אהבה – יש הגדרה?

אהבה.
הדבר הכי כואב שיש ובו זמנית הכי מדהים שקיים.

אהבה תמיד מתחילה ברגע בו שני האנשים מביטים אחד לשני בעיניים,
הדבר שגורם להם ליפול בפח אחד של השני.
שני אנשים שמעולם לא נפגשו מתאהבים.
היא אומרת לחברות שלה "הוא לא כמוהו, הוא שונה" ,
הוא אומר לחברים שלו "היא לא כמו כל השאר".
כשהם יוצאים ביחד העולם שלהם נעצר.
היא משתגעת כמו ילדה, הוא נהנה מהשגעונות שלה ולא מכריח אותה להיות נורמאלית.
הוא משתכר ומלווה אותה הביתה, היא סומכת עליו שהוא יחזור הביתה בלי לעבור שוב במועדון ולחפש מישהי לשכב איתה.
כשהם קמים ביחד בבוקר אחרי הלילה הכי מדהים בחיים שלהם ופשוט נהנים להתכרבל אחד עם השני.
אבל אז, משהו קורה.
הוא יוצא למועדון עם חבר שלו, החבר הכי טוב – שמקנא בו, שרוצה שהיא תהיה שלו.
הוא משתכר עוד ועוד עוד, ובלי לשים לב הוא קם בבוקר ליד מישהי שהוא לא זוכר.
הוא מתחרט על כל מה שהוא עשה, אבל זה מאוחר מידי.
התמונות שלו עם המישהי הזאת – שהוא בכלל לא מכיר, מוצגות במסך הטלפון שלה.
היא בוכה, והדמעות לא מפסיקות.
הוא מצטער על כל הצער שגרם לה, הוא רוצה להסביר את עצמו אבל אין לו איך.
זה נגמר ביניהם.
הם חלקו כל מה שזוג נשוי היה חולק במשך חיים שלמים.
ברגע שהם עוברים אחד ליד השני ברחוב – הם לא מסוגלים ליצור קשר עין.
מי היה שם כדי לנחם אותה? החבר הכי טוב שלו – לא כי הוא חשב שהיא מיוחדת, כי הוא רצה להיכנס איתה למיטה.
היא לא ידעה את זה.
הם היו יחד כמה חודשים ואז היא ראתה אותו, את אותו האחד שגרם ללב שלה להישבר.
הוא ישב על ספסל מתנשק עם איזו מישהי.
באותו הערב היא שלחה לו הודעה – "מאחלת לך שתצליח בכל מה שאני ואתה נכשלנו".

עברו כבר חודשים והם עדיין לא מסוגלים לדבר אחד עם השני.
לה כבר נמאס להעמיד פנים שהכל בסדר, כי היא יודעת שזה לא נכון, למרות שיש לה את החבר הכי טוב שלו.
היא לא יכולה לחיות יותר בשקר, היא לא יכולה להיות עם מישהו שהיא לא אוהבת.
היא כל ערב בוכה בתוך עצמה ואז מרימה את הראש ואוספת את הכאב והשברים כדי לדפוק חיוך מזוייף כדי להראות לכולם שהיא "בסדר".
היא כבר חודשים מחכה שהוא יענה לה על ההודעה ששלחה לו ברגע שראתה אותו עם אותה אחת.
היא יודעת שהזמן לא מרפא את הכל ושהוא רק מלמד אותנו איך להתמודד עם הכאב, אבל היא כבר על סף התמוטטות.
היא נכנסת ורואה תמונות שלהם ביחד, בוכה על מה שהיא והוא פיספסו.
הוא שולח לה הודעה – אחרי כל הזמן הזה הוא החליט להיות אמיץ.
"בואי ניפגש, יש לנו הרבה על מה לדבר".
היא ממשיכה לקרוא את ההודעה שוב ושוב, ומחייכת.
היא מחליטה לענות להצעה שלו.
אבל לפני כן, היא מחליטה גם כן לאזור אומץ. היא נפרדת מהחבר הכי טוב שלו.
אבל לא נראה שמזיז לו, הוא ניסה לקבל את מה שרצה אבל נכשל.
זה לא הזיז גם לה, היא הייתה בדרך לפגוש אותו.
כשהוא ראה אותה, זה היה כאילו העולם שלו נעצר.
כמו בפעם הראשונה שראה אותה.
"דף חדש?" הוא שאל, היא מהנהנת.
היא מתקרבת עליו ומצמידה את שפתיה לשפתיו.
דמעותיה זולגות והוא לוקח אצבע ומנגב אותן.
"אני אוהב אותך" הוא לוחש – ממשיך לנשק אותה.
"אני אוהבת אותך" היא מחזירה לחישה – לא מתנתקת מהנשיקה.
הם אוהבים זה את זה ונותנים אמון מלא אחד בשני.
ככה אהבה צריכה להיות.
אבל איך מגדירים את האהבה?