אהבה כואבת/פרק 1

הקדמה-
שמי הוא דניאל.
בת 15 ממודיעין שיער ארוך שטני ועיניים כחולות אפורות .
אני לא שמנה אבל גם לא רזה ,הגובה שלי ממוצע. אני לא תלמידה כלכך מוצלחת .
אני ביישנית אבל גם מאוד חוצפנית ונוטה לעמוד על שלה.
יש לי שתי חברות הכי טובות :
ויקי-שיער שטני חלק ועיניים חומות .
שי-שיער חום מתולתל ועיניים חומות.
החיים שלי לא היו משהו גם אז אבל ברגע שנועם ניכנס לחיי הכל התחיל להשתנות.
(נועם-שיער שטני עם עיניים כחולות אפורות בדיוק כמו שלי ,גומות וגבוה.)
ניפתחתי אליו כלכך היינו כמו אחים ,מספרת לו הכל והוא לי .
עד שניקול הופיעה.
ניקול- צבע מוקה, רזה שיער חום ארוך שמגיע עד לישבן .
———————–
כמו כל בוקר רגיל
השעון המעורר צילצל כמה וכמה פעמים עד שלבסוף ניכנעתי וקמתי .
הסתכלתי בפלאפון והשעה הייתה שבע .
ציחצחתי שיניים,שטפתי פנים והלכתי להתלבש. לבשתי גינס שחור עם קרעים וחולצה לבנה של ביהס. לקחתי את התיק מחדרי ,שמתי אותו על גבי. נועלת נעלי וואנס שחורות ויוצאת.
—-
הגעתי לביהס .
הלכתי לנועם שמה את ידי על עיניו מחכה שינחש מיזה , "דניאל?" שאל הינהנתי כאילו באמת רואה אותי וציחקקתי מורידה את ידי מעיניו .הוא צחק גם, קם מספסל ומחבק אותי.
נשמע הצילצול,אני ניכנסתי לכיתה שלי ונועם לכיתה שלו . כך עברו להן שעתיים משעממות של אנגלית בהן מחשבות על נועם  .
כן אני אוהבת אותו אבל מכחישה לכולם חוץ מלשי חברתי הטובה . אני ונועם כלכך דבוקים ,ממש כמו זוג אך הוא מחשיב אותנו לידידים ולא מעבר וכך גמאני .. כאילו איזה ברירה יש לי . תמיד חברים אמרו לנו שאנחנו מתאימים וצריכים להיות ביחד אך תמיד שנינו הנהנו עם הראש כ-לא . "דניאלל" שמעתי את נועם צועק
היסתובבתי וראיתי אותו רץ אלי.  "מה ?"  שאלתי אותו אחרי שנעצר מולי , "היום את באה?" שאל ושלחתי אליו מבט כלא מבינה .
"למרכז" המשיך , "לא יודעת אני לא חושבת, אתה יודע שאני מעדיפה את השקט שלי "
"בשבילי בבקשה?" שאל מתחנן  "בסדר בסדר"
עניתי מיואשת.
—-
נגמרו הלימודים.
חזרתי לבית כרגיל אין אף אחד לפתע הפלאפון רטט ראיתי שנישלחה הודעה מנועם
"את באה היום זוכרת?"
"כן אני זוכרת קרציה" וציחקוק קטן יצא מפי.
שמתי את הפלאפון בטעינה והלכתי לאכול ולעשות עבודות לביהס.
התחיל להגיע הערב התחלתי להיתרגן,
יותר נכון רק החלפתי חולצה .
שלא תחשבו שאני אחת כזאת מוזנחת פשוט זה ילדים מהביהס ואני לא משקיעה בשבילם אף פעם אבל כשצריך אני "דופקת הופעה" .
החלפתי לגופיה לקחתי מפתחות ויצאתי מהבית. הגעתי תוך עשר דקות השעה הייתה בערך שמונה ,מרחוק ראיתי את נועם עם כמה חברים ערסים כאלה שחלק כבר ראיתי בביהס וחלק לא ראיתי מעולם.
הם לא היו מהאנשים האלה שרוצים להיתחבר לאחרים . הם כבר היו ממש לידי , שנים מהם החזיקו סיגריה בפה והשניים האחרים הלכו לקנות סיגריות . חיבקתי את נועם והלכנו לשבת אחרינו הלכו שני ההנערים עם הסיגריה והיתיישבו גם . לא דיברנו היה די שקט אני ונועם רק עשינו כמה פעמים פרצופים אחד לשניה וציחקקנו בשקט . לבסוף נועם שבר את השתיקה והכיר לי את שני חבריו  "זה איתי " הצביע על ילד חטוב, שיער שחור ועיניים כחולות .אותו כבר הכרתי ,הוא איתנו בשכבה וראיתי אותו כמה פעמים.
"וזה לירון" המשיך , לירון בהחלט היה ניראה מושך.  גם הוא היה חטוב ,שיער חום  ועיניים חומות.
לאחר כמה דקות הופיעה שי חיבקתי אותה והיא היתיישבה לידי . ראיתי איך היא הסתכלה על איתי , איתי היה סוג של 'באד בוי' וזה מה שעשה אותו יותר מושך בעיניי שי .
כבר עברה חצי שעה מאז שהגענו וכבר חצי מהשכבה הייתה במרכז , התיישבנו על הדשא שליד כשאני נשענת על נועם .
התחיל להיות קר והתחלתי לרעוד , 'למה לעזעזל לא הבאתי איתי איזה קרטיגן ' חשבתי לעצמי . נועם שם לב שאני רועדת כבר כמה דקות .
לקח את הגקט שלו ושם עלי חייכתי אליו, "תודה" לחשתי הוא רק חייך והמשיך לדבר עם איתי. ראיתי את שי מחייכת אלי מהצד
היא ידעה שאני אוהבת אותו חייכתי אליה בחזרה. "בואו אמת או חובה" הכריזה שי .
הבנתי כבר את הראש שלה, "מה אנחנו ילדים קטנים? "  שאלתי מסתכלת על שי ומסמנת לה  לשתוק . "סבבה" נועם פתאום קפץ וכך גם לירון איתי ועוד כמה ילדים מהשכבה ענו .
ביינתים חיפשנו איזה בקבוק זרוק כדי לסובב ביינתיים ראיתי נערה בערך בגילנו מתקדמת אלינו נועם ישר קם וחיבק אותה חזק .
הרגשתי חריטה קטנה על הלב אחרי זה, היא היתיישבה לידו כך שמצאתי את מקומי בין איתי ללירון. זה בהחלט היה מצב מביך כי בקושי הכרתי אותם .
הנערה הזאת הייתה מוכרת לי לאחר כמה שניות של חשיבה הבנתי שהיא לומדת איתי בכיתה . היא הייתה מהילדות שאף אחד לא עיניין אותה חוץ מעצמה וכמובן מנועם..
שי סובבה בקבוק וודקה ריק שמצאה ,
יצא על הנערה הזאת ועל שי שהסתבר לי שקוראים לה ניקול .
"אמת או חובה ?" שי שאלה
"חובה" ענתה לה מבלי לחשוב פעמיים
"חובה עלייך אממ.. לנשק את מי שאת הכי אוהבת" שי אמרה מצחקקת מעט.
ניקול הסתכלה על כל הבנים , לתת להם תיקווה שהיא תנשק אותם .
לפתע ניקול נעצרה על נועם ונישקה אותו , לאחר דקה או שתיים הם הפסיקו.
הרגשתי את עצמי נחנקת מדמעות ידעתי שאם רק יאמר מילה הדמעות יצאו מבלי לשים לב דמעה זלגה מעיני ולירון הסתכל עלי כ-לא מבין. מייד קמתי והלכתי אל מאחורי הבנין שעמד ממש ליד הדשא בו ישבנו.
רואה את לירון מתקדם לעברי מוציא מהכיס מאחורי שלו סיגריה ומצית "רוצה?"  שאל.
רק הינהנתי עם הראש כ-לא, ידעתי שאם אפתח את הפה אבכה . "מה קרה לך ?" שואל עדיין לא מבין למה דמעות ירדו מעייני ולמה קמתי משם וברחתי לפה .
אני: "כלום.." אמרתי חנוקה מדמעות.
לירון: כלום? בטוח כי זה לא היה ניראה ככה מהצד.
ולקח שאיפה מהסיגריה שלו .

–נקודת מבט של נועם–
ניקול נישקה אותי ..
פשוט היפנטה אותי לפתע ראיתי את דניאל קמה והולכת מאחורי הביניין ולאחר כמה דקות לירון קם והלך לשם גם הוא. לא הבנתי מה קרה היסתכלתי על שי והיא דפקה לי מבט של מאוכזבת .לא הבנתי מה עשיתי , החלטתי שאני ניגש לדניאל לדבר איתה .
כואב לי לראות אותה ככה , היא כמו אחותי הקטנה הצצתי עם ראשי כדאי לראות שהיא באמת פה . ראיתי אותה בוכה ולירון לוקח שאיפות כל כמה שניות מהסיגריה ובנוסף הם דיברו על משהו .. התחלתי להיתקדם אליהם ..

      –נקודת מבט של דניאל–
ראיתי את נועם מתקדם לכיווננו מיד ניגבתי את הדמעות והוא כבר היה מולנו , סימן ללירון ללכת ולהשאיר אותנו לבד ולדבר.
"מה קרה יפה שלי? " שאל ומושך אותי לחיבוק החם שלו , הרגשתי את הדמעות יוצאות לבד
ידעתי שעכשיו הוא ישאל מליון ואחד שאלות ואני לא אדע איך לענות לו ..
"דניאל ,מה קרה?" שאל שנית מרים את ראשי רואה את עיניי אדומות ונפוחות ..
"כלום" עניתי ובאתי לקום אך הוא תפס בידי ,
תפיסתו הכאיבה לי ורק גרמה יותר לדמעות לצאת.
"תפסיק נועם " לחשתי מנסה להישתחרר מאכיזתו "זה מכאיב לי " המשכתי לוחשת לכיונו , אך הוא לא עזב . הורדתי את הגקט עם ידי השניה מעיפה עליו אותו ..
מעיפה עליו אותו ומיד עזב את ידי בשביל לתפוס את הגקט המחורבן שלו.
איך שהוא שיחרר את ידי רצתי משם הלכתי לביתי מבלי להסתכל על אף אחד אפילו לא על שי . הגעתי לבית בשעה עשר כרגיל כולם ישנו , זה לא חדש שאני תמיד נשארת לבד בבית תמיד ההורים עסוקים , ישנים או נחים כך שיוצא לי רק בימי שישי בערב ובימי שבת לראות אותם . ניכנסתי לחדרי בשקט נועלת את הדלת מחליפה לחולצה ומכנס נוחים , ניזכרתי בנשיקה הסוערת של נועם ושל ניקול ואחרי זה גם התפיסת יד החזקה שהוא גרם
והינה באה השריטה השניה .
ניכנסתי למיטה לוקח את האוזניות ומחברת אותן לפלאפון בכדי שאוכל לשמוע שירים ..
הרגשתי רטט , ראיתי המון שיחות מנועם ואחת ממספר לא מוכר ועוד משי .
את נועם סיננתי כל הלילה לשי כתבתי שאני בסדר ושאני אדבר איתה כבר מחר על הכל,
ואז פתחתי את ההודעה מהמספר הלא מוכר
לחצתי על תמונתו שבוואצפ ניכנסת ורואה את לירון 'מאיפה הוא השיג את המספר שלי ולמה בכלל שלח לי הודעה' חשבתי לעצמי ולאחר כמה שניות נירדמתי..
קמתי בבוקר בשש ניכנסתי להיתקלח זריז ציחצחתי שיניים .לפתע הסתכלתי במראה וראיתי את עצמי במראה הכי מזעזע שיש
העיניים שלי היו נפוחות ואדומות יותר מאי פעם . שטפתי את פני ולבשתי טאיץ שחור וחולצה שחורה ונעלתי גם וואנס שחור , איכשהו יצא שכל מה שלבשתי היה שחור .
לקחתי את התיק נעלתי את הבית מתקדמת לביהס ברגל לא מעוניינת להיתקל באף אחד ,
ניכנסתי לכיתה וראיתי את נועם יושב איפה שמקומי ומחכה לי "כוסעמק" מילמלתי שמתי את התיק לקחתי איתי את הפלאפון ויצאתי מהכיתה מבלי להיתייחס אליו בכלל .
ניכנסתי לוואצפ ניזכרתי שלא עניתי להודעה של לירון בעצם, בכלל לא היסתכלתי מה הוא כתב  ..
"את יכולה היום להיפגש איתי מאחורי הביניין ?אני צריך לדבר איתך …"
 "סבבה בחמש תיהיה שם" עניתי מבלי לחשוב פעמים.

—נקודת מבט של נועם—
הגעתי מוקדם היום רק בשביל לדעת למה היא ככה היא גם כל היום מסננת אותי ..
ידעתי שאם אשב לה על השולחן ואחכה לה היא תיהיה חייבת לדבר איתי, אך לרוע המזל היא נכנסה שמה את התיק ויצאה כאילו שלא ישבתי במקומה . החלטתי להיתקשר לשי לשאול אותה למה דניאל פאקינג לא מדברת איתי
                   -השיחה-
שי: מה?
נועם:מה קרה אתמול עם דניאל?
שי: די נועם עזוב אותי.. דבר איתה אם היא תרצה להגיד לך היא תגיד!
נועם:אבל הבעיה שהיא לא מדברת איתי .
שי: אין לי מה להגיד לך .. ביי
נועם: חכי רגע..!
שי:מה..?
נועם: את יכולה רק להגיד לה שאני רוצה לדבר איתה ואני דואג לה ..
שי:טוב ניראה ביי.
נועם: תודה ביי.

ניתקתי הלכתי במסדרון הריק 'כוסעמק' מילמלתי ובעטתי בלוקרים
הרגשתי מישהו מסתכל עלי זאת הייתה דניאל היא הייתה בשוק מאיך הבעטתי בלוקרים
היא אף פעם לא ראתה אותי ככה..
היא ניגשה אלי לא הבנתי למה , ברור ששמחתי שסופסוף היא תדבר איתי .
"מחר אחרי הלימודים נלך למרכז ונדבר "
חייכתי אליה אך היא לא החזירה חיוך ומיד השלימה את משפטה "זה רק בגלל שי אז תמחק את החיוך.." והלכה.
בחיים שלי לא ראיתי אותה ככה אני מכירים כבר כמה שנים אני יכול לקרוא אותה כמו ספר פתוח אבל הפעם ? הפעם היא הייתה שונה..