אהבה כפולה- פרק 19

"אלי תגידי אני הפרעתי לך ולליאם כשנכנסתי עכשיו?" גיא שאל "אממ… לא נראה לי שהפרעת" עניתי, לפתע נשמע צלצול טלפון של גיא הוא ענה לטלפון, והלך הצידה שמעתי כל מיני לחשושים, "אני לא יכול אני ליד אליסון" שמעתי אותו לוחש לטלפון.
-נקודת מבט של ליאם-
ווואווו אני לא יכול לתאר את מה שאני מרגיש כלפי אליסון, התנהגתי כמו מגעיל וחמור כשלא האמנתי לה, ולמרות שלא אני כתבתי לה את המכתב ההוא אני מרגיש נורא לגביו, אני מרגיש שאני חייב לאליסון טובה.
לקחתי את הטלפון ושלחתי לקרלי הודעה 'קרלי אני צריך לדבר איתך, את יכולה להיפגש איתי בפארק?' שלחתי וחיכיתי כמה דקות בלחץ ' טוב אין לי בעיה אז ניפגש בארבע בפארק?' היא שאלה ' סבבה' עניתי, בינתיים אני הטענתי את הטלפון שלי כדי שתיהיה לי סוללה למה שתככנתי לעשות לקרלי, מצאתי דרך להראות לכולם שאליסון לא באמת אמרה את כל הדברים האלה.
יצאתי בעשרה לארבע לכיוון הפארק ראיתי את קרלי היא באה לחבק אבל אני הזזתי אותה "אהה אתה לא קראת לי בגלל מה שחשבתי?" היא שאלה מופתעת "לא, אני מצטער אני… לא משנה אני ביקשתי ממך לבוא בגלל שאני רציתי לשאול אותך משהו" אמרתי "נו מה אתה רוצה לשאול?" היא אמרה בחוסר סבלנות "למה את אמרת שאליסון אמרה את כל הדברים האלה ולמה את שלחת לה מכתב בשמי שאני אומר לה להתאבד ושאף אחד לא אוהב אותה?" אמרתי והסתכלתי על קרלי "טוב… עלית עליי אני הפצתי את השמועות האלה לא אליסון זה הכל היה נקמה בגלל שאני ואשלי נתנו לה להיות איתנו והיה תנאי שהיא לא תיהיה עם מאיה בגלל שמאיה היא חנונית ואליסון הפרה את זה אז אמרתי לה שהיא תצטער על זה והנה היא שילמה את המחיר בעצם היא שילמה כפול, אתה נפרדת ממנה וגם כל השכבה שונאת אותה ואני לא מצטערת על כל שנייה מהסבל שהיא סבלה" היא אמרה והתחילה ללכת, תפסתי לה ביד "איה אתה מכאיב לי" היא אמרה "את נשארת, יש לי עוד משהו לשאול אותך" אמרתי "מה?" היא אמרה "את הולכת לספר לבית ספר שאת זאת שעשתה את כל זה, ושיפסיקו להציק לאליסון" אמרתי "אתה עדיין אוהב אותה אהה? אתם נפרדתם, אם יש לך אומץ תודה שאתה אוהב עדיין את אליסון ואתה עושה את זה רק בשביל שתחזרו" היא אמרה ושילבה ידיים "אני לא חייב לך כלום" אמרתי "אז גם אני לא חייבת להודות בפני בית ספר" היא אמרה "אז אני אומר להם" עניתי "בטח, רק לך הם יאמינו" היא אמרה "לי הם לא יאמינו אבל לסרטון שלך מודה בזה, הם יאמינו?" שאלתי ושילבתי ידיים "אתה צילמת אותי?" היא שאלה "כן, ואני הולך להראות את בבית ספר" אמרתי והתחלתי ללכת מהפארק.
עברתי בדרך אצל גיא, ואמרתי לו שמצאתי דרך שכולם ידעו שאליסון לא אמרה כלום, הברתי לו הכל ואיך עשיתי את זה והכל בשבל אליסון, כאילו בשביל שהיא לא תסבול יותר.
ביום למחרת אני ביקשתי מהמנהל של בית ספר להראות את הסרטון באולם ספורט כדי שכולם ידעו שאליסון לא עשתה כלום, כל השכבה התכנסה וישבה באולם והפעלתי את הסרטון, כולם ראו את הסרטון שבו קרלי מודה שהיא עשתה את זה ועצרתי אותו לפני החלק שדיברנו על אליסון כי ידעתי שהיא באולם המנהל התחיל לדבר "אני רוצה להתנצל בפני העלמה אליסון וויליאמס שגרמנו לה להצטער על משהו שהיא בכלל לא עשתה וכעונש לקרלי יהיה לך שבועיים ריתוק, אתם משוחררים" המנהל אמר וכולם התחילו לצאת ואני רק חיפשתי את אליסון, ניסיתי ללכת בין כל התלמידים שניסו להגיע לכיתה עד שהגעתי לאליסון "אליסון!" אמרתי מתנשף "זאת אני" היא אמרה וצחקה "אתה באמת עשית את זה בשבילי?" היא שאלה "כן, כפיצוי שלא האמנתי לך כשאמרת שזאת לא את אמרת את זה" אמרתי ואליסון חיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה, הרמתי את הראש כלפיה ואליסון הסתכלה עליי, התקרבתי עליה קלות כדי לראות את התגובה שלה, וגם היא התקרבה עליי שנינו התקרבנו עוד קצת עד ש…. היה צלצול והפריע לנו באמצע, שנינו קפצנו "אמ…..אנ..ני צריכ..כה ללכת" היא אמרה מגמגמת וקמה מהכיסאות והלכה לכיתה שלה.
אני נשארתי באולם "אעאעאע" צרחתי כדי להשתחרר, עכשיו יש שיעור ספורט החלפתי את הבגדים לבגדי ספורט והלכתי למאמן, "היום אחרי בית ספר יש מבחנים לנבחרת כדורסל, מי מעוניין לבוא להיבחן?" המאמן שאל "אני" אמרתי והצבעתי ראיתי גם את גיא מצביע ועוד כמה מצביעים "יופי יש מתנדבים, אז אחרי בית ספר תיהיו באולם ספורט להיבחן"
והוא המשיך את השיעור שלו כרגיל.
-נקודת מבט של אליסון-
יצאתי מהאולם ספורט מבולבלת ממה שקרה מלפני שנייה עם ליאם, היינו מרחק נגיעה מנשיקה, אני יצאתי מבולבלת לגמרי עדיין לא הבנתי מה כמעט קרה וכמה אני רציתי שזה באמת יקרה, יצאתי מהאולם לכיוון הכיתה ובדרך ראיתי את מאיה, "אליסון" היא קראה לי "פתאום את לא כועסת עליי?! את מאמינה לי עכשיו?" אמרתי לה "אליסון, אני מצטערת אני הייתי בטוחה שזה באמת מה שאמרו עלייך" היא אמרה "ואני חשבתי שאת חברה מספיק טובה בשביל להאמין למה שאני אומרת ולא מה שאת שומעת מאחרים" אמרתי והלכתי לכיתה, התישבתי בכיסא שלי כעבור כמה דקות נכנסה מאיה והיא העבירה את התיק שלה לידי, אוף היא חייבת לשבת דווקא לידי?
המורה נכנסה והתחילה ללמד, חצי מהשיעור אני חלמתי על ליאם ודימיינתי לעצמי אם היינו מתנשקים והצלצול לא היה מפריע לנו, איך זה היה מרגיש ודימיינתי את זה כמו הנשיקה הראשונה שלנו, מתחת לבית שלי, כשגיא צרח לנו מלמעלה 'תתנשקו כבר!' אני זוכרת כל רגע עם ליאם, ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה אני רק רוצה להיות בזרעותיו ושהוא אף פעם לא יעזוב אותי, אפילו לא לשנייה.
החצי השני של השיעור הועבר בזה שמאיה ניסתה לדבר איתי ולגרום לי לסלוח לה, "דיי מאיה, נדבר אחר כך" לחשתי לה.
הצלצול נשמע ואני ישר קמתי מהכיסא ורצתי לכיוון הכיתה של ליאם, אני לא ראיתי אותו, ניסיתי להיזכר מה יש לו בשעה הזאת, פתאום ראיתי אותו עולה מהמדרגות ואני רצתי לכיוון שלו "אליסון, מה קרה שאת ככה רצה וחיפשת אותי?" הוא שאל אותי "אני הבנתי משהו ואני רוצה לעשות משהו" אמרתי ותפסתי את הצוואר של ליאם ונישקתי אותו בהתחלה הוא הופתע אבל אחר כך זה היה…. זה היה פשוט מושלם! אין לי מילה אחרת לתאר את זה, "אליסון את יכולה להסביר לי רגע מה זו הנשיקה הזו…?" הוא אמר מבולבל "אתה לא מבין?" שאלתי "לא" הוא ענה ונישקתי אותו שוב "עדיין לא הבנתי את המשמעות של הנשיקה.." הוא אמר ואני שוב פעם נישקתי אותו "הבנת?" שאלתי "לא כל כך, אני בדרך להבין" הוא אמר ונישקתי אותו שוב פעם "עכשיו הבנתי את המשמעות של הנשיקה" הוא אמר וחייך ואני נישקתי את ליאם שוב וחיבקתי אותו, "אני שמחה עכשיו" אמרתי לליאם "תאמיני לי שגם אני שמח עכשיו, ותבטיחי לי דבר אחד" הוא אמר והתכופף אליי "שאת לא תשתני ואת לא תתני לאף אחד לשנות אותך, כי אני התאהבתי באליסון הזאת, שאני מכיר לא באליסון שמעלה כל שני וחמישי תמונה לאינסטגרם, ברור לך?" הוא שאל והינהנתי לחיוב "התגעגעתי עלייך, ליאם" אמרתי לו "גם אני התגעגעתי עלייך, הזיעה שלי אחריי שיעור ספורט לא מפריעה לך או מגעילה אותך?" הוא שאל "כל עוד זה אתה וזה כלול בלהיות איתך זה לא מפריע לי" אמרתי וחייכתי, "טוב אני רוצה ללכת למלתחות להחליף לבגדים רגילים, אני הולך ואני כבר אחזור" הוא אמר "טוב, ביי" אמרתי ונישקתי אותו "ביי" הוא אמר ונתן לי נשיקה "ביי" אמרתי ונתתי לו נשיקה "טוב ביי אני צריך להחליף לבגדים נורמלים ואני כבר חוזר" הוא אמר והלך למלתחו של הבנים.
אני הסתובבתי וראיתי מאחורה את מאיה "אני רואה שהשלמתם" מאיה אמרה "כן…" עניתי "אליסון בבקשה תסלחי לי, אני מבטיחה לך שאני אאמין לך אם זה יקרה פעם נוספת" היא אמרה "טוב… אני סולחת לך כי אני צריכה חברה לשתף אותה בדברים שקורים לי" אמרתי לה "ישש, אני מצטערת כל כך אלי" היא אמרה וחיבקה אותי, "הכל בסדר, אני סלחתי" אמרתי לה, "אני רואה שאת וליאם השלמתם…" היא אמרה מחכה לתשובה ממני, "מה את רוצה, את ראית בעצמך שהשלמנו" אמרתי צוחקת "הרבה זמן לא דיברנו" היא אמרה "אני מפריע?" ליאם הגיע ואמר "לא" אמרתי והתרוממתי מהספסל שישבנו עליו לקראת ליאם וחיבקתי אותו "טוב אני אשאיר אתכם לבד, שתשלימו פערים" מאיה אמרה והלכה ואני וליאם הסתובבנו קצת מסביב לבית ספר ודיברנו "ליאם אני צריכה לומר או לשאול משהו" אמרתי לו "תשאלי" הוא אמר "אתה זוכר את היום שבו אני קיבלתי אגרוף לפנים, זה היה יום אחרי שנפרדת ממני?" שאלתי אותו "כן, למה?" הוא ענה "אני שואלת כי יש משהו שאני רוצה תשובה, בחדר אחות אתה היית שם וגם גיא אבל היה שלב כלשהו שגיא הלך, ונשארנו רק אני ואתה" אמרתי והוא קטע אותי "איך את יודעת?" הוא שאל "כי אני הייתי ערה, אז אתה בטח מבין מה אני רוצה לשאול אותך" אמרתי "כן.." הוא ענה "אחרי שנישקת אותי בחדר אחות, אתה אמרת לא אני לא יכול להתאהב שוב ומילמלת כל מיני דברים, אני לא כל כך הבנתי מה אמרתי אבל זה מה שאני הבנתי, למה אמרת את הדברי האלה?" שאלתי "כי אחרי הפרידה אני נפגעתי והיה לי קשה, ואני לא רציתי שוב פעם להיפגע בגלל זה, אבל את היית ערה בזמן שאני נישקתי אותך?" הוא שאל וכשהוא שם יד מאחורי הראש שלו והוריד את הראש למטה, "למה אתה מוריד את הראש למטה?" שאלתי "לא סתם.." הוא אמר "אהה ותגיד הצלחת למצוא את הכבשה הרביעית?" שאלתי וצחקתי "כן, מזמן מצאתי אותה, היא תמיד הייתה לידי אבל אני נתתי לה ללכת ממני מבלי ששמתי לב שהיא הכבשה הכי חשובה לי" הוא אמר וצחקנו שנינו חיבקתי אותו והנחתי עליו את הראש "אתה זוכר את המקום שלנו?" שאלתי אותו "כן, אני בחיים לא ישכח את המקום הזה שרק נהיינו זוג היינו שם כל ההפסקה ורק היינו אחד עם השני בשביל שלא ידעו" הוא אמר "תאר לך והיינו עדיין שומרים על זה בסוד, לא הייתי יכולה לנשק אותך ככה במסדרון" אמרתי "כן, מזל " הוא אמר, "הופה תראו מי חזר?!" שמעתי קול מוכר, הרמתי את הראש שלי מהכתף של ליאם והסתכלתי לכיוון הקול ששמענו "היי גיא" אמרתי "אני רואה שחזרתם, זה תמיד תיהיו אתם, אתם התאמה אחד של השני" הוא אמר ואני הסתכלתי על ליאם והוא הסתכל עליי, והצלצול נשמע ברקע "אני אראה אותך אחר כך" ליאם אמר לי ונישק אותי "בשביל נוסטלגיה, בוא למקום שלנו בהפסקה הבאה" אמרתי והלכתי לכיתה.
אחרי שעתיים נשמע הצלצול, ירדתי למטה למקום הישן שלי ושל ליאם, והוא היה שם "חיכית לך" הוא אמר ומשך אותי אליו ונישק אותי "כל כך התגעגעתי אלייך שאני לא יכולה לתאר לך במילים" אמרתי לו וחיבקתי אותו "איך זה שישר חיכית לי? זה היה כמה רגעים אחרי הצלצול" שאלתי "היה לנו שעה חופשית לפני" הוא אמר "אז מה חדש אצלך?" שאלתי אותו "החלטתי בסוף יום ללכת להיבחן לנבחרת כדורסל, ולראות מה יצא לי מזה" הוא אמר "מצוין אז בסוף יום אני אבוא לראות אותך ואני אעודד אותך, כי אין סיכוי שאתה לא תיהיה בנבחרת" אמרתי "סוף סוף הנה האליסון שאני מכיר" הוא אמר וצחקתי, בשאר משך ההפסקה ישבנו מחובקים ומדי פעם דיברנו, זה כיף להיות שוב פעם עם ליאם, אני מרגישה שמחה ושכל פעם אני לידו זה רק עושה לי טוב ופרפרים בבטן "ליאם אולי אני אבוא אלייך היום בצהריים?" שאלתי אותו "טוב מצדי זה רעיון מצוין" הוא אמר ונישק אותי והצלצול נשמע "אווף למה יש צלצול ויש עכשיו עוד שיעור" אמרתי לליאם "מבאס אבל אל תשכחי לבוא לעודד אותי במבחנים לנבחרת כדורסל, אני בונה עלייך שתבואי להרים קצת את המורל שלי" הוא אמר "אל תדאג אני לא אשכח" עניתי לו והחזקתי לו את היד עלינו למסדרון של הכיתות שלנו כשאנחנו מחזיקים ידיים "ביי ליאם, אני אראה אותך בסוף היום" אמרתי לו "ביי, אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי וכל אחד הלך לכיתה שלו.