אהבה לא צפויה- פרק 2 (16+)the vamps~rest your love

זה מה שהרגיע אותי אותי לזמן מה,בזמן שהוא הרים את הבן שזרק אליו את הכדור מעל כתפו,והריץ את שניהם לתוך הבריכה וטובע את הילד עד שהוא צורח מצחוק.
הרגעתי את עצמי עוד פעם,כשהוא והבן השני יצאו מהמים וחזרו לקבוצה הענקית של הבנים,לשחק כדורגל. עם הוספה שהוא אפילו לא הוסיף מבט לדרכי.
ניסיתי להסיח את דעתי עם הספר מתחתי,אבל כשמצאתי את עצמי קוראת את אותו סעיף כבר שישה פעמים,ויתרתי.
עדיין הוא לא הביט בי אפילו,כאילו שאני בלתי נראת.
כששעה שנייה עברה באותו דרך, החלטתי שזה היה הזמן לקחת את הצעד הראשון.
אם הוא לא היה הולך לבוא אלי ואני לא הייתי מספיק בטוחה לבוא אליו,הייתי פשוט חייבת לחייב אותו. מצאתי שבנים הם יצורים די פשוטים להבנה-לפחות ברמה של מוח,לב ונפש הם היו חכמים בערך כמו כלבים.
גם בגלל שידעתי שיש להם הורמונים מטורפים החלטתי להשתמש בזה.
לקחתי בקבוק של ליטר מים מהתיק בריכה שלי,קמתי עושה כל צעד איטי ובכוונה.
לפחות בלי להראות דפוקה.
העיניים שלו לא היו עלי כשקמתי "ותיקנתי" את הביקני שלי בכך שיהיה יותר חשוף.
סימן טוב שאני עושה את הדבר הנכון,סימן רע שהוא לא שם לב מכיוון שכל ה"מהלך" הזה היה עשוי בישבילו.
משכתי את הגומייה ממסה השיער שלי,שנפל על גבי.
מנופפת את שיערי ל"בונוס" הוסיף גם.
אני כמעט קיללתי מתי שהסתכלתי עליו עוד פעם ושהוא היה בתת מובן בכלל.
מה בת צריכה לעשות בכדי לקבל צומת לב של בנים בימים האילו?
הלכתי בחזרה לשולחן פיקניק איפה שההוספה החדשה למשפחה בסוג ה"פרוותית" הייתה.
"אינה ילד טוב" אמרתי כשאני מתכופפת לידו.
"מכיוון שאתה אותו מין כמוהו,אפילו אם אני מוצאת את הגזע שלך יותר חכם ומיוחד בכל כך הרבה רמות,ישלך איזשהם הצעות איך לעשות את הבן הזה שלי?" שאלתי,בזמן שאני מוסיפה עוד מים לקערה שלו כשאני רואה שאביה תופס כדור משחקן אחר.
הבן שיחק כדורגל חופים הכי טוב שאי פעם ראיתי.
החבר הפרוותי שלי הציע כמה לקיקות על ידי לפני שהאף הרטוב שלו דחף את רגלי,
אני הייתי יכולה לקרוא לתנועה הזאת יותר מדי,אבל כשעינייו המתוקות עברו על אביה והחיוך שלו גדל,צחקתי.
"כן כן. אני יודעת זה עולם הנשים והכל,אבל עדיין יש דברים שאני אוהבת כמו פעם,"
אמרתי בזמן שגירדתי מאחורי אוזניו.
"כאילו כמו שהבן עושה את הצעד הראשון. אל תתקשר לתנועת הפמנסטיות ותתלונן עלי, או שאין לך עוף הערב."
ליטפתי את ראשו שהוא הסכים למילותי בשקט,לפני שחזרתי למגבתי להישתזף בשמש.
שמרתי את ראשי קדימה,אבל העיניים שלי היו הכי בפינה שאפשר להיות,מסתכלות על כל מהלך שלו עם הכדור.
אם להתמתח,לקום ו"תיקון" ביקני לא עבדו,עם ארוחת ערב אפילו לא עוד שעה,הייתי חייבת לעבור להמהלכים נואשים.
הייתי עצלנית באותו מידה שהייתי לוזרית ובגלל שחכיתי כל הזמן הזה שהוא יגש אלי, החלטתי שזה לא הזמן להוריד ידיים.
לוותר לא היה בדם שלי.
התמתחתי על המגבת שלי,בטן למטה,מסובבת את ידי מאחורי בכדי למתוח את המחורזת חופשייה מהלחץ שלה.
זה הניסיון שלי כילדה בת שבעה עשרה, שבע שנים מזה עם ציצי שדורש חזייה.
חיסול הקשר הקטן הזה באמצע גבך,עזר לך מאוד לקבל צומת לב.
היה למהלך הזה תשעים וחמש אחוז למשוך כל גבר שבאיזור.
מה אני אעשה שזה היה הניסיון האחרון שלי? נואש,אני יודעת. אבל זה לא בגלל חוסר ניסיון,זה בגלל אביה המעצבן הזה.
עשיתי כרית מהשמלה הקייצית שלי ושחיקתי אותה מתרכזת בשיזוף שלי,אבל אז הסתכלתי למעלה וראיתי שכל גבר באיזור בהה,אבל ברור שהוא לא.
אפילו כמה שריקות נשמעו,משפתיו של חבריו. ניסיתי לשחק אותה לא שמה לב,אבל עדיין אפילו לא הצצה ממנו.
אני אתן לו עוד חמש דקות לפני שאני אחייב את עצמי להוריד את האגו שלי ולעשות את הצעד הראשון.
רוב הסיכויים שהוא ידחה אותי,אבל אני לא אתן לעוד בנים כאילו לחלוף עלי.
פתאום שמתי לב,שיש משהו זז באוויר מעלי מצד עיני,אבל זה לא היה נראה כמו משהו חשוב..עד שגוף מסוים שחלמתי עליו תפס אותו מהאוויר רק לפני שהוא נפל לריצפה מהטפיסה הגדולה שלו.
הוא נפל קצת מעלי,הוא לא נכנס בי קשה בכלל,שגרם לי להאמין שזה היה בכוונה.
אבל עדיין הצלחתי לצרוח כמו ילדה קטנה.
אני החזרתי את הקשר מאחורי למקום הרגיל שלו שהחזיר את קדמי לפחות חשוף.
בזמן שעשיתי זאת,הוא ניסה להציב את עצמו.
"השם אביה רחבי,מכיוון שאני יודע שאת מתה לדעת. עוד דבר,אני לא עושה חברות, קשרים רציניים,פרחים,או שיחות טלפון רגילות,אם זה עובד בישבילך,אני חושב שנוכל ליצור משהו מיוחד."