אהבה מאכזבת – פרק 1

היום הוא היום הראשון של הלימודים. אני מה זה לחוצה. עולים לכיתה ו'! אמרו שיהיה ילד חדש וילדה חדשה. הלכתי לבית הספר. המורה הציגה את הילדים החדשים. "זה דן וזאת רוני" היא אמרה. "דן שב ליד… דנה!" היא אמרה והצביע עליי. לידי היה מקום פנוי. "רוני שבי ליד… שירן!" גם לידה היה מקום פנוי (שירן היא החברה הכי טובה שלי אם לא קראתם את ההקדמה).

"היי, אני דן" דן אמר.
"היי, אני דנה" אמרתי במבוכה. כולי רעדתי. לא הכרתי את ההרגשה.
"מה קורה?"
"אני? אני בסדר" נמסתי.
"כולם לפחות את החוברות בע'מ 7!" המורה הצילה אותי (וואו לא חשבתי שאי פעם אני אגיד את זה).

בהפסקה דן ניגש אליי ואמר: "היי, עוד לא סימנו את השיחה שלנו".
"אה כן, אני דנה ושם המשפחה שלי הוא לוי".
"אני דן ושם המשפחה שלי הוא כהן".
"איזה מקצועות אתה אוהב?"
"אני אוהב אנגלית, ספורט, מדעים וציור".
"אני לא מאמינה! גם אני אוהבת אותם!" ליבי פעם עד שגם בקצה השני של העיר יכלו לשמוע אותו.

שוב, הצילצול הציל אותי. פחדתי נורא. בהפסקה השנייה ראיתי שדן מדבר עם שירן ורוני. הצטרפתי גם. "על מה אתם מדברים?" שאלתי. "דן ורוני מסבירים לי על עצמם. הידעת שהם באו ביחד? שהם הכירו לפני?" שירן אמרה. "וואו באמת? את זה לא ידעתי" אמרתי בחיוך מזויף לא ידעתי עוד למה אבל לא שמחתי מזה.