אהבה ללא גבולות פרק 16💘
ליהיא הסתכלה על המספר החתום על כף ידה והתחבטה אם להתקשר לרעם. היא רצתה לתת לו הזדמנות. המצפון הציק לה האם הוא דובר אמת או לא. האם הצלם הגיע בכוונת זדון כדי לדעת האם ליהיא בצד שלו או שהיא תומכת בלביא?
אין עניין ששמו של רעם לא קשור אליו, המעבר שלו לסביון היה בגלל הנקמה? למה הוא התחבר עם פרץ? מדוע הוא שונא כל כך את משפחת סופר?
היא הרגישה שלא משנה מה היא תעשה, יהיה לכולם על מה לרכל עליה.
את אף אחד לא מעניין מה היא עושה בחיים הפרטיים שלה. לעיתים רחוקות, במקום רחוק מהעולם. היא תנסה לעזור לכל הסובבים אותה. חוץ ממנה עצמה. גם אם היא תקרוס נפשית, היא תהיה שם בשבילם.
היא לא הייתה מסוגלת לסמוך על רעם. היא ידעה היטב שאם כן , היא תתאכזב וליבה תישבר שמא האמת לגביו תהיה אחרת.
ליבה חשוש לבאות , היא נזהרה שלא לבוא איתו במגע יותר. היא לא האמינה שזה קורה לה. היא לא מסוג הבנות שמאמינות באהבה ממבט ראשון. ולא תלך עם גבר שהיא לא מכירה.
ליהיא לא התחרטה שהיא התקרבה אליו, והתחילה לחוש משהו משתנה בתוכה. נראה שלא משנה בעבורה מה היה העבר של רעם ושל איזבלה אימו.
הרצון שלה לעזור לו התעורר בה לפתע. האם היא מתאהבת ברעם? היא לא ידעה מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי, לאיזו סוג של מוזיקה הוא מתחבר, אילו סדרי העדפות יש לו בנוגע לחיים.
הוא נראה נורא רגיש ומסתורי, היא לא הבינה למה היא הרגישה ככה . זו הדרך שלה להתמודד מול קשיים.
האופי שלה היה להחזיק את האנשים שמתמוטטים במקום, בעוד שהיא לא רואה בעצמה שזו היא שמתמוטטת רגשית ומתרסקת כל הזמן שאכזבות מחברים שחשבה שהם היו איתה באותה הדעה, ומגלה את זה באיחור כשהם נוטשים אותה לאנחות.
אם היא הייתה מתאכזבת , היא הייתה שוכחת את מי שהתחברה איתו ומוחקת אותו כליל מלוח מוחה לנצח.
בגיל חמש ושש היא ברחה מהבית לאחר שאמה הרביצה לה עם חגורה שנמצאה בחדר של אביה המנוח. ליהיא לא עזבה את אמה ועזרה למרות שהיה לה קשה לחיות איתה באותו בית.
ביחסה המיוחד עם ספיר וששתיהן היו חברות ילדות . לשתיהן היה חלום משותף להקים בית ספר למוזיקה לכשיגדלו.
בכל רגע שספיר נפלה , היא נתנה לה יד והקימה אותה מתוך הר ההריסות של ימי ילדותה הרחוקים.
ליהיא תמכה בה גם כאשר היא ניסתה לשכנע אותה שללביא ישנן כוונות טובות, והייתה השדכנית שלהם שהאמינה שלביא הוא בחור טוב , שבאמת אוהב את ספיר.
מה איתה בכל הסיפור של שניהם?
היא שאלה את עצמה האם יש לה איזשהו סיכוי עם רעם. הם טיפוסים שונים. היא לא ידעה האם הקשר ביניהם יוכל לעבוד.
היא שמעה את הטלפון הנייד שלה מצלצל, אבל היא לא ניגשה לענות. ליהיא רצתה לחשוב קצת ולא למהר לקבל החלטה שגויה.
" ליהיא,
לא הפסקתי לחשוב עלייך.
מה שקורה בינינו זה לא סתם דבר.
אני מבקש ממך לתת לי תשובה מספקת כשתתפני
שלך, רעם."
היא קראה את מה שהוא כתב , ורצה לעבר החלון בהתרגשות.
היא ראתה שהוא לא הגיע. תקוותיה גוועו בנוגע לכוונותיו כלפיה.
היא מחקה את ההודעה ממנו והמשיכה הלאה בעיסוקיה. התחנה הבאה שהיא בדרך אליה זאת דודה סימה. היא תרומם אצלה את מצב הרוח הירוד שהיא נכנסה מתחילת היום.
ספיר הייתה מיואשת משום שחמותה לעתיד לא ראתה בה כלה ראויה ללביא, היא רצתה לחזור לבית ילדותה ולהיתקע בזיכרונות שהשאירו הוריה אחריהם.
האם לביא באמת אהב אותה? מה קרה להם?
למה בכל פעם שהקושי שלה לסמוך עולה בקשר לאמונה כלפי לביא , היא מארגנת תיק ובורחת מפני שזה הדבר הכי קל שאפשר לפתור בעיות בין בני זוג?
" ספיר , על מה חשבת?" שאל לביא כשראה שאיננה מרוכזת ושמשהו מציק לה.
" כלום, לא חשבתי שום דבר." שיקרה ספיר והסתירה את מה שהיא חשבה על סלעית.
הוא ניגש אליה והסתכל עליה ברוך, היה לו ברור בגלל מי היא עצובה ומצוברחת.
"מה אימא שלי עשתה לך?" אמר לביא כשהכעס הובלט בקולו העבה.
" היא לא עשתה שום דבר. זאת רק אני. הייתי צריכה לדעת מראש לאן אני נכנסת." הוסיפה ספיר ביובש וכיסתה את פניה בידיה.
" אני יודע מה עובר עלייך. אני מבין את מה שאת חווה. אל תהיי עצובה. יש לי הפתעה בשבילך." הוא אמר בפנים מעודדות כדי לגרום לה לחייך.
ספיר עיקמה את פרצופה בחומרה והיה לה קושי להסכים עם מה שלביא מציע.
כשהוא ניענע בידו בשני כרטיסים שהזמין אמש להופעה של עדן חסון בברכת הסולטן בעוד שבועיים. ספיר הביטה בו בהפתעה גמורה משום שעדן חסון היה הזמר המועדף שלה. היא אהבה לשמוע מוזיקה מזרחית.
" אתה אדיר! הצלחת למצוא ערב פנוי גם אם אתה עסוק!" היא אמרה בשמחה וחיבקה אותו.
" זה היה הדבר היחיד שחשבתי עליו. השאר – לא." אמר לביא בחיוך מאוהב שעלה על שפתיו.
סלעית עקבה אחרי קולות השמחה של שניהם, היא קיללה את ספיר בליבה על הרגע שבו נכנסה לחייו של לביא. היא חייבת לשים סוף לזה, ומהר.
עליה לבוא איתה בחשבון על העזות מצח שלה כאשר גזלה ממנה את הזכות להחליט עם מי הוא יתחתן. עוד היא תלמד לקח.
היא הרגישה שזעמה לא פג. היא ניסתה לתרגל נשימות קצובות ומרגיעות בעת שירדה לכיוון מדרגות המובילות לעבר הסלון.
האמת זועקת מן הבטן , הרוצה לצאת לאור. להתפרסם בזכות עצמה. התסכול שלה היה ענק , היא לא הצליחה להסתיר את הסלידה והבוז שהרגישה מספיר.
משי הייתה צריכה לזרוח לידו כאשתו החוקית של לביא והכלה המועדפת ביותר על סלעית. מגיע לה פיצוי על כך שהיא נכוותה ממנה קשות.
משי לא רצתה לצאת מן החדר. היה לה קושי גדול למה אמה מתנגדת להצעות של סלעית. החלום של משי היה לשלוט בכל מה ששייך למשפחת סופר.
יעל הניחה את ספל השוקו שהכינה על המגש והזדרזה להעניק לבתה פינוקים ללא סוף.
היא לא ידעה שמשי תכננה להשתלט על האחוזה , ולהפוך להיות גברת סופר הקובעת את הכללים והחוקים שנוגעים לסגנון החיים של בית המוזיאון הזה.
" משי , אני יכולה להיכנס?" שאלה בקול חלוש והציצה מעבר לדלת.
" בבקשה אימא, את מוזמנת לכאן." אמרה משי בחיוך זוהר , היא ניסתה להסתיר את מה שהיא כתבה ללביא.
" הכנתי לך את המשקה שאת הכי אוהבת." היא אמרה בנימה של רוך והתבוננה על משי בדאגה.
משי הגיבה בהתרגשות כשיעל הניחה את המגש על השולחן הצדדי שליד מיטת הנוער , היא גמעה מן המשקה בשמחה. היא הבינה שפרץ התקשר אליה כמה פעמים, אבל היא לא רצתה לשמוע אותו מדבר על דברים סתמיים.
תגובות (0)