אהבה ללא גבולות פרק 13🎄🧨🎈
ספיר פרצה בבכי תמרורים כשהיא שוחחה עם דודתה סימה בטלפון, סימה שמה אותה על רמקול כדי שגם ליהיא תשמע את השיחה.
ליהיא הייתה בטחה שהקשר בין ספיר ללביא עוד יתרומם, היא תודה לה שהיא הייתה השדכנית שלהם.
" זה לא יכול להיות , הבנתי שספיר כל כך מאוהבת . חשבתי שדבר לא ישנה את מה שהיא הרגישה ללביא." אמרה ליהיא בספק.
" מה קרה ביניכם?" שאלה סימה בדאגה ושמעה את קולה השבור של ספיר.
" קרה ההפך הגמור. הבחור עומד להתחתן עם משי." היא אמרה בעקשנות, היא אמרה לליהיא שהיא השאירה בשבילה אוכל מאתמול בצהריים בקופסה שחורה .
" איך? למה זה כל כך כואב לך?" שאלה סימה שוב.
אבל ספיר לא רצתה לספר . מהצד השני נשמע פתאום ניתוק שהגיח משום מקום.
היא התקשרה שוב לאותו מספר, היא הגיעה ישירות לתא הקולי.
" שלום ספיר,
איך זה התנתק?
לא הספקנו לדבר עלייך ועל לביא.
תחזרי אליי כשתשמעי את ההודעה הקולית."
היא ניתקה וחזרה לעיסוקיה.
היא ראתה שליהיא עצובה, חזרתה של ספיר לתל אביב הפתיע גם אותה.
" מה יש לך , ליהיא?" שאלה סימה בסקרנות.
" אני פוחדת שספיר תעשה מעשה שטות , הרי אנחנו מכירות אותה. כשהיא שבורה היא מסוגלת לעשות הכול." אמרה ליהיא והביטה בה במבוכה גלויה.
" ממה את מפחדת?" לא הבינה סימה. " ספיר שלנו מלקקת את פצעיה כמו חתול רחוב נטוש, היא תתגבר על הפרידה ממנו בקרוב."
" מתי זה יקרה?" אמרה ליהיא בייאוש, " היא מוותרת על עצמה בקלות."
"לפי דעתי, היא תחזור לעצמה לאט לאט, אנחנו צריכות לתת לה קצת מרחב וזמן."
סימה הבליעה פיהוק נוסף ופנתה אל פינת המטבח.
" מה את מעדיפה?" שאלה סימה כשחטטה בארונות כדי למצוא האם היא קנתה אבקת קקאו כדי לפנק את ליהיא בשביל לעודד אותה.
" כלום, אני הולכת!" אמרה במהירות והלכה לעבר החדר כדי לארגן את חפציה.
" מה יש לכולכן? מה אתן ממהרות כל כך? החיים קצרים מדי בשביל לברוח ." הוסיפה סימה ואז הלכה אחריה בשביל לנסות לעצור אותה ברגע האחרון.
" אני צריכה להספיק לעצור את האוטובוס!" היא אמרה ללא חיוך, סימה הבינה למה היא התכוונה.
לביא יצא מהאחוזה ברגשות מעורבים , כשהוא שם פעמיו לעבר הטנדר הגדול שבעליו היה רחמים.
" מה העניין , לביא?" שאל נעים ועמד על הדרך כדי שסלעית לא תצטער.
" אני נוסע, אני צריך להביא את ספיר בחזרה. לאימא אין שום סיבה לדעת על מה שאני עושה בחיי הפרטיים."
" אוקיי, מה עם החתונה עם משי?" הסתקרן לדעת.
" תעביר לאימא שהחתונה עם משי לא תתקיים." קרא לביא בחיוך נחוש.
" אם היא תתעקש- מה אומר אז?" אמר נעים בבלבול ועמד על מקומו בדממה.
" עדיף שלא תגיד כלום, שזה ישאר בינינו. אני לא רוצה פאשלות." הוסיף ביובש.
" אני יכול להצטרף אלייך?" התעניין נעים.
לביא הניד את ראשו לאות לשלילה.
נעים הניף את ידו לעברו ונכנס לחצר האחורית. מכיוון שהוא אהב לקרוא ספרים בחשאי הוא בחר להתבודד שם ברגעים שהוא מרגיש חרדה ושעמום.
בחיים הפרטים שלו, בתור מהנדס חובבן. אף אחת לא נכנסת לתחום האישי של נעים.
" מה אתה עושה כאן, יא חנון?" שאל ירון שהופיע מולו.
נעים נבהל וקם כדי לפנות את מקומו.
" לא באתי לשבת, רציתי לשאול אותך אם אתה רוצה לעשות סיבוב. קצר וחוזרים." אמר בחיוך שובב.
" מי הולך?" שאל נעים בסקרנות.
ירון לא ענה והוסיף שגפן אמורה לבוא אליהם כדי להכיר את סלעית אימו.
" אתה עם יותר מדי מצב רוח!" ציין נעים.
בצומת השנייה הפונה לכיוון מזרחה הוא הבחין באוטובוס מלא בנוסעים, הוא ראה את ספיר. הוא אותת לנהג שיחנה בצד. ספיר לא הבינה מה קרה .
" מה קורה לעזאזל?" אמרה ספיר לאישה שישבה לידה.
ליהיא עצרה בצד הכביש וצפתה בלביא בסקרנות יתרה.
מה הוא עושה כאן? שאלה אחת ניצבה במוחה בחוסר מנוחה מוחלט , האם היא תתערב למען חברתה הטובה?
תגובות (0)