אהבה כוזבת..

וכשהאמת הזאת מתחילה להיות קצת מוזרה, קצת לא מובנת את תוהה לעצמך אם לחדור עמוק לחלומות להסחף לאשליות או להלחם בכאב שיעבור רק עם הזמן.. להיות חזקה נגד רגשות סותרים.. לא לצייר על הקיר צורה של לב שבור ולצבוע את חייך לפי תוכניותיו ורגשותיו..
אבל אז את עומדת תחת תקרה נמוכה ריח של עשן ואלכוהול והגעגוע מציף והכאב שוב חוזר והיא נוגעת בך ואת מרגישה מסוחררת.. והזמרת ההיא שפעם התרגשתן מהשיר לא החליפה לו מנגינה עדיין וזה חותך.. כל רגע שנשמר עולה.. מאיים להציף את נשארת עם דמעותייך ואת לבד. את כל כך לבד שגם אם תצעקי הכי חזק ספק אם אפילו בשמים ישמעו אותך. כל שתיקה מחזירה לך גל דיבורים חרישיים בלילה קר תחת שמיכה וידיים תומכות שמחבקות.. איפה הן עכשיו?! נראה לך שהשמים שחורים תמיד מעל לביתך אז את בורחת.. הם בעצם באים אתך עוקבים אחריי כל פסיעה שלך השמש שקעה חשבת שהיא אמורה לשוב לזרוח אבל היא איננה..