אהבה ישנה ואחריה חדשה 23 חלק ב' ואחרון!!!!!!!!!!!!!

טוב אז…………. פרק אחרון!!!!!!!!!! אם אתם רוצים עונה שנייה תגיבו לי!!!!!!!!!!
בבקשה!

-בבית-
"אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי. "אוה!! כל כך התגעגעתי!! השארתי את המזוודה לאבא וקפצתי על אמא בחיבוק דוב.
"נועה!! גם אני התגעגעתי!! ספרי לי! איך היה בפריז???"
"או! היה מעולה!! ויש לי מתנות!"
"אחרי הצעקות ופריקת המזוודה עליתי למעלה ועשיתי סבב טלפונים עם כולם וקבענו להיפגש היום בקיורטוש לחגוג את החזרה לארץ.
הודעתי לאמא שהסכימה אחרי כמה שיכנועים מצידי-ואני מודה שגם המתנה עזרה! ;)-התארגנתי ויצאתי קבענו להיפגש כולנו בפארק קודם ואז לצאת לקיורטוש אז יצאתי אל הפארק.
בפארק התברר שאיחרתי קצת וכולם חיכו רק לי. אז אחרי כמה התחנפויות מצידי התחלנו ללכת לקיורטוש.
שוב היו צחוקים צעקות ודיבורים אבל הפעם השתתפתי בפעם. הייתי מאושרת מהחזרה שוב לארץ.
אז את הפגישה העברנו בכיף וסבבה ואז כולנו התחלנו להיות עייפים אז החלטנו לחזור. סיימון כמובן ליווה אותי הביתה נפרדנו בנשיקה סוערת נכנסתי לבית ועליתי לחדר. הייתי יותר מדי עייפה.
ומזה שלוש ימים נרדמתי מאושרת.
-היום האחרון ללימודים!-
אני לא מאמינה שזהו עבר לו חודש עם סיימון!! נשארו לנו רק עוד חודשיים!! כמעט כל יום נפגשנו והכל היה מושלם. אחרי שחילקו לנו תעודות חיכינו לצלצול הגואל שבו יכולנו כבר לצאת לחופש!!!!!
"עשר תשע…." שמעתי קוראים מסביבי ואני כמובן הצטרפתי "שמונה שבע שש חמש ארבע שלוש שתיים אחת ו….. חופש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"כולם צעקו צחקו וכמובן רצו אל השער.
"היי נועה!" שמעתי את ענבל ושני צועקות מאחורי.
"היי מה קורה?" שאלתי. הן כרכו את ידי מאחורי צווארי ושלושתנו שמנו את משקפי השמש שלנו. התחלנו ללכת ולתכנן תכניות.
"אין אנחנו חייבות אבל חייבות ללכת לקאנטרי!! יש לי מנוי ואני יכולה להזמין חמישה אנשים כל יום ונחשו את מי אני אזמין?!??!" שאלה ענבל.
"דא!! חסר לך שזה לא אנחנו והבנים!" אמרתי לה.
"לעעע אלא מי?!" כולנו צחקנו והתכוננו ללכת לקניון ולחגוג את החופש כשפתאום בן עצר את הדימיון שלנו ושאל:
"היי! אתן באות אליי הביתה? נחגוג את החופש וכמובן גם טוני וסיימון!" הסתכלנו זו בזו ומשכנו כתפיים.
"בטח למה לא?" אמרה שני והגניבה לו נשיקה.
"היי בנות!" שמענו את טוני וסיימון צועקים.
"היי!" צעקנו אני וענבל ביחד. עכשיו כבר עברנו ללכת בזוגות.
"טוב אז אתן באות לבן?" טוני שאל אותנו.
"כן… ברור!" צעקנו אני שני וענבל.
"טוב בואו ניקח את ההסעה של האוטובוס לפני שנאחר!" צעקתי והתחלנו לרוץ לעבר האוטובוס.
המושבים מאחור היו פנויים אבל בגלל שהיו רק חמישה מקומות כולנו התחרנו ובסוף סיימון זה שיצא מחוץ למושבים.
"לא נורא! פעם…." התחיל בן להגיד ואז עצרתי אותו כשדרכתי לו על הרגל והוא הבין שלא תהיה פעם הבאה והשתתק.
"זה בסדר" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה.
"טוב אתם באים מחר לקאנטרי קלאב?" שאלה ענבל.
"למה למי יש כסף לשלם על הכניסה תגידי לי?!??!?!" שאל טוני.
"דא! סתום לי ואני יכולה להביא חמישה חברים בחינם!"
"אהה אז אוקיי!!!!" אמר טוני.
"טוב מחר בעשר אצלי בבית. אבא שלי יסיע אותנו בטנדר שלו."
"עשר?!" צעקנו כולם ביחד.
"מה נראה לך?! מי קם בחופש בעשר?!" צעקתי עליה.
"טוב הבנתי. באחד."
"אוקיי אחד זה מעולה." אמרנו לה.
אחר כך המשכנו לצחוק ולדבר.
-למחרת בקאנטרי-
"לא!!!!!" צעקתי לעבר בן. "שלא תעז אני עם בגדים!!!"
"לא נורא!" הוא אמר ודחף אותי לבריכה.
כולם צחקו אז כדי להתנקם יצאתי מהבריכה ודחפתי את כולם לתוך הבריכה.
כולם צחקו. אבל עדיין ידעתי שמשהו אחד מאיב עליו. סיימון נוסע.
"נועה!!" סיימון צעק אלי.
רק עכשיו שמתי לב שהוא לא רטוב ושהיה לו טלפון ביד.
אז…. יצאתי מהבריכה ואמרתי לו:
"סיימון? שים את הטלפון בצד."
"מה למה?" התקדמתי לעברו עם חיוך ממזרי.
"בגלל זה!" אמרתי לו ודחפתי אותו לתוך הבריכה.
"נועה…" הוא לחש לי לאוזן. "אמא שלי התקשרה… היא אמרה שאני לא חייב לנסוע!"
"מה?!" צעקתי. "אתה עובד עליי!"
"לא נראה לי!" הוא צחק ונתן לי נשיקה.
באותו רגע התקשרו שישה טלפונים.
"יואווו!" איזה צירוף מקרים!" צחקנו וכל אחד רץ לעבר הטלפון שלו.
"הלו?" נשמעו שישה קולות ושוב כולנו צחקנו.
"מה?! יש!!!!! ברצינות?!" כולנו שוב צעקנו ביחד. "טוב אני יחזור אלייך. כולנו ניתקנו רצנו אחד לשני ואמרנו אנחנו נוסעים לאילת לשבוע! בלי ההורים!!!!!!!!!!!!!! יש!!!!!!!!!!!!" כמה צעקות וצחוקים.
סיימון הדביק לי נשיקה והבטתי בו באהבה.
הקיץ הזה ללא ספק יהיה מושלם!!

-סוף-