אהבה זו לא אגדה פרק 8

כמו שהבטחתי בתגובות של הפרק הקודם, אני ממשיכה היום, זאת אומרת עכשיו :) השקעתי בפרק הזה, ועכשיו יש לי רעיון ענק לסיפור, וכנראה שאני גם יצרף שיר שיכול להיות היה מלווה בדמעות שתקראו את הסיפור :'(

״את באה למסיבה שלי מחר, נכון?״ אמה התיישבה לידי.
״לא.״ אמרתי והוצאתי את הכריך שלי מהתיק.
״נו, אן!״ היא התחננה. ״תבואי! פליז!״
״אמ… תני לי לחשוב על זה…״ הרהרתי לכמה שניות. באתי לענות, וענייה של אמה נמלאו תקווה. ״לא.״
מבטה חשך. ״אבל למה?״
״בגלל.. ש… אני צריכה… אה, לשמור… על… יוני, יוני ותום, כן.״ המצאתי תירוץ לא לגמרי משכנע והורדתי את העטיפה מהכריך שלי.
״מה קורה?״ מור התיישבה בצד השני. ״אז את באה למסיבה של אמה מחר?״
״היא ׳צריכה׳ לשמור על יוני ותום.״ אמה אמרה במקומי ועשתה מרכאות באוויר שאמרה ׳צריכה׳.
״את באה. אני באה אלייך הביתה אחרי בית ספר, ואנחנו מתארגנות למסיבה.״ מור קבעה לי. באתי לומר לא, אבל היא כבר הקדימה אותי. ״בלי וויכוחים!״
נאנחתי והתחלתי לאכול מהכריך שלי.
״תגידי, מה עשית בסוף השבוע? לא הצלחתי לתפוס אותך.״ מור שאלה אותי והתחילה לאכול את ארוחת הצהריים שלה.
״הלכתי עם ליאורה לקניות, והעברנו קצת ׳זמן איכות׳ ביחד.״ צחקתי.
״נו, לפחות יצא לך מזה משהו?״ אמה התעניינה.
״שמלה.״ קילפתי קצת מהקשה של הלחם והכנסתי אותו לפי. אבל לא יצא לי רק שמלה, אלה גם מחשבות. על אלכס. עלי. במיוחד על שנינו.
״מקווה שהיא יפה.״ מור צחקה ולקחה עוד ביס מהכריך שלה.
״תגידי, היו שם בנים חמודים?״ אמה שאלה.
״למה שהיו בנים בחנות בגדים?״ החזרתי לה.
״אנא ערף, בנות שגררו אותם לשם, מי יודע.״
הו, אני יודעת.
״בקיצור, היו? כן או לא?״ היא שאלה.
״אה… כן, אפשר לומר.״ עניתי באיטיות.
״והם התחילו אתך?״
"אמה!״ מור קרא.
״מה? מה כבר אמרתי?״ היא התלוננה.
גלגלתי עניים ונאנחתי. "אני נמצאת עם שני מפגרות.״
״מפגרות שאת אוהבת.״ אמה הוסיפה.
המשכנו לדבר שטויות ולאכול את ארוחת הצהריים שלנו, עד שגיליתי את אלכס במרחק, יושב באחד מהשולחנות וצוחק עם חברים. הוא גילה אותי ונופף לשלום עם חיוך נעים. עשיתי את אותו הדבר, וכנראה שמלווה בסומק, כי פתאום אמה ומור הפסיקו לדבר ובהו בי.
״מה?״ שאלתי.
״מה מה? למה את מחויכת וסמוקה? על מי את מסתכלת?״ מור נזפה בי והיא ואמה הביטו בכיוון שהבטי בו.
״טוב אז יש כמה אפשריות,״ אמה התחיל . ״עמית הערס, יונתן המחורר, אלי הסוטה, אלכס, דון החבר של מי-״ היא קטע את עצמה שקלטה את הבעת הפנים שלי שהיא הזכירה את שמו של אלכס. "זה העניין, נכון? את דלוקה על אלכס!״ היא ומור צווחו בהתרגשות.
״מה?״ נשפתי בבוז. ״אני? דלוקה? עליו?״ נשפתי שוב בבוז. ״מה פתאום!״
״את בטוחה?״ מור ביררה.
״ברור!״
״אז איך היית מגיבה אם הוא היה בא לכאן עכשיו?״ אמה שאלה.
״כן, כאילו שזה אי פעם יקרה.״ צחקתי.
״באמת, אז תתכונני, כי הוא כבר בדרך.״ מור אמרה והצביעה קדימה.
״מה?״ שאלתי בבלבול. הסתכלתי לכיוונו, וראיתי אותו הולך לכיווני.

-נקודת המבט של אלכס-

במשך השבוע התנהגתי לא כמו עצמי. כל בת שניסתה להתקרב אלי, הלכה ממני באכזבה. לא גיליתי שום עניין באחרות, אפילו ביום רביעי, שבחורה שלא ניסתה להתקרב אלי עד עכשיו כמעט וגמרה איתי בתא בשירותים. אבל ברגע האחרון הפסקתי את זה, משום מה לא יכולתי. כל פעם שרק חשבתי על זה, המילים של אן הדהדו בראשי. ׳זה או אני, או הן.׳ הבחורה הזאת פשוט משגעת אותי! משום מה הכל חוזר אליה, הכל קשור בה. אבל עם כל מה שיש לי, אותה אני לא יכול להשיג. השגתי עד עכשיו כמעט כל זונה בבית הספר, ונשארו רק מספר קטן מאוד, פחות מעשר אני חושב. אבל הכל נדמה חסר חשיבות לאחת שבאמת אכפת לי ממנה: אן.

שנשקתי אותה הרגשתי… משונה. הידיים שלי התחילו להזיע, כל גופי התחמם, הלב שלי פעם מהר כאילו רצתי מרתון. אפילו שהיתי מאוהב בילדה הכי יפה בכיתה ב׳, לא הרגשתי ככה. אבל אן מיוחדת, היא שונה מכל הבנות, וזה הורג אותי שהיא לא מעריכה את עצמה כמו שצריך, וזה לא נכון! היא ילדה מהממת, והיא רק צריכה שמישהו שיזכיר לה את זה.

במשך השבוע, אני ואן נתקלו אחד בשנייה כמה פעמים במסדרונות ובהפסקות, אבל לא דיברנו הרבה, רק אמרנו היי בחיוך והמשכנו בדרכנו השונות. בכיתה שלנו יחד, מדי פעם הגנבו מבטים אבל עדיין שמרנו על מרחק. נדמה לי שמה שהיה לי עד עכשיו זו לא סתם משיכה בלתי מוסברת, אלה רגש. אני רק לא בטוח אם זאת אהבה.

״הי, גבר!״ יונתן קרא. קמתי ממקומי במחששה והתכוננתי ללכת, אבל יונתן גרם לי לעצור.
״מה?״ הסתובבתי.
״טוב, אני הולך.״ הוא אמר לבחורה שאיתו, ונישק אותה נשיקה רטובה.
״תחזור מהר.״ היא צחקה ולקחה עוד שאחתה מהסיגריה שלה.
הוא נשק לה שוב, ואז רץ בקלילות אלי. הוא הגיע אלי והמשכנו ללכת. ״מה אתך? לא שומעים לא רואים, נעלמת לנו.״ הוא תפח על כתפי.
״דיברנו אתמול.״
״איזה דיברנו? לא הייתה איתי שמה בכלל, יא חרא.״ הוא צחק. ״מה זאת אומרת ׳לא הייתי שמה׳?״ שאלתי.
״נו, אתה יודע. כאילו אתם שמה, אבל לא שמה.״ הוא ניסה להסביר.
״ברור שהייתי!״ מחיתי.
״אז מה סיפרתי לך אתמול על מאי?״ הוא שאל.
מחשבותיי היו ריקות. לא היה לי מושג על מה הוא מדבר. ״אה… אמרת ש.. נו, אתה יודע… שהיא… אה… קיבלה אוטו חדש?״ גמגמתי.
״אחי, אין לה אפילו רישיון.״ בקיצור, הוא תפס אותי על חם.
״טוב, נו מה אתה רוצה? בסוף השבוע עברתי את הסיוט של החיים שלי!״ קראתי והרמתי ידיים בהגזמה.
״סיוט? עוד זיון לא נקרא סיוט. נו, אולי היא לא הייתה אחת הטובות-״
״זה לא קשור לסקס!״ קטעתי אותו. ״מה שקרה אחרי הסקס. היא לקחה אותי לטיול בקניון.״
״אל תדאג אחי,״ הוא הניח ידעת כתפי. ״כולם עוברים את זה.״
״היא לקחה אותי ליותר מעשרים חנויות, וסחבתי לה הכל! אני אומר לך, שבר לי הגב כבר. אני בחיים לא עושה איתה סקס יותר.״ קבעתי.
הגענו לקפיטריה והתיישבנו בשולחן עם כל החבר'ה.
״איפה הייתה בסוף שבוע?״ דון שאל אותי.
״מה זה משנה לך?״ התעצבנתי וישבתי על השולחן.
"הבחורה סחבה אותו לקניות.״ יונתן צחק ותפח שוב על כתפי.
״משתתף בצערך.״ דון צחק גם הוא. ״הייתה טובה לפחות?״
״כן, לפחות יש משהו שאני יכול ליהנות ממינו.״ חייכתי.
הבנים המשיכו עם השיחות שלהם, ואני סרקתי את הקפיטריה. קלטי את אן במרחק, מדברת עם החברות שלה ואוכלת, נופפתי לה לשלום וגם היא.
״מה אתה מנופף ומחויך? על מי אתה מסתכל?״ כולם התענינו והסתכלו על אן וחברותיה שהתחילו להתווכח.
״נראה לי הוא בונה על אחת מהם.״ יונתן אמר.
״טוב, זה או הג׳נג׳ית, או החברה של ירון, או הבלונדיני הכוסית.״ עמית התפרץ לשיחה.
״נראה לכם? ורק שתדעו, הבלונדה קשה כמו אבן, אתה יודע כמה פעמים אנחנו רבים?״ ניסיתי להכחיש.
"נראה לי הוא בונה על יותר מזיון.״ דון אמר.
״אחי, יכול להיות שאתה מאוהב?״ יונתן שאל.
״אני? מאוהב?״ נשפתי בבוז. ״אני נראה לכם כמו מישהו מאוהב?״
״אז למה אתה מסמיק?״ דון שאל.
שתקתי.
הם כולם פרצו בצחוק מתגלגל.
״ב'ואנה, הוא מאוהב!״ עמית צחק.
״ממש אלכס חולה אהבה!״ יונתן צחק
״עשית צעד כבר?״ דון שאל, הוא היחיד שלא צחק.
״צעד?״ שאלתי מבולבל.
״נו, כאילו נישקת אותה או משהו?״
״אה… עכשיו שאני חושב על זה, אולי הייתה הפעם הזאת שנישקתי אותה בקטנה.״ הסברתי.
״נו, לך אליה.״ דון דירבן אותי. "דבר איתה ותגיד לה מה אתה מרגיש."
"נראה לך?"
" נו, תאמין לי, אני מבין בבנות." דון הגן על עצמו.
״תחזור אלי שדפקת אותה.״ יונתן אמר וחזר לצחוק.
״חבורת מפגרים.״ הנדתי בראשי וקמתי מהשולחן, הולך אל עבר אן.
״היי.״ התיישבתי מול אן, והחברות שלה צחקקו ותקעו לה מרפקים בזמן שהיא האדימה.
״היי.״ היא החזיקה בשקט.
״אלכס, מה קורה?״ החברה של ירון- אמה אם אני לא טועה,-שאלה.
״סבבה. תגידי, מה עם ההומו שלך? ירון?״ שאלתי.
״שוב זה?״ היא נאנחה. ״הוא לא הומו! ואיך הוא הומו אם הוא יוצא איתי?״ היא התעצבנה.
״טוב, תרגעי צוחקים. ״ הרגעתי אותה. ״מה נשמע, אן?״ פניתי אליה.
״בסדר.״ היא ענתה לי ושוב כיסתה את פניה עם שיערה. אני שונאת שהיא עושה את זה.
״הי, מחר אני ואן הולכות למסיבה של אמה, אתה בא?״ הג׳נג׳ית שאלה, מור אני חושב.
״מסיבה? תספרי אותי בפנים.״ חייכתי.
אן לחשה לה משהו, ומור צחקה.
"טוב, אן, אני יכול לדבר אתך שנייה לבד?״ שאלתי את מה שעצם באתי בשבילו.
״כן, כן, ברור.״ היא הסכימה. קמתי מהשולחן, וחיכיתי לאן שהחברות שלה ניסו ׳לסדר אותה׳.
״נו, מור!״ היא התעצבנה.
״שנייה!״ היא קראה ושמה לה שפתון.
״טוב בי.״ היא קמה בעצבים והלכה בעקבותיי.
״אלוהים אדירים, הבנות האלה.״ היא מלמלה וניגב את השפתון משפתיה על גב ידה.
״למה? דווקא נחמדות החברות שלך.״
״אם אתה אומר נחמדות ובזה אתה מתכוון מעצבנות, אז כן, הם נחמדות.״ היא התלוננה ובדקה אם נשארו שאריות שפתון על שפתייה. פנינו במסדרון לפינה בודדה.
נשענתי על הקיר והיא נעמדה מולי. ״טוב, אז על מה אתה רוצה לדבר?״ היא שאלה, ישר ולעניין בלי למשוך את הכל כמו מסטיק.
נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את המתח שהתחיל לעלות בי. ״עלינו.״
״על מה יש לדבר?״ היא שאלה ונשענה על הקיר לידי.
״על הנשיקה הקטנה הזאת שהייתה לנו. מה הרגשת?״
היא שתקה ובהתה ברצפה. ״אני… אני חושבת שזה קורה מהר מדי." היא אמרה אחרי דקה. " אולי, פשוט נאט קצת את הקצב? שזה יקרה זה יקרה.״ היא ענתה והביטה לי בעניים.
״הבנתי.״ נאנחתי. ״את פשוט לא בעניין שלי, נכון? מה אני יותר מדי קשוח, אני לא נראה לך נחמד, מה לא בסדר איתי?״ התחלתי להטיח בה הכל. בזמן שדיברתי התקרבתי אליה יותר ויותר ואחזתי בכתפיה.
״זה לא אתה, זו אני." היא ארה את המשפט הישן והפתטי.
מאז…״ היא עצרה קצת. ״מאז החבר, האחרון שלי,״ היא נשמה נשימה נרעדת. "הסוף שלה לא היה יפה. הוא חגג על אחרות בזמן שאני נותרתי שבורת לב,"
ענייה התחילו להתמלא בדמעות, ולי כאב. היה באלי למצוא את מי שגרם לה לשיברון לב ולהכניס לו מכות.
״אני לא מוכנה יותר לעוד מערכת יחסים. אני פוחדת להיפגע שוב.״ דמעה הצליחה לחמוק מענייה ולצנוח על לחיה.
״את לא תפגעי, אני בחיים לא יפגע בך! מה אתה לא מבינה?״ תפסתי בפניה וניגבתי את הדמעה.
״אני מצטערת, אבל אני לא יכולה עם כל זה עכשיו. אבל אני מבטיחה שעוד נהיה ביחד, פשוט… לא בזמן הקרוב.״ היא אמרה בקול פגוע.
ידי נפלו. חזרתי להישען על הקיר והעברתי את ידי בשיער בעצבנות.
״הי,״ היא שמה יד על כתפי. ״זה לא להתראות. אני עוד יחזור אליך.״ היא ליטפה את הלחי שלי.
״אבל אני לא רוצה לחכות, אני לא יכול.״ הסברתי.
היא הביטה בעניים שלי, והמשיכה ללטף את לחיי. ״אני… אני א…״ הלשון שלי לא יכלה להגות את זה אפילו. היא פשוט סירבה לומר את האמת. סוף סוף הבנתי מה אני באמת מרגיש, סוף סוף. אני רק רוצה להגן עליה, להחזיק אותה קרוב אליה ולא לשחרר.
אן נאנחה והתקרבה אלי. היא נשקה על לחי ברכות.
״להתראות, עד הפעם הבאה.״ היא חייכה והסתובבה, התחילה לצעוד הרחק ממני, והיפחות השקטות שניסתה להסתיר עד עכשיו נשמעו באוזני, ובאותו הרגע רציתי לבעוט במשהו. לעזאזל, אני מאוהב.