אהבה ללא גבולות פרק 9💘
אדוניהו לקח איתו את חבילת הכסף המשומנת שלביא שמר בכספת על מנת שיוכל לפתוח בחיים חדשים.
כל מה שהוא רצה, היה למצוא את ספיר ולגרום לה להצטער על הבושות שעבר בגללה.
העובדה שספיר הייתה מאוהבת בלביא הטרידה את מוחו ואת ליבו, לביא היה אחת הסיבות המרכזיות בגללן לא הצליח למצוא עבודה חדשה.
לא משנה כמה הוא התאמץ להראות שהוא אכן השתנה. העובדים לא האמינו לו ורצו אותו כמה שיותר רחוק מהתחנה.
" הפעם לא יהיה לך ממה לברוח," הוא אמר וצחק, " את תשלמי ביוקר על מה שעשית לי . לא אסלח על שבגללך איבדתי את עבודתי."
הוא הבחין בדמות שהצלה עליו, זה היה ברוך, יד ימינו של לביא.
" מה אתה עושה פה?" שאל ברוך בעצבנות.
" אוסף את החפצים שלי ועוזב את המשרד." שיקר אדוניהו.
" אתה משקר, אני יודע שיש לך סוד. סוד אותו אתה לא מגלה לאף אחד."
" למה שאשקר? למה שאעשה רע לעובדים?" אמר אדוניהו בתמימות מעושה, לכאורה היה נראה שהוא ניסה "להפיל" בפח את ברוך.
" אתה שונא את לביא , אתה שונא את משפחת סופר ובכללי- אף אחד באמת לא זקוק לעזרתך. אז למה אתה עדיין מתעקש?"
" מי שאל אותך בכלל? נראה לך שאני מבקש רשות ממך או מהבוס המגוחך שלך?"
" אז מה סיבת נוכחתך בחברה הזו?"
" זאת נקמה , נקמה בכל מה שבני סופר עשו לי!"
"נקמה? זה הדבר היחיד שמחזיק אותך בחיים?"
" כן! אני יודע שטעיתי. אחרי הכול, מגיעה לי הזדמנות שנייה."
" הזדמנות שנייה?" אמר ברוך בגיחוך, " לא בשבילך , אלא ללביא מגיע הסבר למה מעלת באמונו."
" הסיבה שבאמת אני כאן, זאת ספיר ברוכים , האישה בה אני מאוהב, היא ההשראה שלי. הסיבה למה אני קם בבוקר זו רק היא."
" למה שאאמין לך?" שאל ברוך ועיניו נפערו מהתדהמה עקב " אהבתו" של אדוניה לספיר.
" בגלל שהכוונות שלי כלפי ספיר רציניות."
אדוניה שיקר שוב, לחייו היו אדומות וסמוקות. כנראה בגלל הכעס והשנאה שהרגיש כלפי לביא.
" בוא נשים את הקלפים על השולחן," הכריז ברוך בדרמטיות," אהבה לא הייתה פה , רק רצון להונות את ספיר ולהתפעל מיופייה."
" למה אתה מתכוון , ברוך?" שאל אדוניהו בחוסר הבנה.
" קח את הדברים שלך ולך לשלום. ולסיום , הדרך שלך בחברה הסתיימה."
" הסתיימה?" אמר אדוניהו, " אתה באמת חושב ככה?"
" אני לא חושב, אני בטוח. כף רגלך לא תדרוך במקום הזה.."
"איפה לביא? למה הוא לא חוזר?"
אדוניהו חיכה לרגע שברוך יתפוצץ מזעם, שהוא כבר לא יגלה סבלנות אליו.
" אין לו אומץ! זו הסיבה שהוא לא כאן!" שאג אדוניהו.
" אקרא לכוחות הביטחון אם בכוונתך לעורר מהומה!" ענה ברוך בכעס, והתקשר ללביא.
זה היה הדבר היחיד שחשב לעשות, לא הייתה לו שום ברירה.
" לביא, אדוניהו כאן, הוא לא מתכוון לוותר."
" למה הוא לא עזב?" שאל לביא , בעוד ספיר ישבה לידו.
" הוא רצה לנקום , לנקום בך ובפרץ. אדוניהו חושב " לבעול " את ספיר."
אדוניהו יצא מהמשרד מבלי שברוך ישים לב. כשהשיחה התנתקה , ברוך ראה שאדוניהו נעלם .
" שלום , יותם, אתה על הקו?"
" כן , ברוך? מה אתה צריך?"
" אני צריך שתברר בשבילי כמה דברים אודות אדוניהו בן שלום."
" כן , מה אתה רוצה שאברר?"
" תעקוב אחריו, הוא נראה לי בן אדם לא אמין, איפה הוא גר, עם מי הוא נמצא בקשר, איפה הוא הולך. "
" לעקוב אחריו? לא נראה לי שאצליח לעשות הרבה."
" תעשה מה שאתה יכול. אהיה איתך בקשר."
"בסדר, לאן להתקשר?"
" לטלפון הנייד השני שלי. יכול להיות שתהיה לי ישיבת עסקים באמצע. תמצא זמן. נתראה."
" נתראה , ברוך! אעדכן אותך בפרטים בקרוב!"
יותם הניח את השפופרת על מקומה וניגש אל עבר היציאה.
ירון מצא את בושמת עובדת במטבח, הוא התגעגע לעוגיות הטחינה שפעם היא הכינה.
" מה את מכינה? זה מריח טעים!" אמר ירון בהתלהבות.
" עוגיות טחינה, מה שאתה אוהב.." אמרה בושמת בחיוך מאוהב ולא הסתירה ממנו את מה שהרגישה.
" ונעימה? היא יצאה?"
" כן , היא עם אימא שלך. הן יצאו לערוך קניות לחתונה!"
" כמה פעמים עוד אצטרך לשמוע את המילה " חתונה"?"
" עוד הרבה פעמים , לפעמים אני חושבת שאימך היא כמו מפקדת בצבא."
" מפקדת בצבא? עוד יותר גרוע, כאילו שאנחנו חיילים בצבא המשפחתי שלה."
" חיילים? בוא לא נגזים, כשמדובר בראש המשפחה. אל תזלזל."
" אני לא מזלזל, חס וחלילה. שאימא שלי לא תשמע איך שאני מדבר."
מרגלית נכנסה בפתאומיות , כשהיא הבחינה שירון היה על הרצפה עם בושמת. היא הביטה בה , מבוישת.
" קורה משהו ביניכם?" שאלה מרגלית בחיוך שטני.
" מה את רומזת? את רוצה לגרום לבעיות?" התעצבנה בושמת.
" לא , פשוט אני סקרנית לדעת.."
" אל תרמזי, אני לא רוצה אפילו שסלעית תרגיש אפילו."
עפיף הופיע , כל העיניים היו עליו. כאילו הוא הכוכב הראשי של האחוזה.
" מה יש? מה אתם מנסים להסתיר?" שאל עפיף , שראה שבין בושמת לירון היה " חשמל" באוויר.
" למה שיקרה? " הכחיש ירון . הוא לא רצה אותה, זה ברור. הוא לא נמשך אליה, זו האמת.
אין שום סיכוי שהוא יבחין בה, אם אי פעם הייתה לה תקווה לגביו. הוא קיווה שזה יעבור לה.
לפחות עכשיו. רק אחת , יחידה שיגעה את מחשבותיו.
" בושמת , העוגיות שלך!" העירה מרגלית את תשומת ליבה.
" את מריחה משהו? " שאלה בושמת.
" ברור! יש ריח של עשן שמגיע מהכיוון של החלון."
" העוגיות של ירון , הדבר היחיד שהוא אוהב. איך זה נשרף?"
" חוסר תשומת לב. תקראי לזה אהבה."
בושמת שמה לב שירון הביט עליה מוזר. זה פגע בה.
היא הרגישה שהוא לא הוגן כלפיה, שהוא לא אהב אותה. הייתה לה תחושה שהוא ניצל את תמימותה ואת חולשתה.
תגובות (0)