרגשות הזאת עשתה אותי רעבה. אני הולכת להכין לנו משהו" אמא אמרה והלכה למטבח.
אכלנו ארוחת ערב.
התקלחתי.
סדרתי את השער.
צחצחתי שיניים.
הלכתי לישון.
בלילה היה לי חלום ממש, אבל ממש, מוזר.
שאני תקועה באיזה מרטף מוזר וחשוך. פתאום מהצל הגיחה דמות. לא תאמינו מי זה!
זה דן!
התידדנו והיינו חברים טובים. ביחד חשבנו על תוכנית בריחה. כאשר הצלחנו לברוח דן אמר לי איפה ביתו.
הייתי שמחה כל כך. באתי לבקר אותו ודרך החלון ראיתי את דן מתנשק עם משהי לא ידעתי עם מי. ליבי נשבר. התעוררתי.

למחרת בבוקר בשיעור הראשון המורה שאלה מי לא הכין שיעורים.
השיעורים! אני לא הכנתי שיעורים! אוי לא…
אף אחד לא הצביע היא שאלה שוב:
"מי לא הכין שיעורים?!"
הרמתי את ידי….