אהבה ללא גבולות פרק 14 💘
מכוניות צפרו בחוסר סבלנות , ליהיא ניסתה להשתלב ביניהם. לביא יצא מהרכב ונופף אליה כדי שהיא תפנה את המבט לעברו.
" מה נשמע , גיסי?" קראה ליהיא בחיוך רחב, " איך החיים?"
" אנחנו עדיין לא גיסים בפועל , את יכולה להתקשר לספיר?" שאל ופנה אליה , הוא הבחין בעיניה הנפוחות והאדומות.
" דווקא מהפלאפון שלי?" שאלה ליהיא ברכושנות כלפי הפלאפון הפרטי שלה.
" ליהיא?" ענתה ספיר בעצבנות , " מה את רוצה שאעשה?"
" תבקשי מהנהג שיוריד אותך בצד, יש לך הפתעה!" ניסתה להדביק אותה בשמחתה, ספיר לא שיתפה פעולה וחשבה שליהיא מנסה להחזיר אותה אל לביא.
" איך אבקש? את מתכננת משהו?" שאלה בעייפות ולא רצתה לקום מכיסאה כדי לבקש מנהג לרדת מהאוטובוס לכמה רגעים.
לביא פילס את דרכו בין האנשים , הם הביטו בו במבט מוזר. ברגע שהוא נכנס לתוך האוטובוס מהדלת האחורית שליד מעבר האקורדיון המפורסם. אם ספיר לא מסוגלת לרדת בעצמה. הוא ילווה אותה ככלה ביום חתונתה.
ספיר לא הפנתה את מבטה אליו. היא הייתה בטוחה שהוא עומד להתחתן עם משי.
היא שחזרה את רגעי האושר שהיא חוותה לצידו, למרות הכעס והתסכול שהיא הרגישה, לא היה טעם לכעס שבער בה פתאום.
למה היא התייאשה מוקדם מדי מהצפוי? למה היא לא נשארה שם להילחם על מקומה?
מה כל כך הבהיל אותה כשסלעית הוציאה עליה את העצבים וביקשה ממנה להתרחק מלביא?
יתכן שהיא עשתה טעות נוראה, היא הבטיחה לעצמה וללביא איזשהו דבר שהיא ניסתה לשכוח בכוח.
היא לא תעזוב את ידו אלמלא משהו ישתנה, אז למה סלעית עמדה נגדה? איזו מין אישה היא שתהיה מתנגדת לקשר של הבן האהוב שלה עם אהובתו?
לביא הביט על ספיר במבט בוחן, היא לא הייתה מסוגלת להישיר אליו את מבטה. היא פחדה מהתגובה של האנשים.
" למה הגעת לכאן?" שאלה ספיר בנימה קשוחה וניסתה להעמיד פנים כאילו לא אכפת לה ממה שהוא הרגיש.
" שאלה מצוינת, עכשיו תעני לי- למה ברחת ממני?" שאל לביא והתבונן עליה.
" כי אימא שלך לא רוצה אותי לידך, מה אתה רוצה שאעשה?" אמרה ספיר במבוכה והורידה את ראשה כלפי מטה.
" א' – אני זה שמחליט בסוף את מי אני רוצה , ב' – אימא שלי לא יכולה לקבוע בשבילי שום דבר. ג'-את האישה של החיים שלי." אמר לביא בהחלטיות.
הוא הקים אותה מהמושב וגרר אותה החוצה בכוח, היא ניסתה להשתחרר ממגע ידו. הוא עשה לה בושות ליד הנוסעים.
" תעזוב אותי! תן לי ללכת!" אמרה ספיר במבוכה ורצתה לברוח מלביא הכי רחוק שאפשר.
הוא הדביק לה נשיקה סוחפת. לאחר מכן, ספיר התרככה קצת והבינה שאין לה טעם לברוח כל פעם שהיו להם קשיים.
" למה את לא מבינה שבלעדייך החיים אינם חיים? את מרימה את הביטחון שלי. מאז שהגעת, הלב שלי הפסיק לקפוא!" אמר לביא והצמיד את ראשו אל מצחה.
" למה אתה לא יוצא לי מהראש? למה?" אמרה ספיר בקול רועד. " למה אני לא מצליחה לשכוח אותך?"
" תשובה מספקת. האוטובוס שעלית , נכון? זה מתחנת האוטובוסים שבה אני ואחיי עובדים. מופתעת לשמוע?" השיב לביא בחצי חיוך.
ספיר הייתה המומה , זה בהחלט צירוף מקרים מוזר. האוטובוס שייך לתחנה בה לביא עבד.
משי המאוכזבת צפתה בהם מרחוק. זו הייתה ההוכחה שהיא הייתה חייבת להמשיך הלאה. עם לביא זה כבר לא יעבוד. היא הייתה מאוהבת בו כל כך הרבה זמן, הבחור שלה יגיע ויהיה אחר שאותה יאהב ויעטוף בזרועותיו. יש הרבה דגים בים, היא הרגישה אבודה ובודדה.
" את בסדר, מתוקה?" שאל אביחי בקול דואג, " מה עובר עלייך?"
משי משכה בכתפה בחוסר חשק בולט , היא סגרה את החלון והתרכזה בשיחה שזה עתה קיבלה מפרץ.
" משי, את מוכנה להניח לפלאפון רגע?" התעצבנה יעל.
משי עשתה את עצמה חירשת. היא דיברה עם פרץ בטלפון.
" איפה את?" שאל פרץ בעצבנות המאופיינת לו.
" אני באזור תל אביב- ירושליים. מסתבר שצדקת כל הזמן. התעקשתי לא לראות את האמת." אמרה משי בבכי.
" יופי, זו התחלה טובה. מה דעתך שניפגש?" שאל אותה בזמן שיעל ביקשה ממנה לנתק מפני שאביה באמצע נסיעה.
" אני לא יכולה. אודיע מתי שאוכל, בסדר?" אמרה משי וסגרה את השיחה.
ספיר ולביא נסעו בדרך חזרה אל תל אביב. ליהיא עזבה את שניהם וחזרה אל סימה. היא פגשה את רעם בבר, היא לא הבינה איך היא לא ראתה קודם.
" היי, איך החיים?" שאלה ליהיא בפרצוף חמוץ.
רעם עשה רושם של אדם חשוב. הוא המתין לתשובה מהרופאה המטפלת באימו , איזבלה. המעבר לסביון היה מכוון ומתכונן כדי לנקום במשפחת סופר .
" מבאסים. לפני חודש עברתי לסביון עם אימא שלי. האמת שאני כל כך מרוצה. חיפשנו מקום מגורים שמקורב למקומות הבילוי ולעבודה החדשה." קרא רעם בחיוך יהיר.
" איפה אתה עובד?" שאלה ליהיא, רעם הסתכל עליה בעניין.
" בחברת האוטובוסים של משפחת סופר , מכירה?" אמר רעם בגאווה.
ליהיא הרגישה צמרמורת קלה כשרעם הזכיר את שם משפחתו של לביא.
צלם אלמוני ארב להם , צילם אותם מדברים ונעלם משם.
תגובות (0)