אהבה ללא גבולות פרק 4

כשרעם הבין שפרץ היה לבד , הוא ניגש אליו כדי להתחיל לרקום את תוכניתו הרשעית. העובדה שפרץ היה תמים וחלש אופי היוותה בעבורו יתרון חיובי להשמת מזימותיו החדשות.

" אני רואה שאתה לבד!" אמר רעם ופרץ בצחוק.

" כן , באתי לשתות על מר גורלי!"

" מר גורלך? למה מה קרה לך?"

" אם אתה באמת שואל , אז אגיד לך. יש לי אח מעליי שאומר לי מה עליי לעשות , אימא שרוצה להחליט לתת את משי, מי שהייתה חברת ילדות שלי ללביא ."

" זה מכעיס אותך? אתה אוהב אותה?"

" ברור שזה מה שמכעיס אותי! ואיך אצלך?"

" אצלי הכול יבש וצחיח לעומתך. אני חדש בסביון. רק עברתי אתמול לגור פה עם אימא שלי, איזבלה."

" איזבלה? ככה קוראים לה?"

" מה , זה השם הכי יפה ששמעתי! מה הבעיה פה?"

" אל תשנה נושא, יש לך שם מיוחד, רעם.

עברתם לסביון בגלל סיבה מסוימת?"

" כן , בעצם אימי חולה , חיפשנו מקום שקרוב לעיר הגדולה. זה קשה להיות במשפחה כשלא באמת מעריכים אותך, לא?"

" מאיפה אתה מביא את זה? לא סיפרתי לך על לביא?"

" לא על לביא , קודם פתחת ואמרת שאימא שלך. תקן אם אני טועה. רוצה לתת את משי ללביא."

" לא החסרת שום מילה , בחיי. אתה מדבר על המשפחה שלי כאילו אתה מכיר אותה."

" לא , אני לא מכיר אף אחד מהמשפחה שלך, אני יודע רק שמשפחת סופר , המשפחה שלכם הכי מיוחסת והכי מכובדת בסביון."

" וואו, איזה קלאס יש לך!" התלהב פרץ ולא שם לב שהזמן עובר.

" אתה מתכוון לנעליים? " ענה רעם , " הן מהעונה שעברה."

" לכל מה שאתה לובש!" אמר פרץ בנימה חגיגית. " אתה נראה לי אחד שיודע להתאים בגדים."

" כן?"

" ואתה? איך החיים בסביון?"

" עדיין לא הספקתי לעשות כלום מהרגע שעברנו , אפילו לפרק מזוודות השארנו למחרת."

" התרגלת או שאתה חושב שאימא שלך טעתה כשעברתם לפה?"

" לא , עוד לא. אני צריך להתקשר לחבלת ההובלה כדי שנקבל את הארגזים האחרונים ממנה, סוף סוף נוכל להתאכלס כמו שצריך."

" סוף סוף?" השיב פרץ בפליאה . הוא התבונן בו בעניין.

רעם בכוונה נטפל אליו כי הוא ראה בו את הכבשה השחורה שבמשפחה. הוא היה בדיוק כמוהו , מאותו סוג של אנשים שמשתייכים לשולי החברה הגבוהה אליה הם מנסים להתקבל כבר המון שנים.

רעם היה מוכן לנצל אותו ולהסיתו נגד לביא כדי להביא עליהם את החורבן המשפחתי שחווה בילדותו.

עמוק בתוכו, הוא לא יכול למצוא את המחילה המספיקה כדי לשכוח את כאב ויגון שחלפו עליו . המכות שספג מאביו בתור ילד נספגו בו כמו ריח לא נעים.

מסתבר שאימו גם חטפה מכות והשתיקה את קולו על מנת להתעלם ביודעין מכך שגם הבן שלה יהיה כמוה לכשיגדל.

היא התעלמה מכך שהוא קיבל מכות מאביו, אותן הוא לא מסוגל להסיר מזיכרונו.

לפעמים הוא נכנס למקלחת , פותח את הברז ומכוון למים הקרים , הוא נותן להם לזרום במשך חצי שעה. הוא מיילל בבכי על הצלקות שנותרו מאז שהיה נער.

הוא לא הרג את אביו , זאת הייתה תאונה. לא היה לו סכין ביד או מסור בכדי שהיו לי סיבות לפגוע בו ישירות.

" אני חושב שכדי להגיע לכך שאחיך לא ישלוט בכל דבר, אנחנו צריכים בכוחות משותפים לחתור נגדו."

" איך נעשה זאת?"

" אתה תכניס אותי בתור העובד החדש בתחנה של אבא שלכם . שום מילה ללביא.

אחרת אני ואתה נשב ביחד בכלא. אתה מסכים?"

" כן , בהחלט מסכים. השאלה הגדולה שניצבת בפנינו : זאת אימא שלי."

" אני אטפל בה , אתה- לך לאח שלך ודבר אותו בנוגע להגעתי לחברה."

" ואם הוא ישתגע?"

" שישתגע, שיצא מהכלים. לא אכפת לי איך.

תמצא דרך לדבר איתו , זה הכול."

" ומשי?"

" אל תדאג, תשאיר את העצות הרומנטיות בצד. תעשה קודם את מה שביקשתי ממך."

ספיר התייצבה בחוץ מוקדם בבוקר, הודעתה של ליהיא הוציאה אותה כמעט מהכלים.

יש הופעת חירום בחתונה לילית בחרמון, התירוצים של ספיר לא עזרו הפעם להתחמק מהנסיון של ליהיא להשאיר את ספיר מחוץ לענייני המועדון. היא תטפל בזה בעצמה.

היא לא ידעה מכלום , הסיבה הוסתרה ממנה היטב .

ליהיא רצתה שספיר תהיה עם לביא , ושיהיה להם זמן איכות יחדיו.

מי עושה הופעה פתאומית באמצע הלילה? , חשבה ספיר.

היא הייתה בטוחה שהיא תופיע על הבמה, כמעט.

ליהיא הזמינה מונית אחרת שתאלץ את ספיר לרדת באמצע הדרך. לא הייתה שום אופציה העומדת על הפרק שאכן מאפשרת להפגיש ביניהם.

היא הבחינה במכונית החולפת לידה , היא נאנחה בקול.

" אה, זה אתה?" אמרה ספיר שהייתה בשוק של חייה.

" אכן אני, למי ציפית?" אמר לביא בחיוך ששווה מיליון דולר.

" לנסיך הכתר, אלא מי?" הטיחה בו ספיר בעצבנות.

" הופתעת שראית אותי כאן, נכון?"

" כן , ממש. תעשה לי טובה וזוז. אני מאחרת להופעה."

" ליהיא הטעתה אותך , היא לא אמרה לך שלא נפגשנו במקרה?"

" מה זאת אומרת?" שאלה ספיר בנימה של כעס, ורק אחרי דקות אחדות התעשתה על עצמה די מהר." ליהיא הזעיקה אותי לחינם, בגללך אני כאן."

" בינגו , עשר נקודות לגברת ספיר!"

" מה? אני אהרוג אותה!"

" אל תדאגי , את תקועה איתי לשבוע שלם. "

" שבוע שלם?" אמרה ספיר בלחץ , " איתך?"

ספיר כבר לא ידעה מה לחשוב, היא התקשרה אל ליהיא בידיים רועדות.

היא לא ידעה על מי לכעוס יותר. על ליהיא, שגררה אותה עד לחרמון ללא ידיעתה. או על – לביא שהיה שותף שלה לאיחוד בין שניהם.

" את מחוקה אצלי, זהו גמרתי איתך." אמרה ספיר בזעם, " אמרתי לך לא להתערב!"

" מה את עושה עור מפיל, ספיר?" אמרה ליהיא בנימה קלילה , " בסך הכול פעלתי מאחורי הגב שלך, זה נכון. לגבי השאר-תלוי רק בך."

" מה העניין? את מנסה לשדך אותי עם לביא?"

" אז מה אם הוא כריש. לנסות לא עולה כסף. בסוף את תודי לי שהייתי השדכנית שלכם. את תראי!"

" בחלומות הלילה. להתראות , שיהיה לך לילה טוב."

" לילה טוב גם לך."

ספיר צעקה בחוזקה על כך שהיא נותרה לבדה עם לביא.

" מה אתה מסתכל?"

" עלייך, איך את זוהרת כמו כוכב בשמיים!"

" אולי תיעלם כמו האוויר?"

לביא צחק וצחק. ספיר התפללה שהאדמה תפער את פיה .

" תתני לי לנו צ'אנס!" התחנן לביא, " אנחנו רק נהיה שבוע בחרמון."

נעים ישב במטבח וניצל את הלילה בשביל לקרוא מעט. באותו היום הוא קיבל מלביא את ההודעה שהוא לא יהיה בבית למשך שבוע.

שבוע זה הרבה מאוד זמן. השאלה מה הוא יעשה כשהוא לא נמצא.

" מה העניין , נעים? אתה לא נרדם?" שאלה אותו בסקרנות.

" לא נרדמתי. חשבתי על לביא. הייתי בטוח שהוא יחזור היום."

" אני לא יודעת עם מי הוא מבלה, אבל מזל שהסוף קרוב , הוא לא יצטרך לעבוד קשה . הוא קורע את עצמו לחינם."

" הוא סימס לי שהוא נמצא בחרמון, הוא שם לבד."

" אתה רוצה שאכין לך משהו, בני המתוק?"

" אם את יכולה."

נעים קם ממקומו וניגש לחבק את סלעית , היא הייתה מבוהלת מהיעדרותו הממושכת של לביא בלילות האחרונים.

" זוכר שבתור ילדים קטנים , הכנתי לכם חלב חם עם דבש."

" איך אהבתי את זה!"

סלעית הגישה לשולחן שתי כוסות גדושות בדבש עם חלב.

קול מוכר עבה נשמע מן הסלון.

" אני מקווה שלא שכחת אותי , סלעית סופר!"

" אתה גם רעב , ירון?"

" אני מת מרעב. אימא!" אמר ירון בחיוך שובב.

" בוא תצטרף לנעים!" אמרה סלעית בנדיבות, " זה אוכל מנחם בשבילכם . ילדים שלי."

ירון התיישב על הכיסא והתבונן לכיוון המטבח, הוא היה בטוח שבושמת מכינה את עוגיות טחינה שהוא כל כך אהב. מעניין איפה היא.

בינו לבין בושמת היה חשמל באוויר , היה נראה מהצד כאילו הוא מאוהב בה, האמת שירון לא התעניין בבושמת.

היא הייתה קוראת לו " אדון ירון."

נעימה ניסתה למנוע ממנה להתקרב אליו , היא אמרה לה שסלעית עלולה לפטר אותה אם היא הייתה רואה שהם ביחד.

בשביל בושמת ירון היה כל העולם, הוא אף פעם לא התייחס אליה ברצינות.

" איפה לביא?"

" איפה הוא יכול להיות , ירון?" אמר נעים בגיחוך , " הוא יצא לבלות בחרמון."

" עם מי?" שאל ירון בסקרנות , " מי זאת?"

" הוא לא רצה להגיד לי בטלפון, אני מת לדעת מי זאת!"

" וואי ווואי . אחינו מאוהב . אימא , את לא רואה. לביא מנסה למצוא לעצמו את אשת חלומותיו."

" שלא יבנה עליה. אני מתכננת לו ארוחת מלכים מחר בערב. תגיד לו שיחזור ויאפשר לי לעשות את הסידורים לחתונה!"

" חתונה עם משי?"

" כן , קלעת בול. תתכונן למחר, ירון. אל תאלץ אותי להכריח אותך להישאר פה בכוח."

" אני חושב שאת טועה, אימא. לביא לא אוהב את משי. מתי תביני את זה?"

" לא ביקשתי את דעתך , חוצפן. ונעים- אתה תתקשר אליו בנוגע לחזרתו לסביון."

פרץ נסע במכוניתו ופרץ אל התחנה , הוא היה עצבני ורותח על העובדים שהעזו להסתכל עליו מגבוה. הוא יצא מהמכונית כשהוא מצויד בנשק חם. לא ידוע מאיפה הוא השיג את זה.

הוא עלה במדרגות הזכוכית לכיוון מישל , אדם שלביא סמך עליו והעניק לו תפקיד נחשק.

" אתה רוצה להילחם בכוח, מישל?" אמר לו באיום.

" לא הייתה לי כוונה להעליב אף אחד בעבודה. אני מצטער , המילים שלי פגעו בך."

לפתע נשמעה ירייה חזקה מהכיוון שלו, האנשים נתקפו פניקה וחרדה , הם חשבו שמדובר בפיגוע טרור.