אהבה ללא גבולות פרק 5
ספיר כעסה על עצמה שהיא האמינה לליהיא לסיפור הכיסוי של " הופעה בהפתעה" .
היא מצאה את היום הלא נכון , בזמן הלא נכון , ועם הגבר הלא נכון, איתו ספיר נסעה לחרמון.
" מתי נגיע?" שאלה ספיר בלחץ.
" עוד רבע שעה, מה את לחוצה?" ענה לביא.
"זה לפי מה שאתה יודע או שאינך מכיר את הכבישים של ישראל?"
"זאת ארץ קטנה במפה. בקושי רואים אותה. היא כמו נקודה , פיצית."
" התוכנית שלכם לא עבדה. עשיתם דברים מאחורי הגב שלי. אתה יודע איך אתה נראה , מהצד?"
" איך אני נראה? את מתכוונת לפי התדמית שלי?"
" כן , רואים שאתה מנסה למלוך על אחרים. כשאתה רואה שלא מתנהגים כראוי, אתה מנסה להיות גיבור בכוח. אני יודעת איך אתה מתייחס לנשים."
" לנשים כמוך? " אמר לביא בטון אדיש, " את חושבת שעשיתי לך משהו?"
" לא עשית . זה שהתגאית על עצמך. ה"שאיגה" שלך לא מרשימה אותי במיוחד."
" איזו שאיגה? למה את מתכוונת?"
" זוכר את אותו יום כשאדוניהו כמעט הציץ עליי במקלחת?" אמרה ספיר בחיוך נבוך, "פתאום הופעת וגירשת אותו משם."
" לא הבנתי. את עדיין כועסת עליי שניסיתי להגן עלייך מפניו?"
" על אדוניהו- לא. על מה שקרה בחדר ההלבשה איתו- כן , מאוד!"
" מה דעתך שנפתח דף חדש?"
" לזה אני מסכימה בהחלט . נצא ביחד לדרך חדשה."
" ובטוחה כמובן! את יודעת שכל חיוך שלך פותח דלתות?"
" אתה אומר את זה לכל אחת או רק לי?"
" את זה " כולן"? את מיוחדת במינה, התאהבתי בך , ספיר!"
" התאהבת בי?"
" כן , רק בך. תזכרי שלא משנה מה יהיה . תמיד אהיה שלך. האחד שחווית איתו את האהבה הראשונה של חייך."
" לא היית האהבה הראשונה שלי ולא תהיה האחרונה!"
" אני לא יכול שנהיה בסטטוס " ידידים בלבד." אל תבקשי ממני משהו שאני לא מסוגל לעמוד בו."
" אז נראה איך יהיה לנו , המסע האישי של שנינו בנפרד. ואז נחליט איפה אנחנו עומדים."
" בסדר, עם זה אני יכול איכשהו להתמודד." ענה לביא בקצרה.
ספיר הבחינה שהם כבר הגיעו לחרמון, היא העמידה פנים שאכן " כיף" לה איתו.
חוץ מזה, היא לא הביאה איתה ארנק . מתי הוא יבין שהיא לא מעוניינת בקשר של אהבה? היא רק רוצה שהוא יעזוב אותה במנוחה.
" יש, הגענו!" אמר לביא בקול, ספיר הביטה בו ואז חייכה אליו.
" סוף סוף את מחייכת! מה קורה, הקרח שלך נמס?"
" אין לי לב מקרח," הוסיפה ספיר, " זה פשוט החיים."
" מה עברת בחיים שהפכת להיות כזאת..?"
" כזאת קרה, זה נכון, החיים קשוחים אך חזקים מספיק בשביל שאוכל להמשיך הלאה."
" את יכולה לספר לי הכול, מהסוף אל ההתחלה?"
" טוב, אספר," היא הנמיכה את קולה ורק אז המשיכה. " מתמיד אני לבד, בגלל שאין לי הורים. מאז גיל קטן , אומצתי על ידי דודה שלי, סימה."
" וההורים? ממה הם מתו?"
" זה משנה לך ממה? אלה החיים , אין מה לעשות."
" מתאונת דרכים?"
" איך ידעת?"
" אני מניח שהיית קשורה אליהם, לא?" אמר לביא ופיו נגע כמעט באפה.
" כן , לאימא שלי הייתי קשורה יותר מלאבא שלי. שניהם היו דמויות דומיננטיות בתוך חיי. אז חסר מאוד כרגע."
" דודה שלך נשואה?"
" לא, היא רווקה. היא הסתגרה מאוד מאז שהוריי נפטרו. היא האדם היחיד שנותר לי מהם, היא משפחה בשבילי."
"מה קרה איתה? למה היא לא מצאה מישהו מתאים?"
" כשהוריי הלכו לעולמם. היא הייתה כבר בת שלושים וחמש. היא חשבה שמאוחר להתחתן. היא החליטה להישאר רווקה ולא להקים משפחה."
" ואת? איך קיבלת את הבשורה?"
" היה לי קשה מאוד, לא אכלתי ולא שתיתי במשך שבוע ימים. לא הייתי רוצה לחגוג ימי הולדת יותר. לא עניין אותי שום דבר."
" בואי נצא . קדימה."
" לאן זה?"
" את מעדיפה שאסביר לך?"
ספיר התקדמה צעד לאחור כי לביא היה כ"כ קרוב אליה בו זמנית, היא חיכתה שזה יבוא ממנו . שהוא יזום את השיחה ראשון, שיגרום ללב שלה להסתחרר מרוב התרגשות.
ידו נגע בשערה , פניה התעוותו כמעין חיוך אליו.
שפתיו ננעלו על שפתיה באגרסיביות , לזה היא לא ציפתה כל כך מהר.
לבסוף, היא הצליחה לחייך.
" וואו, איזה יופי!" קראה ספיר מרוגשת.
" באמת וואו, איך זה לא הגיע עד עכשיו?"
" לא היית קלה איתי , עשית לי חיים קשים. אבל.."
" מה אבל?"
" הסבלנות השתלמה. סוף סוף נכנעת , אחרי הרבה מלחמות רגש מצדך."
סלעית ביקשה מנעימה להוציא את תיבת העץ מהבוידם. לאחר חיפושים רבים , היא נמצאה .
אולם היה קשה לנקות את האבק שהצטבר במשך שנים רבות , מאחר ולא היה מקום ראוי לשים אותה בפינה כלשהי.
נעימה הניחה אותה בעליית הגג, המקום המועדף על לביא בשעות לא קלות הוא היה מצוי שם.
" גברת סלעית.. מצאתי את התיבה!"
" תודה רבה לך . אין כמוך."
" ניקיתי את האבק. הבאתי לך אותה , נקייה ומצוחצחת בדיוק כמו שאת אוהבת.."
" יפה , ככה צריך להיות. את עובדת הכי מועדפת שלי מבין כולם. שתדעי לך."
" באמת?"
" אכן , זה יישאר בין שתינו. בסדר?"
" בסדר גמור, שישאר בינינו."
נעימה סגרה את הדלת אחריה. היא נזכרה בדברים המרגשים שסלעית אמרה ואז הסתלקה לעבר המטבח.
סלעית פתחה את התיבה , היא נזכרה בחיים, אהבת נעוריה. אהבה שפוספסה בגלל חששותיה ותסכולה לאכזב את הוריה ולגרום למותו של אביה. היא הסתגרה בביתה ולא יצאה משם לעולם.
" איי, חיים!" אמרה סלעית בנימת תסכול , " כמה דברים טובים פספסנו!"
רעם כינס ישיבת עיתונאים חגיגית באחת עשרה בלילה, הוא התקשר לפרץ כדי שיביע תמיכה בו. הוא החליט ביחד איתו לפתוח חברת אוטובוסים על שמו לצד חברת האוטובוסים של משפחת סופר.
" יש מתנגדים לעניין?"
" לא , אף אחד!"
" אני יכול לומר משהו?" פתח פרץ , " רעם , אני מאמין בך. שמכאן תצא שותפות של הגדלת העסקים בין שנינו."
" בהצלחה לשנינו!" חייך רעם בערמומיות , " פרץ , תהיה שמח לפחות כמוני , אז אל תראה זיוף."
מישהו בלתי מזוהה מהחברה, חדר אל התחנה מבלי שאף אחד ישים לב. הוא נכנס אל משרדו של לביא וניסה לפרוץ את הסיסמא שיוכל לגנוב את מקומו של לביא.
" אח, ספיר! ספיר!" סינן מבין שיניו בארסיות , " את תהיי בין זרועותיי הלילה. לא תצליחי להתחמק."
תגובות (0)