אהבה זו לא אגדה פרק 23

שמעתי שהתחלתם בית ספר, ואני מאחלת לכם הצלחה בשנת הלימודים החדשה שלכן! אני התחלתי בית ספר לפני שבועיים, ובדיוק נתנו לנו יום חופשי היום! הבעיה שמחר אני צריכה להתעורר מוקדם, איזה באסה :( אני ממש לא אוהבת את הבית ספר החדש שלי, אפילו שהוא נורא נחמד והכל. טוב, נגיע כבר לפרק, אתן בטח לא רוצות לקרוא את הקיטורים שלי, נכון?
זה פרק טיפה ארוך, וסוף סוף תגלו מה קרה לאמה! ועוד הפתעה קטנה בפרק, לגבי הדייט של אן ואלכס! אזהרת ספויילר, דה. אני עכשיו כותבת את הפרק של הדייט שלהם, אבל אין לי כל כך רעיונות. אם למישהי יש רעיונות, תגיבו :)

אלכס התחיל להאט את האופנוע, ואני קפצתי ממנו בשנייה שהוא עצר.
"לבוא איתך?" אלכס שאל.
"לא, זה עניין של בנות. אבל יקח לי קצת זמן." הסברתי לו והושטתי לו את הקסדה שהייתה על ראשי.
"אוקי, אני בינתיים אסע קצת בשכונה."
הנהנתי והוא נסע משם, ומבטי עוקב אחריו.
"היי," שמעתי קול מתנשף מאחורי.
הסתובבתי וראיתי את מור מתנשפת. "את רצת כל הדרך לכאן?"
"מה," היא התנשפה. "מה את חושבת?"
"שכן רצת עד לכאן."
"תשובה נכונה. עכשיו מה קרה לאמה?" היא שאלה והביטה בביתה הענקי של אמה.
"לא יודעת, אבל היא התקשרה אליי בוכה."
"טוב, אז למה אנחנו עומדות כאן? בואי נראה מה קורה איתה!" מור תפסה בידי וגררה אותי אחריה אל עבר דלת הכניסה.
דפקתי על הדלת, ואחרי דקה היא נפתחה על ידי אימה של אמה. "בנות, טוב שבאתם."
"הכל בסדר עם אמה?" מור שאלה.
" אמה לא מפסיקה לבכות מאז שחזרה מבית הספר, והיא לא מסכימה לומר לי כלום." היא הסבירה.
"אל תדאגי, אנחנו נדבר איתה." אמרתי לה ורצתי ביחד עם מור במעלה המדרגות אל עבר החדר של אמה.
שהגענו לדלת חדרה, יכולתי לשמוע אותה בוכה ומתייפחת, וממלמלת מילים לא ברורות.
דפקתי על דלת חדרה חלושות. "אמה?" קראתי. "זאת אן. אני יכולה להיכנס?"
"תיכנסי." אמה השיבה לי בקול רועד.
אני ומור נכנסנו לחדרה של אמה וסגרנו אחרינו את הדלת.
שהעפתי מבט באמה, כמעט קפצתי מבהלה. ענייה היו אדומות ונפוחות, כל פרצופה רטוב מדמעות, והיה נראה כאילו אוגר טייל לה על הראש והשאיר את השיער שלה כמו קן ציפורים.
"אמה? מה קרה?" מור שאלה בדאגה וחיבקה אותה.
"הוא- הוא ב-" היא פרצה בבכי מחודש ולא השלימה את המילה.
"על מי את מדברת?" שאלתי והתיישבתי ליד אמה.
"י-ירון." היא גמגמה.
"ירון? מה הוא עשה?" מור שאלה והזיזה את שיערה של אמה מעל פניה.
"הוא ב-בג- בגד בי." היא גמגמה שוב והתייפחה מיד אחרי זה.
מור הביטה בי. טלטלתי את ראשי כלא מאמינה. "את בטוחה שזה היה הוא? אולי הוא רק עשה משהו שנראה כאילו הוא בגד בך?" ירון הוא הבחור הכי נחמד שאני מכירה, כזה שלא יכול לפגוע בזבוב. זה היה די שוק לשמוע שהוא בגד באמה, והם היו במשך 3 שנים יחד!
"לא, הוא-" היא לא יכלה לומר דבר והמשיכה לבכות.
"חכי, אני אביא לך כוס מים." אמרתי לה וירדתי במהירות למטה, מוזגת לה מים ורצה במהרה חזרה למעלה.
אמה שתתה את המים, ואחרי כמה דקות נירגע קצת והפסיקה לבכות.
"מרגישה קצת יותר טוב?" מור שאלה ושפשפה את כתפה של אמה.
היא הנהנה וקינחה את אפה בטישו מקומט.
"עכשיו ספרי לנו מה קרה." אמרתי לה.
אמה נשמה נשימה נרעדת. "אחרי בית ספר, חיפשתי את ירון. חיפשתי בכל בית ספר, ולא הצלחתי למצוא אותו," היא משכה באפה. "אז ניסיתי להתקשר אליו, והוא לא ענה. אני כבר התחלתי לדאוג, עד שפניתי באיזה מסדרון, וראיתי-" דמעות התחילו לרדת מעיניה. "ואז ראיתי…ראיתי אותו מתנשק-" בשלב הזה היא פרצה שוב בבכי מר.
מור שבה וחיבקה את אמה בתמיכה. "תשכחי מהאידיוט הזה, הוא לא שווה את הדמעות שלך."
"כן, הוא אפילו לא מבין איזה אוצר היה לו ביד." הסכמתי עם מור וגם חיבקתי את אמה.
"אתן- אתן לא מבינות." היא אמרה בקול רועד.
"אני מבינה, תאמיני לי." ניסיתי להרגיע אותה.
"לא, אתן- אתן לא." אמה התעקשה ונשמה נשימה נרעדת.
"אמה, אף בחורה זולה לא תחליף אותך, את הבחורה הכי מהממת, יפה, נחמדה ומתוקה שקיימת." מור אמרה לה.
"אבל הוא לא-"
"אמה, אף בחורה לא שווה אפילו את קצה הציפורן שלך, אני אומרת לך." אמרתי לה בניסיון לעודד אותה.
"אתן לא מקשיבות-"
"אנחנו מקשיבות, ומנסות להראות לך שהוא לא שווה את זה." מור קטעה אותה.
"אולי תסתמו שנייה?!" אמה צעקה.
אני ומור שתקנו.
"אתן לא מבינות! זה לא היה ככה."
"מה זאת אומרת זה לא היה ככה?" שאלתי מבולבלת.
"ירון.. הוא לא בגד בי עם בחורה. ראיתי אותו מתנשק עם בחור."

-נקודת המבט של אלכס-

נסעתי בשכונה של אמה, והבטי בחטף בבתים הגדולים והמפוארים. אלה אנשים שיש להם מזל בחיים. אנשים עשירים ופלצנים שיש להם הכל. חבל שאני לא כזה…

-פלאשבק-

"דגים לשולחן 18!" מסרתי לחיים את ההזמנה וקלחתי את המנה של שולחן 9.
"כבר מגיעה!" חיים חייך והתחיל לעבוד על המנה.
מיהרתי לשולחן 9, ובו ישבה אשת עסקים מבוגרת שחיכתה למנה שלה. "מצטער על העיכוב." התנצלתי והגשתי לה את המנה שלה.
"תודה." היא אמרה עם חיוך.
מיהרתי לשולחן 13, ובו התיישבו שתי בחורות צעירות. מיהרתי לשולחן שלהם, שאף אחד אחר לא יתפוס לי אותו. בשתי השבועות האחרונים עבדתי כמה שיותר. ניסיתי לחסוך כמה שיותר כסף בשביל הדייט שלי עם אן. תכננתי לקנות לה משהו, אבל לא היה לי מספיק כסף.
"שלום, ברוכות הבאות ל'טרגדיה'. תרצו להזמין?" שאלתי והוצאתי את הפנקס מכיסי.
"כן, אני אשמח להזמין." אמרה אחת מהן. היא הייתה לבושה בביגוד נורמלי, לא חושפני מדי אך עדיין צנוע, ונראתה כמו בחורה רצינית. "אני אקח סלט קטן וכוס מים עם קרח."
רשמתי את ההזמנה שלה בפנקס ופניתי לבחורה השנייה, שכנראה הייתה חברתה. "ומה את תרצי להזמין?"
הבחורה השנייה נראתה כמו בחורה זולה מברים, עם מכנסיים קצרים, וגופייה שחשפה יותר מדי. היא חייכה אליי חיוך פלרטטני ורפרפה בריסיה. "אני עדיין לא יודעת מה להזמין. אתה יכול להמליץ לי על משהו?" היא שאלה בקול גבוהה.
"טוב, המנות המומלצות שלנו הן הסטייק ברוטב ומרק הירקות החדש, אבל אם תרצי משהו שונה-"
"הי, אלכס!" קול קרא.
הסתובבתי וראיתי את סאם ממהר אלי וקושר את הסינר סביב מותניו. אני וסאם נמצאים באותה כיתת אומנות וגם עובדים באותה העבודה, מה שהפך את שנינו לחברים טובים. נכון, קצת קינאתי בבחור בגלל אן, אבל לא ידעתי שהם היו קרובי משפחה.
"רוצה שאני אחליף אותך? בדיוק התחלתי משמרת, ואתה צריך הפסקה."
"אתה בטוח?" שאלתי אותו? כי יש מלא שולחנות שצריך להביא להם מנות-"
"אחי," סאם קטע אותי. "קח הפסקה, אתה עובד כבר שעתיים."
נאנחתי ומסרתי לו את הפנקס שלי ובו כל ההזמנות שעוד לא הגשתי. "בהצלחה." מסרתי לו וחזרתי לכיוון המטבח. רק שהתיישבתי בכיסא קלטתי כמה הרגלים שלי כואבות.
"אלצ'קו," חנה הבחינה בזמן שבישלה. "אתה עובד כל כך הרבה בזמן האחרון! מה קרה? אתה כל כך רוצה לעוף מהבית שלך?" היא צחקה ובחשה בסיר המבעבע בגז.
~ חנה, טבחית ב'טרגדיה', ואחת מהבחורות הכי נחמדות שאי פעם תפגשו. היא בנוסף לזה שהיא טבחית, היא המנהלת של המקום. היא אוהבת לפעמים לפנק את העובדים ולתת להם כמה קינוחים טעימים. היא מסוג האנשים שאתה תמיד יכול להתייעץ איתם, והיא חביבה על כל העובדים (אני לא אומרת יותר עליה, כי היא לא דמות שתופיע בהמשך הסיפור חוץ מהפרק הזה ועוד פרק אחר).
~
"זה לא קשור לזה,"צחקתי. "הדירה לא קשורה."
"אז מה קרה?" היא טעמה קצת מהמרק מהסיר והוסיפה לו קצת מלח.
"יש לי חברה-"
"חברה?!" היא צעקה וכמעט גרמה לחיים להפיל את המחבת מידו. "מזל טוב, מתוק שלי!" היא מחצה אותי בחיבוק.
"תודה, תודה, את יכולה לשחרר עכשיו?"
"כן, סליחה." היא התרחקה. "נו, אז מה אמרת עליה?" היא שאלה ופנתה לקרש החיתוך והתחילה לחתוך גזר.
"אני קבעתי לצאת איתה לדייט, ואני רוצה להפתיעה אותה ולהביא לה משהו מיוחד. אז אני עובד יותר בשביל להרוויח קצת יותר כסף, אבל זה כנראה אומר שאני יחסל את החסכונות שלי לדירה."
"לא!" היא הניחה את הסכין מידה. "אתה לא תבזבז את הכסף שאת החוסך במשך שנים על מתנה לחברה שלך! אני יודעת שזה חשוב לך, אבל יש אפשרויות אחרות למתנות! אולי תכין לה משהו בעצמך?" היא הציעה ושפכה את הגזר החתוך לסיר.
"להזכיר לך את הפעם הזאת שהכנתי לאמא שלי אגרטל שעשינו שיעור בחמר בכיתת יצירה?" נשענתי לאחור על הכיסא.
"נכון, אבל הי, זה שימש כיופי של קערה לאוכל של החתול." היא צחקה והנמיכה את האש של הגז. ״אולי תספר לי קצת עליה? שאדע כמה היא מיוחדת.״
״לספר לך עליה?״ מבטי נדד לקירות המטבח. ״מה יש לי לספר? היא יפה, נחמדה, חכמה…״ דמיינתי את אן בראשי. חיוכה הקורן, העניים האפורות והיפות שלה, הגוף הקטן שלה שרציתי לחבק ולא לעזוב. ״היא מיוחדת, שונה מכולן, וכל פעם שאני מסתכל עליה, אני נזכר כמה אני אוהב אותה.״
״אוי, אלצ׳קו! אתה ממש מאוהב.״ חנה חייכה אלי.
״כן, אני יודע, את לא חייבת לרדת עלי.״ אמרתי.
״חס וחלילה, מה פתאום יורדת עליך? אני מפרגנת לך! סוף סוף מצאת מישהי רצינות, ולא כל הבחורות הזולות האלה שאתה נמצא איתו כל הזמן.״
״חנה,״ נאנחתי. ״הבנו את הפואנטה. אב שאתה אוהב," היא אמרה והדגישה את המילה 'אוהב'. "וזה מה שחשוב."
"חנה?"
"מה מותק?"
"החביתה נשרפת." הערתי והצבעתי על המחבת שהתחילה להעלות ריח שרוף.
"אוי ואבוי!" היא קראה והסתערה על המחבת.
"אז מה את חושבת שכדי לי להביא לה? אני לא יודע אם לבזבז את החסכונות או פשוט… אין לי מושג." נאנחתי ונשענתי לאחור שוב, בוהה בתקרה ומקווה לנס.
כאילו על פי סימן, סאם נכנס למטבח. "פנקייקים לשולחן 4." הוא מסר לחנה והתיישב לידי. "למה פרצוף תשעה באב?"
"הוא רוצה לקנות לחברה שלו משהו, והוא שוקל לבזבז את כל החסכונות שלו בשביל זה." חנה הסבירה לו והתחילה להכין את הפנקייקים לשולחן 4.
"לא! אחי, הכסף לדירה?" הוא קרא.
הנהנתי.
"תקשיב, אני יודע שזאת בת דודה שלי שאת המדבר עליה, אבל אתה לא חייב לבזבז כל כך הרבה כסף עליה! היא מעריכה דברים שבאים מהלב, זה לא משנה לה כמה זה עולה." הוא הסביר לי.
"אבל אין לי מושג מה להביא לה! אני לא יכול להכין לה משהו, אני לא טוב בזה וגם אין לי מספק זמן. אני צריך משהו עכשיו." ניסיתי לחשוב על אופציה אחרת, משהו שהיה מספיק טוב בשביל אן.
"אלכס," סאם אמר לבסוף. "אתה לא משאיר לי כל כך הרבה ברירה."
לא הבנתי על מה הוא מדבר, עד שהוא הוציא קופסא קטנה מכיסו.
"מה?" לא הבנתי.
הוא נאנח ופתח אותה, ובתוכה היה תליון קטן ופשוט בצורת לב. "רציתי להביא את זה למור, אבל אני רואה שאתה צריך את זה יותר ממני."
"לא, סאם. אני לא יכול לקחת את זה ממך! אם רצית להביא את זה למור, אני לא אקח את זה."
"קח את זה!" הוא התעקש. "אמא שלי עובדת בחנות תכשיטים ומקבלת דברים יותר טובים מזה כל חודש. אני פשוט יביא לה משהו אחר, זה לא כזה ביג דיל." הוא התעקש וטמן את הקופסא הקטנה בכף ידי.
הבטי בקופסא הקטנה שנחה בידי, ואז בו. "בטוח?"
הוא הנהן.
"תודה גבר." חייכתי.
"אין בעיה, אבל אל תבוא כל יום, אני לא רוצה להיות מרושש." האו צחק. "טפל באן טוב, הבנת? שהיה לכם דייט טוב." הוא קרץ וחזר למלצר.
הבטי שוב בקופסא הקטנה בידי, ופתחתי אותו. לב הכסף נצץ באור המטבח.
"סיימתי." חנה התנשפה שסיימה להכין את הפנקייקים לשולחן 4. "פספסתי משהו?"
~ סוף פלאשבק~
החניתי את האופנוע שלי מול בית אחד, ודוממתי את המנוע. הוצאתי את הקופסא הקטנה מכיסי ופתחתי אותה שוב. התליון עדיין היה שם, רק מחכה לרגע שמישהו יענוד אותו. אני מקווה שהיא תאהב אותו… התנעתי את האופנוע שוב ונסעתי לבית של אמה.