אהבה ללא מוסר ~פרק 2

הגעתי לפתח הדלת וזו הייתה אביגיל. היא ישבה מתייפחת על סף הדלת שלי ׳מה?! מה היא עושה כאן? איך היא מעזה להראות את הפרצוף שלה בבית הזה ??׳ חשבתי לעצמי. התקרבתי אליה עוד קצת והתיישבתי לידה בשקט בלי להוציא מילה, פעם אני והיא יכולנו להעביר שעות ככה בלי להוציא הגה.
הסתכלתי עליה והיא המשיכה לבכות, לא הפסיקה
״אני כל כך מצטערת ״ אמרה והמשיכה לבכות ״את לא יודעת כמה״
מה יכול להיות שהיא באמת מתחרטת? לא, לא יכול להיות.. או שאולי
״את חייבת לסלוח לי ״ היא קטעה את מחשבותיי ״את פשוט חייבת״
״ אוקיי ״ אמרתי, הסתכלתי לה בעיניים והיא הסתכלה עלי ״אבל שיהיה לך ברור, אנחנו לא חוזרות להיות חברות טובות, ואני לא יודעת בכלל למה לסלוח לך אבל אם את כל כך נסערת יכול להיות שאת באמת מתחרטת״
את האמת? אני לא חושבת שהיא מתחרטת, היא לא נראית ככה ועניין אותי למה היא רוצה שאני אסלח לה
״אביגיל, לכי הביתה, תנוחי״ אמרתי לה, פתחתי את מנעול הדלת ונכנסתי הביתה. היא קמה, הסתובבה ופמתה הביתה
לא ידעתי איך להתחיל לחשוב בכלל על מה שקרה עכשיו
״אבא!״ צעקתי, ״אני בבית״
אין קול ואין עונה ״אבא?״ צעקתי שוב, התקדמתי לכיווח המטבח וראיתי פתק קטן על שולחן המטבח,
~ליז יקירתי, יצאתי לכמה סידורים, אני אחזור בסביבות השעה תשע, אל תחכי לי (: אבא ~
השעה הייתה כבר שש, והיה קר בחוץ
אח כמה שאני אוהבת את החורף חשבתי לעצמי , כבר נהייתי ממש רעבה אז הלכתי לכיוון המקרר לראות מה אפדר לאכול פתחתי אותו ולא היה שם כמעט וכלום, גבינה לבנה, שלוש ביצים, עגבניה אחת וחתיכת פיצה מלפני כמה ימים.
החלטתי לצאת לאכול בחוץ,
״ג׳ון?״ התקשרתי אליו שיבוא גם, מי רוצה לאכול לבד?
״היי ליזי מה שלומך?״ הוא שאל בקול העבה שלו
״חשבתי לצאת לאכול בחוץ כי כמו שאתה בטח מנחש אין כאן משהו אכיל בבית״
״על מה חשבת?״
״לא משנה, כל דבר וג׳ון!״ צעקתי בלי לשים לב ״ אתה לא מתאר מה קרה לפני כמה דקות!!״
״מה קרה?״
״ניפגש ב׳ברנטיס׳ בעוד רבע שעה.״ קבעתי וניתקה השיחה.
ברנטיס הייתה המסעדה האהובה עליי ועל ג׳ון.
הלכתי לחדר להתארגן, הבגדים שלי היו עוד רטובים ממקודם, כשישבתי עם אביגיל בחוץ. התלבשתי בבגדים יפים, אני אוהבת לצאת עם ג׳ון גם אם זה סתם לאכול בחוץ, זה דורש להתייפיף. לקחו לי כמובן רבע שעה יותר מהזמן שקבעתי עם ג׳ון והגעתי בשבע לברנטיס.
״היי ג׳ון״ נופפתי לו מרחוק, אני כל כך אוהבת אותו, ג׳ון הוא מסוג האנשים האיכותיים והאכפתים
״מה קורה ליזי? ״ ג׳ון היה היחיד שקרא לי ליזי ״ את מוכנה לספר לי מה הולך, מה קרה?״
סיפרתי לו את כל מה שקרה, מהרגע שהגעתי הביתה ודיברתי איתה…
״אוקיי״ הוא אמר אחרי ששמע את כל מה שקרה,
״ואת חושבת שהיא באמת רוצה שתסלחי לי או שזה משהו אחר?״
״אני לא יודעת, אבל זה לא מרגיש לי נכון״ אמרתי לו, וזה באמת לא מרגיש לי נכון. המלצרית לקחה הזמנות סוף כל סוף וחיכינו לאוכל. ג׳ון דיבר ןאני בהיתי בזוג הורים שישבו עם הילדה שלהם, היא נראתה בת 4 כל כך יפה, לא קינאתי בה, בזה שיש לה זוג הורים או בכלל אמא.. זה סתם היה נחמד להסתכל
ראיתי לפתע בזווית העין חבורה של בנים, שישה, נכנסים למסעדה, השעה הייתה כבר שמונה זו הייתה החבורה של סטיב כמובן.. איך לא? עם המזל שלי..
דין ניגש אלינו לשולחן אחרי מספר דקות שהם ישבו להם
״מה אתה רוצה?״ שאלתי אותו
״ליז, יש משהו שאת צריכה לדעת״