אהבה כפולה- פרק 22

-נקודת מבט של אליסון-
קמתי בבוקר שלמחרת, שטפתי את פנים וצחצתי שיניים, ירדתי למטה ואכלתי ארוחת בוקר, אחר כך התלבשתי ויצאתי לבית ספר.
בהפסקה, ליאם בא אליי "הבטחת שאת תדברי איתי ותגידי לי מה קרה" הוא אמר "טוב… אני פשוט אגיד את זה" אמרתי ולקחתי אותו הצידה, התחלתי לומר "זה קרה כשאתה נקעת את הרגל והלכת הביתה, אחריי שאני סיימתי בית ספר אני באתי להפתיע אותך, בהתחלה התיישבתי לידך וליטפתי אותך קלות בשיער, אתה חייכת מעט והמשכתי, ואז אתה אמרת…" היה לי קשה באותו הרגע לומר מה שליאם אמר לפני כמה ימים "אתה אמרת…"התחלתי לגמגם מעט "אמרת, ואני מצטטת 'אמילי אני מתגעגע אלייך'" אמרתי לו "ידעתי שהיום הזה יגיע מתי שהוא" ליאם אמר "וואוו אני אפילו לא יודע איך להתחיל לומר את זה…" והוא הוסיף והחזיק את הראש שלו "חששתי מהרגע הזה….אבל אני פשוט אומר לך, הייתה לי אחות קטנה בת חמש,ופעם אחת הלכנו לבריכה, ואמא שלי נרדמה, אני ישבתי ליד אמא שלי והייתי בטלפון, ואחותי קפצה לבריכה, אבל לחלק העמוק של המים, אחותי לא ידעה את זה, התחלתי לשמוע רעשים לא ידועים, הייתי בטוח שאחותי סתם עושה דברים או שהיא מנסה להשפריץ עליי מים כדי שאני אכנס איתה, אבל אחרי כמה דקות שמעתי 'ליאא…' הורדתי את הטלפון מהפנים ואני הנחתי אותו בשולחן הסמוך לי, חיפשתי את אחותי בבריכה, ולא ראיתי אותה וגם לא את המציל, ישר קפצתי למים, חיפשתי את אחותי וראיתי אותה, בתוך המים, היא כבר בקושי נשמה, החזקתי אותה והוצאתי אותה מחוץ לבריכה, בדקתי לה דופק אבל כבר לא היה לה, הערתי מהר את אמא שלי, ובאותו הרגע המציל הגיעה ושאל 'מה קרה פה?' ועניתי לו 'בגלל שאתה לא היית בתפקיד אחותי טבעה, והיא בקושי נושמת עכשיו' הוצאתי עליו את כל העצבים שהיו לי, המציל התקשר לאמבולנס, הוא הגיע תוך כמה רגעים, הם ניסו להחיות את אחותי במשך 10 דקות ואחרי זה הם קבעו את שעת מותה.
כל הארבע שנים האלה אני ניסיתי להדחיק את זה, אבל אני מרגיש את האשמה, אני מרגיש שהיא טבעה בגלל שאני לא שמתי לב, בגלל שאני הייתי בטלפון וזה רודף אותי כל פעם שאני עוצם את העיניים שלי" הוא אמר ואני הרגשתי כל כך נורא, חיבקתי אותו "אני מצטערת" אמרתי כשאני מלטפת את השיער של ליאם, הרגשתי על הכתף שלי דמעה, "אני לא הייתי צריכה להזכיר את זה" אמרתי וליאם ענה "את רצית לדעת מי זאת, זה מותר לך ועוד בכלל אחרי ששמעת אותי קורה לה בשם שלה בזמן שאת היית איתי" הוא אמר "עכשיו שאלת אותי הכל בסדר, אני הולך" הוא אמר התרומם, לקח את הקביים והתחיל ללכת לכיתה , רצתי אליו ושאלתי "אז הכל בסדר איתנו?" והוא ענה "נראה לי שכן" ואמרתי "אז תביא לי נשיקה" וליאם הביא לי נשיקה "אני מצטערת שפתחתי פלסטר שהיה סגור כבר במשך הרבה זמן" אמרתי והרגשתי נורא "זה בסדר…." הוא אמר, אבל העיניים שלו אמרו אחרת.

הבית ספר נגמר, ואני עכשיו בדרך הביתה, ולפתע שמעתי מישהו מאחורה קורא לי "אליסון, חכי שנייה" זה היה ליאם, התחלתי להתקרב עליו "אני תיכננתי משהו שנעשה, בגלל יום האהבה, אז אני יכול לבוא ולקחת בשעה שבע?" הוא שאל ואני חייכתי ואמרתי "כן, אני אשמח" ונתתי לו נשיקה בלחי, המשכנו ללכת ביחד ודיברנו קצת "ליאם אני שוב פעם רוצה להתנצל, שישר הסקתי מסקנה ולא באתי לשאול אותך מי זאת אמילי, ואני גם רוצה להתנצל על כך שפתחתי את הנושא מחדש" אמרתי לו "אליסון, זה בסדר אני הייתי צריך לומר לך את זה במוקדם או במאוחר" הוא אמר ולאחר כמה דקות נפרדנו לשלום.

נכנסתי הביתה וראיתי את אבא יושב בסלון "אבא מה אתה עושה פה?" שאלתי "אתה לא עזבת?" הוספתי, אבא קם מהספה ובא לחבק אותי, דחפתי אותו ממני "תזוז ממני, ואל תחשוב אפילו לחבק אותי, אתה הלכת במשך חודשיים, ולא חשבת לטלפן או לבוא לבקר, ופתאום אתה מחליט לבוא?" שאלתי אותו "אנ…אני באתי כדי לדבר עם אמא שלך" הוא אמר "אבל היא לא בבית כרגע, אז אתה יכול ללכת" אמרתי, נפתחה הדלת ואיתה גיא נכנס "אבא" הוא אמר המום "מה אתה עושה פה?" הוא שאל כמוני "כמו שהסברתי לאליסון, אני באתי לדבר עם אמא" אבא אמר לגיא, "אני יכול לקבל חיבוק משני הילדים שלי?" אבא שאל "לא, כי אתה עזבת אותנו במשך חודשיים, אתה יודע כמה קשה היה לנו?! ברור שלא, כי בזמן הזה אתה כייפת לעצמך" אמרתי ועליתי לחדר שלי, יכולתי לשמוע את אבא עולה בעקבותיי לחדר, נכנסתי לחדר סגרתי את הדלת ונעלתי אותה "אליסון את יכולה לפתוח?" אבא אמר בעצבנות, קמתי לקראת הדלת פתחתי את הדלת, "אליסון אם את רוצה אפשר לשבת על זה למטה או בבית קפה אם את רוצה ואני אסביר לך את הכל" אבא אמר "טוב… אבל לא היום, מצדי אפשר מחר" אמרתי "אוקיי אז מחר את רוצה שאני אאסוף אותך אחרי בית ספר?" אבא שאל "לא מיד אחרי בית ספר, שאני אספיק להחליף בגדים" אמרתי לו "אפשר עכשיו לקבל את החיבוק שמגיע לי?" אבא שאל אותי "טוב" אמרתי אבל עדיין הייתי עצבנית, אבא פרס את ידיו כדי לחבק אותי, אני התגעגעתי לאבא אבל אני עצבנית עליו שהוא עזב אותנו.
אבא הלך, ואני נשארתי בחדר, עשיתי שיעורים, ואכלתי, כבר הגעתי לנקודת שעמום, לא היה לי מה לעשות, יצאתי מהחדר שלי לכיוון החדר של גיא "גיא.." שאלתי "תגיד אתה לא עצבני על אבא? רק אני עצבנית עליו?" שאלתי אותו והוא ענה "אני לא כל כך עצבני, כי בכל זאת הוא אבא שלנו, ובטוח יש לו סיבה מוצדקת למה הוא ברח, את לא נתת לו הזדמנות להסביר את עצמו" גיא אמר "אבל אני כן נותנת לו מחר הזדמנות" אמרתי "באמת?" שאל גיא בפליאה "כן, קבעתי עם אבא אחרי בית ספר שנדבר" אמרתי "אז טעיתי" גיא אמר "טוב אני אלך לחדר אני לא אפריע לך" אמרתי ונכנסתי לחדר, הייתה לי שיחה בטלפון לא היה לי כוח לענות, השארתי את הטלפון על מיטה.
אחרי שעה שאבא הלך, השעה הייתה, ארבע, והשתעממתי, לא היה לי מה לעשות, שכבתי על המיטה עם הרגליים על הקיר, ונזכרתי בהפתעה שתכננתי לי ולליאם כשחגגנו חודש אבל לא הייתה לי הזדמנות להביא לו אותה, אני אביא לו אותה היום..

אחרי שעתיים של שעמום, שחצי מהן ראיתי סרט וחצי ישבתי וחשבתי, התחלתי להתארגן, לא מצאתי בגדים מתאימים, אז קראתי למאיה שתבוא, תוך כמה דקות היא באה והיא עזרה לי להתארגן, היא הביאה מהבית שלה נעלי עקב קטנות יפות שאני אנעל אותן, ומהבגדים שלי היא בחרה לי שמלה שחורה יפה, ששכחתי שיש לי אותה.. לבשתי אותה ושמתי סרט כחול בשיער, התאפרתי שמתי בושם והייתי מוכנה, אני ומאיה ישבנו בסלון וראינו טלוויזיה עד שנשמעה דפיקה בדלת, פתחתי את הדלת, ראיתי את ליאם מולי מחזיק דובי ענק "שלום לך דובי" אמרתי והורדתי את הדובי למטה, ונישקתי את ליאם, "שלום לך" הוא אמר בחיוך "אני שנייה חוזרת ואז נצא" אמרתי השארתי את הדלת פתוחה ועליתי מהר לחדר של גיא "אני הולכת עכשיו, ומאיה פה, אני אגיד לה לעלות עלייך ביי" אמרתי וירדתי למטה "מאיה גיא קורא לך, הוא צריך ממך עזרה במשהו או משהו כזה.." אמרתי ויצאתי עם ליאם "את נראית משגע" ליאם אמר "תודה גם אתה" אמרתי ונישקתי אותו "מה תכננת לנו?" שאלתי "את תראי" הוא אמר תוך כדי שהוא פותח לי את הדלת למכונית שלו…
-נקודת מבט של גיא-
אחרי שאבא הלך דיברתי קצת עם אליסון, ונעזרתי בה כדי לעשות למאיה הפתעה , אני תכננתי הכל עם אליסון, אליסון קראה למאיה שתעזור לה ואחרי שהיא תלך מאיה תעלה אליי ותראה את הפתעה שתכננתי עבורה.
אליסון הלכה ומאיה תגיע עוד כמה רגעים, בינתיים אני התחבאתי ובדקתי שהכל מוכן, הייתי בתוך הארון, שמעתי את הדלת נפתחת וראיתי בין החריצים את מאיה בתוך החדר "או מי גד" שמעתי אותה אומרת "גיא איפה אתה?" היא אמרה והסתובבה בחדר, היא התיישבה על המיטה שלי, ואני פתחתי את הארון וקפצתי עליה בנשיקות, "גיא, אתה כל כך חמוד" מאיה אמרה, כל החדר היה מלא בנרות ועל החלון היה כתוב 'מאיה אני אוהב אותך' ומאיה אמרה "גם אני אוהבת אותך גיא" מאיה אמרה "אני אפילו עשיתי מצגת או סרטון או איך שלא תחליטי לקרוא לזה" עניתי לה, הושבתי אותה על המיטה וכיביתי את האור, והפעלתי את המצגת/סרטון, ראו בו אותי ואת מאיה בתור ילדים קטנים, הדבקתי את התמונות שלנו אחת לשנייה, אחרי שהמצגת נגמרה מאיה אמרה "גיא….. זה כל כך יפה, איזה חמוד אתה" ונישקה אותי "זה בשבילך ממני, להראות לך כמה אני אוהב אותך" אמרתי.
אחר כך ראינו סרט רומנטי לכבוד יום האהבה, ראינו את "מנהטן הקטנה" סרט יפה בסך הכל אבל אני עדיין מעדיף אקשן….

-נקודת מבט של ליאם-
באתי לאסוף את אליסון, החזקת מולי דובי ענק בשביל אליסון, אחרי חמש דקות הגענו למקום שאני רציתי שנגיע, זה היה המקום שהייתי הולך אליו בדרך כלל שהיה לי קשה עם המוות של אמילי, ושתמיד הרגשתי אשם במוות שלה.
הגענו לשם והוצאתי כיסוי עיניים לאליסון "חכי, אני רוצה לשים לך כיסוי עיניים, כדי שזאת תיהיה הפתעה" אמרתי "טוב" היא ענתה וקשרתי לה סביב העיניים את הסרט, הובלתי אותה למקום הספציפי שרציתי, הנקודה הכי גבוה בגבעה, שבה יש עץ שבקיץ עושה צל, ונעים וכיף לשבת שם, "הגענו" אמרתי והורדתי מאליסון את הכיסוי עיניים "וואי איזה יפה" אליסון אמרה "כן?" שאלתי "אני תמיד הייתי בא לפה כדי להירגע ולחשוב, בגלל מה שקרה עם אמילי, ורציתי לחלוק איתך את המקום הזה, כי הוא חלק גדול מהחיים שלי וגם כך את, חלק גדול מהחיים שלי" אמרתי לאליסון "גם אתה חלק גדול מהחיים שלי" היא ענתה וחייכתי אליה, היא נישקה אותי "אני אוהבת אותך" היא אמרה "גם אני אוהב אותך, אליסון וויליאמס" אמרתי והחזקתי בשני צידי פניה של אליסון ונישקתי אותה במצח.
נשארנו שם מתחת לעץ, "אז מה חדש אצלך?" שאלתי "סתם…. אבא שלי החליט לבוא לבקר פתאום" היא אמרה "הוא הסביר למה הוא הלך?" שאלתי "לא כל כך, אני גם לא נתתי לו הזדמנות להסביר, מחר קבעתי איתו בבית קפה, ונדבר קצת, הוא יסביר לי הכל" היא אמרה "מה זאת אומרת לא נתת לו הזדמנות?" שאלתי "כשנכנסתי הוא רצה לתת לי חיבוק, אז דחפתי אותו ממני ואני גם קצת צעקתי פה ושם" היא אמרה ואני שתקתי "מה אתה שותק?" שאלה "לא סתם…אני חושב" אמרתי, והמשכנו סתם לדבר על נושאים אחרים, ובראש שלי עיניין אותי מה קרה לאליסון שפתאום היא צעקה על אבא שלה, כי היא לא הבן אדם הזה שצועק, או דוחף בכללי…