אהבה ללא גבולות פרק 3
לביא נותר דומם בעומדו, בעוד אדוניה המשיך לחפש תירוצים לצאת מחדר ההלבשה בלי להסביר מה ניסה לעשות לספיר.
" בוא נדבר פתוח," אמר אדוניה וחייך, " הרי אנחנו חברים."
" אין יחסים חבריים בינינו, שברת את ההסכם העסקי שלנו. התייחסתי כלפייך כמו האורח שלי, אתה קיקלת את האווירה הטובה שהייתה.."
" אווירה טובה?" אמר אדוניה בזלזול והסתכל עליו בתדהמה , " אני לא מבין למה אתה מתכוון."
" אתה יודע טוב מאוד על מי אני מדבר, " אמר לביא בכעס, " ספיר כמובן, ועל הנשים בפרט.."
" איך לדעתך אני מתייחס אל ספיר?"
" אתה מתייחס אליה מאוד בזלזול, כאילו היא החפץ שלך.
הבחורה התחננה , עשתה הכול כדי להתרחק ממך. אבל אתה מנצל את חולשתה לטובתך."
"אני מבין שאתה כועס. אתה לא זוכר שחתמת בחוזה שנתתי לך?"
" איזה חוזה? גם אם היה כזה , לעולם לא הייתי קורא לך " שותף שלי"."
" אנחנו בתחילת הדרך , כפרה. עוד לא העברת את המניות אליי. אמרת שתיתן לי להיות אחראי על איזה תחום בתחנה."
" אני לא יכול להעביר שום תפקיד אלייך. כשמדובר בתחנה , האחריות על השמת העובדים תלויה בי, ורק אחרי שאבא שלי נפטר. החלטתי לקחת את המושכות שלו אליי. להיות ממשיך דרכו ."
הוא לקח את החוזה מאדוניה , וחתך אותה לגזרים מול עיניו. למען יראו ויראו .
" מה אתה עושה?" התעצבן אדוניה.
" עושה את מה שהייתי חייב לפני הרבה זמן. הייתי עיוור מרוב שסמכתי אלייך. לא הבנתי שהמטרה המרכזית שאתה נכנסת לחברה היה כדאי לסלק אותי מהנהלת התחנה הזו."
" אתה מאוהב בספיר?"
" מה זה עניינך? בשורה התחתונה , באת להרוס אותי והתבדית. כי גיליתי אותך מוקדם. כלומר , את הכוונות העסקיות שיש לך כלפי החברה."
לביא הסתלק לדרכו , אדוניה בא בעקבותיו בשביל לנסות לדבר על ליבו.
אבל לביא היה נחוש בדעתו לא לתת לו לרכוש את המניות ממנו כי הוא יודע עכשיו מה הכוונות האמיתיות שלו, באמת.
הוא פגש את ספיר בחוץ , היא לא ציפתה לו והביטה בו מרחוק. מבטו לא מש מספיר , בכל אופן הוא חייב להתנצל על כך שהאורח שלו ניסה להביך אותה פעמים בודדות.
" היי , אני חייב-"
" אל תתנצל. הוא הציץ בי והתביישתי. לא בגללך יצאתי ככה החוצה . אלא הניסיון שלו לפגוע בכבודי."
" אני חייב לך התנצלות. הוא היה האורח שלי והשותף העסקי שלי עד שגיליתי את הפנים האמיתיות שלו."
" אתה לא יכול להיות אחראי למה שהוא אמר או עושה. אני לא אוהבת התנהגות כזאת כלפי נשים."
" גם אני לא. כשראיתי אותו מהצד, לא יכולתי לשתוק לו על זה."
" למה אתה מנצל? אתה חושב שעשית לי משהו?"
" לא עשיתי . אני מרגיש שכבודך נפגע. הייתי צריך לדעת שזה יקרה איתו. הוא לא יודע איך להתנהג עם נשים. רציתי שהוא יהיה עדין איתך קצת.."
" אדוניה אמר שאני נראית כמו כוכב זוהר שנוצץ על הבמה. אני לא יודעת למה הוא התכוון. אמרתי לא לקוות לגביי. "
" רוצה שאקפיץ אותך הביתה?"
" בסדר, תיקח אותי הביתה . בתנאי אחד."
הוא פתח לה את הדלת כדי שהיא תיכנס פנימה , היא צעדה צעד אחד אחורה וחייכה לעברו.
" אני יודעת מי אתה. מה אתה מנסה לעשות לבחורות צעירות. אל תנסה את מזלך איתי, כי אני לא אהיה הטרף שלך הלילה."
" טרף? מה פתאום טרף? "
" כן , אתה רודף שמלות." אמרה ספיר בנימה עוקצנית ," חשבת שלא ידעתי מה אומרים עלייך בפייסבוק? רואים שאתה כזה. מאיך שאתה מצטלם עם כולן ואתה מנסה להסביר לי שאתה לא כמו כולם. כל הגברים אותו דבר."
" כל הגברים אותו דבר?" אמר לביא בפליאה , " מעניין מי אמר לך להאמין בזה?"
" אף אחד. אני וליהיא נכנסנו לך לפייסבוק, פתאום גיליתי את הסיבה שאני לא יכולה לבטוח בך עדיין. אתה עדיין במערכת יחסים עם מישהי?"
" אין לי מישהי עכשיו. נכון להיום. אני גר בדירה משלי במרכז תל אביב."
" איך תל אביב?"
" עיר מדהימה. אפשר להשתקע בה לאורך זמן."
" ואיפה אתה גר?"
" אני בא מסביון , הסביבה בה אני עובד זה תל אביב. יש לי ארבעה אחים. כולנו חיים תחת קורת גג אחת."
ספיר נפרדה מלביא , היא החליטה לעבוד עליו כדי ללמדו לקח. היא הזמינה מונית ועלתה עליה בכוונה כדי לראות האם יכאב לו.
" לביא , איפה אתה? חיפשנו אותך במועדון. לא היית שם . אז.."
הוא שמע קול מוכר דקיק מאחוריו. זה היה נעים, הוא ציין שהמועדון היה ריק והוא לא מצא שום דבר מיוחד חוץ מספיר, איך הוא יאמר לו את מה שהוא מרגיש?
" אז מה?" לביא נשמע תוקפני כפי שלא נשמע מעולם. " פיטרתי את אדוניה!"
" פיטרת אותו? וואו , איך זה קרה?"
" הודות לאובססיה שהוא פיתח כלפי ספיר, לא יכולתי לסבול את זה. הוא גם פגע בכבודה למרות שהוא הבטיח לי שהוא יתנהג כראוי. אני לא רואה בו שותף עסקי יותר."
" כל הכבוד, אתה אלוף האלופים."
"וספיר? מה היא עשתה לו?"
" מה היא יכולה לעשות חוץ מלברוח משם?"
" עזוב , טוב עשית. תאמין לי. מה עם אימא?"
" מה איתה?"
" אתה לא חושב שאתה צריך להשאיר את הטלפון דלוק למקרה שהיא תבדוק איפה אתה?"
לביא לא ענה ועלה למכונית , הוא ביקש מנעים לשבת מאחורה. כי הוא צריך להקפיץ את ברוך מהתחנה.
" נו, איפה לביא?" שאלה יעל בסקרנות.
" אני מקווה שהוא לא יאכזב אותי. אם הוא יהיה תוך פחות משעה , זה היה טוב אם.."
" אם מה? אנחנו מכירים אותך, סלעית. אל תסמכי עלינו שניתן לך את משי בעיניים עצומות!"
"הבטחתי שאתן את משי בלי הסכמתה? אמרתי אי פעם דבר כזה?"
" משי, מה דעתך על לביא? את רוצה בכלל כלה?"
" אימא, חלמתי להיות סופר מאז שהייתי ילדה. אל תדאגי. אני אלמד להסתדר."
" את מכירה את משי. לא אתן לה לעשות שום צעד. קודם חשוב לשמוע מה לביא חושב על השידוך הזה , אולי הוא בכלל לא רוצה?"
" לביא חייב, אין דבר כזה לא להתחתן אצלי.
מה את אומרת , יעל? קבענו תאריך?"
" אי אפשר לקבוע תאריך בלי שנראה את לביא. אנחנו ניתן לך שבוע לחשוב. נראה מה משי רוצה ורק כך נלך לפי המסורת. "
פתאום פרץ הופיע. פניו היו אדומות מכעס ומתסכול. ניכר היה עליו שהוא התקשה לקבל את הרעיון שסלעית רוצה לשדך בין לביא למשי.
" אני לא חושב שלביא ירצה אי פעם להתחתן בניגוד לרצונו."
" אימא , מה אם את עושה סידורים מאחורי גבו? אולי תשאלי אותו קודם."
" אני לא שואלת אף אחד. זה לטובתו של לביא, אתה יודע את זה היטב."
" אימא, מה לביא רוצה , מסכן הוא לבד כל הזמן. מה לביא צריך. אישה טובה מבית טוב וחם. תעשי לי טובה. הוא לא כזה מסכן. את מתנהגת אליו כאילו הוא קדוש." אמר פרץ ברגשות קנאה.
" זה מה שאתה חושב על לביא? למה אתה מדבר עליו ככה?"
" אני לא סובל אותו. למה שתסכימי שמשי אכן מתאימה ללביא? מה איתי? מה עם ירון ונעים. נראה כאילו אנחנו לא חשובים בשבילך."
" אני לא מתעסקת בכם עכשיו. יש לנו אורחים כאן. אני מבקשת שתשב בשקט ללא שום התנגדות מצידך. השידוך הזה חייב לקרות בין אם אתה תרצה או לא."
לביא וליהיא נפגשו במועדון בלי שהם הכירו זו את זה, הם קבעו ביחד שספיר תצא עם לביא לסופשבוע בחרמון גם אם לא תסכים. הוא אמר לנעים שיגיד לאימו שהוא לא יכל להגיע לארוחה כפי שהבטיח לה.
" אני מכיר אותך?" שאל לביא והתבונן בה בעניין.
" לא. אתה לא מכיר אותי. אבל אני מכירה אותך מהתמונה מהפייסבוק. אני ליהיא. ספיר ואני חברות מאוד טובות הרבה שנים."
" למה הייתה לי תחושה שאת מכירה אותה?"
" כן , אני מכירה את ספיר. אנחנו חברות ילדות , אם לא שמת לב. מה דעתך שאתאם עם ספיר שהיא נוסעת להופעה, אתה תסכים?"
" בהחלט. איך לא. את מפה או שגדלת בירושליים?"
" ילדותי עברה עליי בירושליים. בגיל שש עשרה נהפכתי רשמית ליתומה. עברתי לגור בתל אביב."
" מה אם היא תכעס עליי? ספיר לא טיפשה. רואים שהיא אישיות חזקה."
" תשאיר לי אותה. אני יודעת איך לדבר איתה."
פרץ התיישב בפינה שקטה , במועדון. הוא היה מודכא מכך שאמו רוצה לשדך את משי ללביא.
רעם ארב לו , התבונן שלא היה אף אחד באזור. הוא ראה שרע לו , שהוא לא הסתדר כל כך טוב עם לביא.
תגובות (2)
היי קראתי את הסיפור שלך ודי אהבתי אותו הוא טוב
קצת לא הבנתי את העלילה יש מעט חורים שם גם בקודמים לדעתי.
מרגיש לי שאני קוראת סיפור עם פסקאות שחסרות ביניהם שורות לא הבנתי מי הגיבורים מצד מי העלילה מסופרת על מי.
נגיד לא ממש הבנתי מי זה אדוניה או מי זה פרץ חוץ מיזה אני באמת חושבת שהסיפור שלך טוב והייתי שמחה להמשיך ולקרוא ואתו:)
תודה רבה. אנסה להסביר את ההמשך. אדוניה היה עובד בתחנה. פרץ הוא אחיו של לביא.