אהבה ללא גבולות פרק 1

משפחת סופר היא אחת מהמשפחות המיוחסות והמכובדות בסביון , המוכרת בעיקר מחברת האוטובוסים המשפחתית הגדולה ביותר בארץ.

סלעית סופר עומדת בראש המשפחה, אישה נוקשה השומרת באדיקות על המסורת והמנהגים המשפחתיים שהיא מנסה להנחיל לארבעת ילדיה מה שהיא למדה מהוריה ומסבה וסבתה .

לביא , הבן הראשון מנסה לנהל את המשפחה כפי שאביו לימד אותו לפני מותו.

עליו נופלת כל האחריות על ענייני החברה והמשפחה , קשה לו ממש לשאת את התפקיד המונח על כתפיו הכבדות.

הבן השני , פרץ שחי בצל של אחיו הגדול. קנאי וכעסן. לפעמים סובל מהתקפי זעם שהולכים ומחמירים ככל שהזמן עובר.

הבן השלישי , נעים החכם והנעים הליכות. יודע לשלוף תשובה טובה לכל בעיה הניצבת בפניו. אוהב לקרוא ספרים. הוא סבל מהתקפי אסטמה מאז גיל קטן.

הבן הרביעי , ירון . שטותניק וחד לשון. אוהב לרכב על אופנועים ולעשות תחרויות. הוא לא הכיר את אביו.

נעימה , יד ימינה של סלעית. עומדת לצידה נאמנה ואישה טובה לכל הסובבים אותה.

אומנם היא לפעמים נוהגת בקשיחות , קשיחותה נובעת מדאגה ומפחד שסלעית תכעס עליה . לעיתים היא תעמוד על שלה ותעז להתעמת מולה. היא אוהבת את הילדים של סלעית כי מעולם היא לא יכלה להיכנס להיריון משום היותה עקרה.

ספיר ברוכים , בחורה צעירה ,תוססת הגרה בתל אביב עם דודתה , סימה.

היא מתפרנסת ממופעים ליליים במועדון המופרסם" לילך ". לשם לביא ופרץ היו הולכים לשתות.

יום אחד, ליהיא ביקשה מספיר שתמלא את מקומה במופע שיתקיים במועדון. בגלל שהיא הייתה חולה במפתיע, לכן היא לא יכלה להופיע.

ליהיא הסבירה לספיר שזה חד פעמי בלבד, והבטיחה לפצותה בפעם האחרת אם הדבר יתאפשר לה.

ספיר הסכימה ברצון.

היא שלפה מן הארון את הנרתיק המהודר, השחור שבו היה מונח הכינור שבו נגנה , כינור שניחם אותה ברגעי עצב ושמחה.

לביא נסע להיפגש עם נעים , אחרי שהוא עבר להתגורר בדירת גלריה שהוא שכר זמנית עד שהוא ימצא מישהי המתאימה לו ולהתחתן סוף סוף.

נעים חיכה לו במשרד , הוא ישב שם .

ברוך הדליק את המזגן. הוא הרגיש שהקור חודר לעצמותיו.

אבל הוא אף פעם לא התאונן ושמח גם אם כי לא הולך לו בחיים כמו לביא.

הוא שמע צעדים הולכים וקרבים, אולי זה לביא? מחשבה ניצתה במוחו , מה אחיו מתכנן להערב? האם הוא יהיה נוכח בארוחה החגיגית שבה אימו תכריז על בואה של האישה שהיא רוצה לשדך לו בעצמה. סלעית רצתה לבחור את הכלות שלה .

ולא שלביא יביא לבית כל אישה הנוגדת את עקרונותיה ודעותיה , אישה שהיא לא מכירה, שאינה מודעת למסורת ולערכים עליהם התחנכו ארבעת ילדיה.

היא גדלה אותם לאנשים בעלי אופי חזק, אנשים אמידים ומסורים שישמרו על כבוד המשפחה וערכה כלפי הקהילה הכללית.

" סוף סוף הגעת," אורו פניו של נעים כשהוא ראה שלביא הופיע , " אחי, התגעגעתי אלייך,"

" אחי נעים," אמר לביא בנימה של אושר, " טוב לראותך."

" אתה בא למועדון , נעים?" שאל ברוך בסקרנות , " אני מקווה שתתן לזה צ'אנס."

" לא כ"כ בא לי, אכפת לך אם אשאר כאן?" שאל נעים בקול שקט.

" אתה בא איתנו , " התעקש לביא , נעים כיסה את פניו בייאוש.

" אל תעשה את זה לאימא," אמר נעים באנחה ," אתה יודע כמה זמן היא מתכננת את הערב הזה?"

" לא , ממתי?"

" מאז שהיית ילד, לביא."

" אתה מצטרף אלינו כי אתה לא תחזור לסביון."

" ואימא?"

" תשאיר את סלעית סופר לטיפולי ."

" לדעתי אתה עושה שטות."

" יאללה תיכנס למכונית בלי בעיות."

לביא העדיף שברוך ינהג במקומו , נעים ישב מאחורה וחיכה שהעניין עם אימו יעבור ללא בעיות מיותרות.

הוא ישב במושב שלו , מחכה בשקט.

ברוך לקח לאט את הזמן ורק אחרי עשר דקות התניע את המכונית ונסע מהר.

היה כתוב על הצג של הפלאפון הנייד של לביא " אימא מתקשרת." הוא לחץ על הכפתור " דחה" והמשיך לסדר היום.

" זה לא יפה. לביא. לברוח מארוחה חגיגית ללא סיבה."

" נעים , בוא תבלה קצת פעם אחת בחיים שלך. הארוחה החגיגית תחכה לאחר כך."

" למה אתה לא מבין את זה? אימא מתכננת לך אירוסים עם כלה שהיא תבחר בעצמה."

" עם מי? "

" אתה באמת רוצה לדעת מי זאת?"

" כן , בוודאי שאני מעוניין. אני יודע היטב מה אימא מנסה לעשות."

" מדובר במשי , הבת של יעל ואביחי . יעל היא חברה טובה של אימא מהילדות."

" למה היא עושה את זה?"

" למה היא עושה את זה , לדעתך?"

" אני לא רשאי לבחור עם מי אני יכול להתחתן? איך זה אפשרי?"

" אימא לא שואלת עם מי אתה רוצה להתחתן, היא זאת שבוחרת ."

" נעים , אתה תודיע שזה לא אפשרי. לא אחיה את החיים לפני הרצונות של אימא!"

כשהמכונית נעצרה בצומת , לביא פתח את החלון והבחין באישה צעירה רכובה על אופניה, הוא רצה להעיר את תשומת ליבה על כך שהיא נמצאת בכביש דו סטרי , הבחורה סימן לו שהכול בסדר ושהיא גם בדרכה למועדון " לילך".

" היי! למה את לא שמה כשמדברים אלייך?" אמר לביא בחיוך שובב.

" אני באמצע הכביש, אני לא יכולה לענות כשאני נוסעת." ענתה ספיר באדישות.

" את חושבת שאת מלכת הכביש?" עקץ אותה, אך היא לא התייחסה אליו.

כשלביא ביקש מברוך שיעצור להם במדרכה המובילה לכניסה , הוא אותת בידו לאות תודה.

" איזה מקום יפה."

" אני לא אוהב את המקומות הללו."

" אתה תאהב , אם רק תישאר בקונכייה הפרטית שלך. אתה לא תכיר שום דבר."

" איך אוהב?"

המארח הכיר היטב את לביא, הוא היה בא למועדון עם פרץ פעמים אחדות. הוא ניגש אליהם כדי לברכם על בואם ולשאול מדוע ברוך כל כך מתעכב בחוץ.

" קשה לחפש חנייה בתל אביב , לא?"

" כן , אני יכול להבין. אתם מוזמנים לשבת איפה שתרצו."

" תודה לך על קבלת הפנים הנעימה."

ספיר חיפשה רק מקום לברוח אליו, אך לא מצאה.

קול עבה קידם אותה.

" אני שמח מאוד לראות שנזכרת להופיע, איפה ליהיא?"

" היא אמרה שהיא מאוד חולה . אני במקומה היום."

" תירוצים תמיד יש הרבה. אבל אחריות? אין."

" אני לא ממציאה , אם אתה רוצה אתה יכול לשאול אותה באופן אישי."

" ילדה , את מדברת על ליהיא? קדימה , קדימה! לכי להתכונן למופע! את גם ככה באיחור!"

היא אמרה שלום לטל ונכנסה לתא להתלבש.

לאחר כמה דקות , כשהיא ראתה אותו יושב ליד השולחן , נדמה היה שהוא מחייך.

היא חייכה אל טל שעמדה לבמה ונשמה כדי להרגיע את עצמה. היא רק הזמרת הלווי שלה.

היא הרגישה שקופה , בלתי נראית.

לפני המופע , היא הוציאה מהנרתיק את הכינור שלה כדי להתאמן קצת. ועכשיו , מיליוני זוגות עיניים שצפו להופעה של טל שבה היא תקח גם חלק.

כשספיר התחילה את הפזמון , לביא רק הביט בה והתענג מכל דקה ודקה. זאת הפעם הראשונה שהוא שמע מישהי שרה, ועוד אישה יפה בעלת קול מהמם.

" היא שרה ממש יפה!"

" כמו זמיר."

" אני רוצה לקחת אותה איתי אחרי המופע."

" אני משער שזה יהיה בלתי אפשרי, מר אדוניה."

" למה? זה רק יקח כמה דקות."

" תראה את חסר המוסר הזה, חושב שהוא יכול לקנות את כולם בכסף."

" על מי אנחנו מדברים עכשיו, נעים?"

" על אדוניה. האדם הזה רוצה את כל הנשים אצלו בכיס. "

" הוא רוצה לשיר עם טל?"

"לא עם טל. זמרת הלווי שלידה."

" אתה מתכוון לספיר ברוכים?"

" מה יש לו לעשות איתה לבד בארבע עיניים?"

" נו באמת , לביא."

" אני סקרן לדעת מה הוא יעשה לה."

" הוא לא יכול לעשות לה כלום, הוא רק אורח פה במועדון."

" מאיפה אתה מכיר אותה?"

" אני לא מכיר , רק שמעתי על השירים שלה מחברים."

" אני מכיר אותם, את החברים שלך?"

" את הרוב אתה בטח זוכר, אבל אני לא בטוח שזיכרון לטווח רחוק זה אחד הדברים הבולטים אצלך , ברוך."

" אתה יודע שאני לא אוהב שקוראים לי ברוך!"

" אז איך אתה רוצה שאקרא לך?"

" בוקי. תקרא לי בוקי."

" בוקי?"

כשספיר ירדה מהבמה , אדוניה בא בעקבותיה בניסיון לפתות אותה לבוא איתו בנסיעה חזרה לביתו.

ספיר ניגשה לשירותי הבנות כדי להסיר את האיפור, היא נזכרה בלביא ובנעים , תחושה נעימה ליטפה אותה כאילו היא מתאהבת בפעם הראשונה.

מה קורה לה עם לביא? למה היא התרגשה כשהבחינה בו?

בחוץ , היא ניסתה למצוא מחסה מפני אדוניה, שהיה כבר במרדף אחריה. היא הבחינה במונית ורצה לעברה , אך המבט של אדוניה מנע ממנה להמשיך ללכת.

" את ואני נבלה ביחד, את באה איתי במכונית."

" מה אתה זומם?"

" אני לא הולכת איתך לשום מקום."

" את כן , אני חותם לך שיהיה לנו כיף."

הוא דחף אותה למכונית בכוח, אבל היא כיווצה את זרועה לצורת אגרוף והפילה אותו במכה אחת.

" את באה איתי."

"תעזוב אותי! תעזוב אותי!"

" היי גבר , תעזוב לה את היד , אתה לא לוקח אף אחת אם היא לא רוצה."

ספיר הסתכלה עליו לא מבינה. איך זה שהוא ניגש אליה?

" גברתי, את צריכה עזרה?"

" לא, אני לא רוצה כלום ממך."

לפני שספיר הספיקה להבין , היא הבחינה בנרתיק המהודר שלה זרוק על גבי המדרכה. הרכב של אדוניה דרך על הנרתיק שבו שכב הכינור.

בשביל ספיר , האובדן של הכינור היה מספיק לערב אחד.

לביא ביקש מהנהג מונית שיקח את ספיר לביתה כדי שהוא ישמע שהיא חזרה הביתה בריאה ושלמה.

היא יצאה מהמונית שלביא הזמין בעבורה , והחזירה לו את הכסף . היא עלתה על מונית אחרת ונסעה לדרכה.

לפני שיצאה , היא ביקשה ממנו שיביא את האופניים שלה אל בית דודתה.

עם הגעתה לדודה סימה , אווירת נכאים שרתה עליה , שמונה עשרה שנה חלפו .

היא רק צופה בטלויזיה ולא יוצאת להכיר אנשים חדשים.

" דודה , הגעתי!" אמרה ספיר בקולה העדין , " את יכולה להנמיך את הקול , שומעים את המוזיקה עד לאוזניים של השכנים!"

" איפה היית?" שאלה סימה בטון מרוגז, ניכר שהיא לא הייתה מרוצה מכך שספיר מתרוצצת ברחובות. " למה לא התקשרת להודיע שתישארי עד מאוחר?"

" דודה , אני עובדת." אמרה ספיר בכעס ," זה מעליב מה שאת אומרת!"

" נדמה לך שתמיד תחיי בצילם של אחרים?" ענתה סימה בנימה עצבנית, " לך לא היה על הראש לגדל ילדה שכל שעתיים שואלת איפה אימא ואבא ."

" אני לא שוכבת עשרים וארבע שעות מול הטלויזיה כמוך , אני מנסה לעזור לך במה שאני יכולה. מה את מבינה מהחיים האלה חוץ מלשקוע בדיכאון?"

ספיר פנתה אל חדרה אבל היא שמעה את קולה של דודתה סימה .

" יש לך יותר ניסיון בחיים, נו תגידי! שאת יכולה להגיד שאת יודעת טוב ממני!" התעצבנה סימה , " מה שעברתי בחיים עם אחותי זר לא יוכל להבין, גם את לא."

ספיר הסתגרה בחדר ורק בכתה . היא לא הפסיקה לחשוב על ההורים שלה ועל כמה שהיא מאוד התגעגעה אליהם.

לביא חזר לדירת הגלריה כשהוא שיכור מרוב אושר.

הוא התאהב בספיר , הוא לא באמת הכיר אותה רק מהסיפורים של החברים שלו המעריצים אותה ואת שיריה.

מי את באמת , ספיר ברוכים? שאל לביא את עצמו , את אגדה או חלום העומד להתגשם. הוא שכב על הספה והחל לספור את הדקות עד שיפגשו שוב , מתישהו.

נעים עלה לחדרו כאשר הוא אפוף במחשבות על ספיר. גם הוא כמו לביא , התאהב בה אך הוא לא ידע איך להתקרב אליה.

הבית שבו התגוררו ארבעת האחים בסביון, הייתה חצר גדולה עם שולחן אוכל מסודר לשישה סועדים.

בריכה קטנה בצורת כוכב במבואה הענקית שליד הכניסה המפוארת.

פרחים שתולים בערוגות נפרדות בחצר המקורה שבה התגודדו האחים בארוחות המשפחתיות המסורתיות.