אהבה חסרת גבולות- פרק 3

פרק 3

קמתי לעוד יום מעצבן, והחלטתי שאני מבריזה לים, לקחתי תיק ושמתי בפנים קרם הגנה משקפיי שמש, מגבת קצת אוכל ושתייה, שמתי ארנק מפתחות, והתחלתי להתארגן, לבשתי בגד ים ברזילאי שישב עליי מושלם, ומעל זה לבשתי שורט גינס וחולצה לבנה שמאחורה הכל פתוח, לבשתי כפכפים שחורות ויצאתי לים, פרשתי את המגבת,מרחתי קרם הגנה והשתזפתי טיפה, לפתע היה מעלי צל, פתחתי את עיניי והיו שם כמה בחורים, הם תפסו אותי חזק והרימו אותי, הם משכו אותי והכניסו אותי לתוך מכונית שחורה גדולה, ניסיתי להתנגד אבל הם היו יותר מידי
"מה אתם רוצים ממני" שאלתי, אבל הם לא ענו הם התחילו לנסוע, לא הצלחתי לזהות לאן, לפתע הם עצרו, והוציאו אותי מהמכונית, הם הכניסו אותי למבנה נטוש במקום שלא הכרתי, הם קשרו אותי לעמוד ויצאו החוצה, הסתכלתי מסביב וחיפשתי חפץ מספיק חד שאני אחתוך את החוט ובמקרה היה שם ברזל מחוספך, ניסיתי להגיע אליו עם הרגליים, ולאחר מספר דקות הצלחתי
"יש" מילמלתי באנחה, לקחתי את הברזל ושיפשפתי את החוט, לאט לאט החוט נקרע ואני השתחררתי, קמתי מהר לכיוון הדלת, ושני בחורים נכנסו, זזתי אחורה, והם התקרבו אליי, נתתי לאחד מהם בעיטה חזקה בבטן והוא נפל, השני שם לב לזה והוציא אולר, ניסיתי לברוח אבל לא הספקתי, הוא הכניס לי את האולר בבטן וברח, היה לי קשה לזוז, אבל ניסיתי, יצאתי מהמבנה ושמתי לב שאנחנו עדיין ליד הים, התחלתי ללכת עם כאבים, הגעתי לים והתחלתי לראות שחור, לקחתי פיסת בד וקשרתי סביב ביטני, הייתי מכוסה בדם,
"עדי, עדי" שמעתי מישהו קורא, אבל ראיתי הכל שחור, הסתובבתי ואז התעלפתי

-נקודת המבט של דניאל-
הלכתי לריצה בטיילת של חוף הים, ולפתע ראיתי את עדי, היא נראתה קצת מוזר
" עדי, עדי" קראתי לה, היא הסתובבה, ואז ראיתי שהיא מכוסה כולה בדם, בתוך שנייה היא נפלה על הריצפה, רצתי אלייה, והזמנתי מהר אמבולנס, לאחר כמה דקות פינו אותה, עליתי איתה לאמבולנס ולא עזבתי אותה לשנייה, כשהגענו הם הכניסו אותה לטיפול נמרץ ואני נשארתי בחוץ, התקשרתי לניסים שיודיע לאח שלה ולאחר מספר דקות מישהו חסון הגיע
"אתה בטח אח שלה" שאלתי
"כן ומי אתה" הוא שאל
"מישהו מהכיתה שלה" אמרתי
"מה קרה לה" הוא שאל וקולו היה לחוץ
"ראיתי אותה בים וקראתי לה וכשהיא הסתובבה, היא הייתה מכוסה בדם, שמעתי שאחד הרופאים אמר שזו דקירה" אמרתי
"שיט, שיט שיט שיט" הוא אמר והתחיל לבעוט בקירות
"מה יש לך" שאלתי מנסה להרגיע אותו
"מי שעשה את זה ינסה לעשות את זה שוב ובפעם הבאה הוא יצליח" הוא אמר ולא הבנתי על מה הוא דיבר
"אתה יודע מי זה" שאלתי
"זה לא מישהו, זו קבוצה של פושעים ועכשיו אם הם גילו עלייה הם ינסו להרוג אותה" הוא אמר לחוץ, והתחלתי להילחץ גם, לפתע אחד הרופאים יצאו מהחדר וניגש אלינו
"מה אם עדי" אח שלה שאל את אותו רופא
"היא מתאוששת"הרופא אמר וממש הוקל לי וראיתי שגם לאחיה
"אפשר להיכנס אליה" אחיה שאל את הרופא
"כן" הרופא אמר והלך
"אממ תקשיב יש מצב אני הולך ואתה לא אומר לה שהייתי פה" שאלתי את אחיה
"כן, איך קוראים לך" הוא שאל
"דניאל למה" שאלתי
"סתם, דרך אגב אני שלומי" הוא אמר והלכתי, הלכתי כי אני והיא בקושי מכירים ולא ממש נעים לי ממנה, עליתי לחדרי ונשכבתי לישון

~ נקודת המבט של עדי~
התעוררתי בחדר מוזר עם הרבה אנשים בחליפות לבנים, הראיה שלי התאוששה קצת וראיתי שאלה רופאים, ניסיתי לקום טיפה אבל הבטן כאבה לי, אחד הרופאים ניגש אליי והשכיב אותי חזרה
"אל תנסילקום, תפרנו לך את הבטן" הרופא אמר
"הבטן…" מילמלתי, ואז ניזכרתי בהכל, באנשים בדקירה ובדניאל חשבתי לעצמי, דניאל בטח הביא אותי לפה, אחד הרופאים יצא וכך גם השאר, לאחר מספר דקות שלומי נכנס
"שלומי" אמרתי בשמחה וטיפה כאב לי אז נרגעתי
"איך את מרגישה קטנה שלי" הוא שאל
"כואבת לי הבטן"אמרתי
"אני יודע, אני מצטער, אני מצטער שלא שמרתי עלייך יותר טוב" הוא אמר
"על מה אתה מצטער,אתה לא אשם" אמרתי וחייכתי טיפה
"אני כן אשם, לא סיפרתי לך הכל" הוא אמר
"מה היית אמור לספר לי" שאלתי
"אמא ואבא לא מתו בתאונה" הוא אמר והשפיל מבט
"לא מתו בתאונה אז איך"שאלתי לא מבינה
" מי שדקר ואותך אלה רק אנשים שעובדים בשביל מישהו אחד, והמישהו הזה הוא שנא את אבא, ואבא היה מסובך איתו, אז באותו יום של המוות שלהם שמו להם חופר נפץ באוטו ואותם אנשים לקחו את ההורים שלנו" הוא אמר
"אז יכול להיות שהם חיים" שאלתי מלאת תקווה
"אין מצב, אי אפשר לשרוד חומר כזה" הא אמר והתחלתי לבכות
" הם חיים אני יודעת" אמרתי
"אני מצטער" הוא אמר
"אני רוצה להיות לבד" אמרתי והוא הלך, שקעתי במחשבות רבות על הכל והדברים החלו טיפה להסתדר, מרוב מחשבות נירדמתי.