אהבה חירשת פרק 2

פרק 2
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"מה את צורחת, מטומטמת"אמרה הילדה הסנובית הזאת, אבל לא שמתי לב עליה.
משהו שוב פעם, בא עלי, ובעט בי ממש חזק, באותו נקודה.
וצרחתי שוב, והתעלפתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התעוררתי בחדר לבן.
ניל ישבה לידי.
"מה איפה אני?"שאלתי אבל לא שמעתי את עצמי
"את בבית חולים את התעלפת"ענתה ניל.
"אבל למה צרחת כשבעטו לך בבטן?"שאלה והבנתי מה היא שאלה.
"יש לי בעיה שאם בועטים בי בבטן חזק בנקודה כולשהי אז אני פתאום שומעת כמו ציפצופים מחרישים אוזניים וזה כואב"עניתי לה איזה באסה שאני לא שומעת את עצמי…
"אה הבנתי"אמרה והבנתי.
פתאום נכנס איזה ילד מהכיתה שלנו.
"אני צריכה ללכת"אמרה ניל, אבל לא הייתי מולה, אז לא ידעתי מה היא אומרת.
היא נגעה בכתפי, והסתובבתי אליה.
"אני צריכה ללכת, ביי" היא אמרה, ונופפתי לה ביד.
"היי, אני גיל"ענה הילד, שכנראה קוראים לו גיל.
"היי"אמרתי, ונופפתי בידי.
"אז, את חירשת"שאל אותי, והנהנתי.
"אז, איך את מבינה אותי?"שאל.
"בגלל שאני מסתכלת לאנשים על השפתיים, וקוראת את את השפתיים שלהם"עניתי, ועדיין לא שמעתי את עצמי.
"אה אוקי" ענה.
פתאום, נכנס לחדר הרופא
"אלה, את עכשיו משתחררת"הוא אמר ,אבל לא שמתי לב, שהוא שם.
הוא בא אלי, ונגע בכתפי.
"למה, את לא מקשיבה לי"הוא שאל .
"כי היא חירשת"גיל אמר .
"אה, הבנתי טוב, היא יכולה ללכת"אמר, והלך.
יצאתי מבית החולים אם גיל.
הוא ליווה אותי עד הבית, והלך.
נכנסתי הביתה ורק אמי הייתה בבית.
"את כבר בסדר"אמי שאלה, בשפת הסימנים.
"כבר יותר טוב"עניתי לה, גם בשפת הסימנים.
עליתי לחדרי ,והלכתי לארוני, הוצאתי משם פיגמה, ורודה, ושחורה ארוכה.
סירקתי את שערי, ונכנסתי לישון במיטה.