אהבה ישנה ואחריה חדשה 2 פרק 25

'מה?!' צעקתי לעצמי בראש. מחוץ לראש ניסיתי להיראות רגועה…
"מה?" שאלתי רגועה, אני מקווה.
"אההה כן אמא שלו סוף סוף סיימה את כל הסידורים בקשר תצוגת האופנה ועכשיו הם חוזרים."
"מעולה…. ואיך זה אמור לעניין אותי?" שאלתי וניסיתי להישמע אדישה.
"אהה לא יודעת… חשבתי שזה יעניין אותך.." היא מילמלה והסמיקה.
"טוב אז זה לא!" אמרתי בתקיפות. "עכשיו בואי נלך ללמוד כבר."
"אוקיי אבל קודם אני רוצה שתבטיחי שתדברי עם שני ותנסי לסלוח לה!"
"אווווווווו טוב אני אני מבטיחה עכשיו בואי!"
אני יודעת שהכחשתי את העובדה שזה מפריע לי שהוא חוזר אבל זה נורא מפריע לי!!
מה אני עושה עכשיו?! אני לא אוכל להיות עם עומר כשאני יודעת שסיימון בסביבה!
אני יודעת את זה פשוט יודעת את זה!!
לא!! אני חייבת לנסות! הוא עזב אותי! אני לא צריכה להרגיש אליו כלום!
אז למה אני כן?!
'טוב די נועה! תתאפסי על עצמך!' אמרתי לעצמי!
זהו החלטתי! אני איהיה עם עומר לא משנה מה יקרה! לא אכפת לי מסיימון.
כעבור שעתיים סוף סוף סיימנו ללמוד ועברנו לדבר.
"אז נועה!! עוד מעט את בת שמונה עשרה!!!!עוד יומיים לא? יום שלישי!…. יום שלישי…" היא אמרה יום שלישי קצת פחות בהתלהבות והבנתי למה.
"כן יום שלישי יש לי יומולדת ושום דבר אחר ברור?" אמרתי ועברתי לחיוך.
"אוקיי! טוב אז מה את עושה?"
"מה זאת אומרת מה אני עושה? ת'אמת אני פשוט יבלה איתך חצי יום ועם עומר חצי יום."
"אה! מעולה..!" היא אמרה וחיוך ערמומי על פניה.
"ענבל? מה קרה?"
"אה? כלום כלום!" היא אמרה וניסתה לחזור להיות רגילה. וכדי לנסות לשנות נושא היא שאלה אותי:
"נוווו אז עומר כבר הזמין אותך?"
"לנשף?! ברור!! וטוני הזמין אותך?"
"לעעעעעעעע ברור שכן!! יואו אני כל כך מתרגשת! הבעיה היחידה היא…"
"היא מה?!" נעשתי לחוצה.
"אין לי שמלה או נעליים או קוסמטיקאית!!!" היא צעקה והתחלנו לצחוק.
"חחחחחחחח טוב גם לי אין! מחר אני ואת ושופינג רציני! מצפצפות על כל הבגרויות! זה יותר חשוב!"
"צודקת! מחר ב-10 את אצלי! אז יוצאות לשופינג מטורף ולא מפסיקות עד שאנחנו מארגנות הכל!!!"
"ברור! רק אני את והפיצה!"
"מה את מנסה להשמין לפני הנשף?!"
"אהה נכון… טוב אז בלי פיצה!"
"חחחח מעולה! אהה יש לי רעיון! אולי תשני אצלי היום? ואז נוכל כבר ללכת ישר למסע שופינג שלנו!"
"יואו צודקת טוב חכי שנייה אני צריכה להתקשר לאמא שלי.. היא עוד תחשוב שנשארתי אצל עומר!" אמרתי לה וקרצתי.
השיחה ביני לבין אמא שלי הלכה קצר בסגנון:
"אמא? אני נשארת אצל ענבל. אהה ומחר בבוקר אנחנו יוצאות למסע קניות לכבוד הנשף. אל תדאגי… אני לא ארושש אותך! חחחח טוב ביי."
"טוב אז זה סגור!" אמרתי לה.
אחר כך צחקנו דיברנו וריכלנו- חיחי איך אפשר שלא? ;).
-למחרת-
"נועה נוו תרדי כבר אני כבר מתניעה את המכונית שמעתי את ענבל קוראת לי מבחוץ.
"אני יורדת!" קראת לחלון בתקווה שהיא תשמע אותי.
"יופי!" טובכנראה היא שמעה אותי….
ירדתי ונכנסתי למכונית שלה. "טוב אני אחראית למוזיקה! אין לי כוח לשמוע את ביבר…" אמרתי לה וקרצתי לה.
"מה שתגידי! חולה מארס!" היא אמרה לי ואני כמובן שמתי את ברונס מארס אהובי! אחרי עומר.
ובתוך ליבי הודתי שגם אחרי סיימון.. ידעתי שעוד לא התגברתי עליו אבל את זה שמרתי עמוק בלב ולא הראיתי את זה לאף אחד. אבל ידעתי שברגע שאני אראה אותו אני אפרוץ בבכי וארצה לנשק אותו!
סוף סוף הגענו לקניון ונכנסנו לחנות שמלות.אני וענבל חיפשנו וחיפשנו ואחרי חיפוש התוצאה הייתה שמלה אחת לענבל ושתי שמלות שהייתי צריכה לבחור ביניהן. שמלה אחת היתה סטרפלס והיא הייתה בצבע תכלת עמוק שענבל אמר שהוא מבליט את העיניים שלי קצת מתחת לברך צמודה וחלקה. לטעמי היא הייתה פשוטה מדי. היא הייתה יותר מתאימה למסיבת יומולדת ה-18 שלי למרות שאני לא חוגגת… אבל בהחלט לא מתאימה לנשף. ואמרתי את זה לענבל היא הסכימה איתי ואז לכתי למדוד את השמלה השנייה. כשיצאתי שמתי לב שהשמלה השנייה שמדדתי נעלמה ואיתה גם ענבל היא כנראה הלכה להחזיר אותה. חיכיתי שהיא תחזור ובינתיים הסתכלתי על עצמי.
ישר ידעתי שזאת ה-שמלה!
היא הייתה בצבע כחול עדין היא הגיעה עד הריצפה היא נקשרה מאחור ולמרות זאת הייתה לה צורה של סטרפלס ועל המותניים היה סרט בצבע ורוד עדין.
כשענבל הגיעה היא אמרה לי שזאת ה-שמלה. בדיוק כמו שחשבתי!
אז החלטתי לקנות אותה. הורדתי אותה ואז ענבל נכנסה למדוד.
כשהיא יצאה היא נראתה פשוט כמו נסיכה! השמלה הזאת ישבה עליה מדהים!
"ואוו את חייבת לקנות אותה!"
"את חושבת?"
"ברור!"
באמת חשבתי ככה!
זאת הייתה שמלה בצבע סגול בהיר צמודה באזור החזה ואז מתחרבת יותר ויותר ומגיעה לריצפה עם אבנים שמאתרות את הסטרפלס!
וואו היא נראתה כמו נסיכה!
"טוב תחליפי לבגדים הרגילים ובואי נלך לקבוע נו תורים לתספורת ואז מניקור ואז נלך לחפש נעליים!"
"טוב אני תכף חוזרת." אמרה ונכנסה לתא ההלבשה.
כשהיא יצאה הלכנו לקופה שילמנו ויצאנו מהחנות.
"טוב אחרי מדידה כזאת אני חושבת שמגיעה לנו גלידה!" אמרתי.
"את רוצה.."
"לא אני לא רוצה להשמין אבל מה לעשות זה פשוט דורש!" קטעתי אותה.
"טוב בואי נלך!"
אחרי כמה שניות היא קיבלה אס אמ אס.
"יואו חכי שנייה אני צריכה לענות זה…. אהה טוני."
"אוקיי." אחרי שהיא סיימה לסמסלו הלכנו לגלידה וראיתי את שני עומדת שמה.
הסתובבתי לענבל והסתכלתי עליה במבט מאשים.
"טוב את הבטחת.." היא מלמלה. גילגלתי עיניים ואז פשוט זרקתי את השקית על הרצפה ורצתי לשני.
נתתי לה חיבוק גדול ואמרתי לה שאני התגעגעתי. היא נראתה מופתעת ואז התגברה על זמן ואמרה לי שגם היא התגעגעה.
"אוקיי חמודה התגברנו על שלב ההלם עכשיו את חייבת לי כמה הסברים!" אמרתי לה. והיא הבינה אותי ואז היא אמרה שלוש מילים פשוטות תוך כדי משיכת כתפיים ששינו הכל:
"הוא נישק אותי."
"מה?!"
"כן. לא הבנתי מה קורה. כשחיכיתי לאוטובוס הוא פשוט בא אליי סובב אותי והתחיל לנשק אותי. לא הבנתי מה הוא רוצה. הייתי בהלם כי ראיתי שאת רואה ולא הצלחתי להתנגד. אילו את ובן הייתם מקשיבים לי ולא כועסים עליי הייתם מבינים."
אוקיי אני מודה הייתי בהלם! התגברתי על זה אמרתי לה מצטערת והשלמנו. ואו! שלוש שנים זה באמת הרבה זמן.
דיברנו והשלמנו כל מה שהפסדנו אחת מהשנייה בזמן שהיינו בריב.
ואז הייתי צריכה לשירותים אז אמרתי לה ולענבל-שהצטרפה אלינו לפני כמה דקות כשראתה שאני ושני מתיישבות-שאני תכף חוזרת.
כשהלכתי לשירותים קצת התעופפתי וחלמתי בהקיץ ואז פתאום נתקלתי במישהו.
"אוי סליחה!" אמרתי ואז הרמתי את מבטי.
עיניי נפערו בתדהמה כשקלטתי מי מולי.
"סיימון?!"