אהבה זו לא אגדה פרק 21

״מה קרה?״ אלכס שאל לחוץ שנכנסתי לחדר.
״מעדתי, והכוס נפלה לי מהיד.״ שיקרתי. לא יכולתי לעכל את זה… אבא של אלכס? הם מעולם לא נפגשו? הכל היה יותר מדי בשבילי.
״ואת בסדר?״ הוא עדיין שאל לחוץ ובחן את פניי.
״כן, כן.״ עניתי. כמובן שלא הייתי! אני צריכה לספר לו את זה. אבל מצד שני, אולי הוא לא רוצה לשמוע על זה. מה אם הוא שונא את אבא שלו, או משהו כזה?
״את בטוחה? את נראית… נסערת.״ הוא ליטף את פני והביט בי בעניו הירוקות והחמימות.
״כן, אני בסדר, אלכס.״ חייכתי, ובשביל להיות משכנעת נשקתי ברכות על שפתיו.
״טוב, אם את אומרת.״ הוא הסכים סוף סוף. ״ועכשיו…״ הוא הסיט את שערי מאחורי אוזני. ״אפשר לחזור את מה שהפסקנו?״
״אתה לא תעזוב את זה, נכון?״ העתקתי אותו.
הוא צחק והתקרב אליי יותר ויותר. ״אה-הא.״
תוך זמן קצר שכבנו על המיטה, מתנשקים כאילו אין מחר. אהבתי את התחושה המוכרת של שפתיו על שלי, את חום ידו על פניי, הידיעה שהוא נמצא לידי גורמת לי לשמוח עד הגג.
אחרי שכבר לשנינו נגמר האוויר, שכבנו אחד ליד השנייה, ראשי על חזהו והוא מלטף את שערי.
״אן?״ הוא שאל.
״מה?״
״אם אנחנו זוג, לא כדי שנצא לאיזה מקום או משהו? סתם שאלה.״
החיוך שהיה על פניי היה ענק. ״אתה מציע לי לצאת איתך אלכס? לדייט?״
״לא הייתי צריך לשאול.״ הוא נאנח.
״לא, לא, אל תעלב.״ התרוממתי מחזהו וסובבתי את גופי, כך שהייתי באותו המצב רק שעכשיו שכבתי על בטני ופני היו מופנות לשלו. ״זה נורא מתוק מצדך. אני מסכימה, אני יצא איתך לדייט.״
״יופי. אז שבוע הבא ביום חמישי?״
״אה…״ הבעיה: הוא בחר בדיוק ביום שבו חל יום ההולדת שלי.
״יש בעיה?״ הוא שאל.
״פשוט… אתה יודע מה, לא משנה. שבוע הבא, ביום חמישי.״ הסכמתי.
אלכס רק הביט בי וחייך.
״מה?״ שאלתי.
״את יפה.״ הוא אמר וליטף את לחיי באגודלו.
״אלכס…״ אמרתי מובכת והנחתי את ראשי בחזרה על חזהו.
״רק אני והחברה היפה שלי.״ הוא אמר בשקט.

״להתראות, אן.״ קרן חיבקה אותי לפני שיצאתי מהבית. ״תחזרי מהר, טוב?״
״מבטיחה.״ הנהנתי.
״בי, אן. היה נחמד להכיר אותך.״ ריק חייך אליי.
״טוב, אנחנו צריכים לזוז.״ אלכס חיבק את מותני והוביל אותי לדלת.
״להתראות!״ קראתי אחרי ויצאתי מהבית. אני נורא מחבבת את משפחתו של אלכס, אבל השיחה של ריק וקרן לא יצאה לי מהראש… אני חייבת לומר לו, אבל זה לא ענייני. מה אם הוא יתעצבן? מה אם הוא יצעק עלי או משהו?
״אלכס.״ אמרתי בזמן שהוא עלה על האופנוע.
״כן?״
הבטי בו, בעניו הירוקות והמדהימות, בשיער השחור והפרוע שלו, גופו השרירי, שפתיו שכל כך אהבתי… אני לא רוצה לגרום לו סבל. לא עכשיו, זה לא הזמן.
״יש לך הורים נורא נחמדים.״ אמרתי לבסוף.
הוא חייך. ״תודה. עכשיו קחי את הקסדה ובואי, אני צריך להחזיר אותך הביתה לפני שאבא שלך ירצח אותי.״
צחקתי ולקחתי את הקסדה שהוא הציע לי. שמתי אותה עליי והתיישבתי מאחוריו. הוא שם את הקסדה שלו והתניעה את האופנוע. חבקתי את מותניו מאחורה, והתחלנו בנסיעה.

״טוב, אני זזה.״ אמרתי לאלכס שירדתי מהאופנוע. ״תודה על הכל.״
״אין בעיה.״ הוא השיב.
״ביי.״ חיבקתי את צווארו קצרות. בדיוק שעמדתי צעד אחד לכיוון ביתי, הוא משך אותי חזרה אליו.
״רגע, אני לא אמרתי עוד להתראות.״ הוא הוריד את הקסדה מראשו והצמיד אותי אליו.
״יש לי הרגשה שאני יודעת לאיפה זה הולך.״ חייכתי.
״את מכירה אותי יותר מדי טוב.״ הוא צחק ותפס בפניי, מצמיד את שפתיי לשפתיו. ״להתראות.״ הוא אמר אחרי דקה של נשיקה.
״ה׳להתראות׳ שלך נורא אינטימי, אתה יודע את זה?״
״זה למה אני לא אומר להתראות לכל אחד.״
צחקתי והבאתי לו עוד נשיקה קטנה על השפתיים. ״ביי.״
״ביי.״ הוא החזיר. הוא שם את הקסדה על ראשו ונסע משם.
הסתובבתי והתקדמתי אל עבר הבית, יודעת שאהבה שלי אליו רק גדלה וגדלה-
״למה לא סיפרת לי?" מור צעקה עלי.
"מור?! מה את עושה כאן?!" צווחתי. מרוב שהייתי מרוכזת באלכס, לא שמתי לב למור שחיכתה לי מחוץ לדלת ביתי.
"למה לא סיפרת לי שאת ואלכס זוג?!" מור התעלמה ממה שאמרתי.
שתקתי.
"אן! אני מדברת אלייך! איך יכולת להסתיר את זה ממני? מהחברה הכי טובה שלך!" היא צעקה עלי.
"מור… אני מצטערת, אני רציתי לספר לך אבל-"
"בלי תירוצים! שאני וסאם נהיינו זוג, את הראשונה שרצתי וסיפרתי לה! ואת מסתירה ממני אותו?" מור העצבנה, ובצדק.
"מור, בבקשה תקשיבי לי!" קראתי.
היא הביטה בי במבט רצחני. "יש לך דקה."
"אני לא רציתי שידעו עלי ועליו, שלא ירוצו שמועות, לא רציתי… לא רציתי שהמקרה של דניאל יחזור על עצמו שוב."
מבטה של מור התרכך מעט. "אן, לפחות היית אומרת לי! אני פשוט כועסת שלא סיפרת לי."
"אני יודעת, ואני מצטערת. אבל פשוט לא רציתי שידעו, זה הכל."
היא הביטה בי. "האמת… שאת צודקת. את לא חייבת לחלוק איתי הכל, אבל את יודעת… זה פוגע." היא אמרה בקול שקט.
"הי, אני אמרתי כבר שאני מצטערת." שמתי יד על כתפה. "ואני מבטיחה שאני אספר לך הכל."
היא הרימה את מבטה אלי. "אנחנו אף לא יכולות להישאר כועסות אחת על השנייה הרבה זמן, נכון?"
"כן." חייכתי. "אבל מה את עושה פה, אני יכולה לדעת?"
"אה, לא ידעתי מה השיעורים בהיסטוריה, אז התקשרתי אלייך ולא ענית, וגם הייתי בסביבה, אז באתי אלייך. ליאורה אמרה שאת אמורה לחזור כל כך רגע, ואז היא הלכה ל-" מור השתתקה בין רגע.
"היא הלכה לאן?"
"לא, שום דבר." היא לא הסכימה לומר דבר.
"מור, לאיפה היא הלכה?" אמרתי בקול עיקש יותר.
"לא יודעת!" היא קראה.
"אוקי…" אמרתי והתכופפתי, מרימה את ששטיחון הכניסה ושולפת את המפתח הרזרבי. פתחתי את הדלת ונכנסתי, מור בעקבותיי.
"אז," היא אמרה אחרי שנעלתי את הדלת. "את מתכוונת לספר לי מה קורה איתך ואיתו, או ש-"
"בסדר, קרצייה, אני אספר לך הכל." נאנחתי וגררתי אותה איתי למעלה, אל עבר החדר שלי.
התיישבנו על המיטה ומור ישר התחילה לדבר: "תספרי לי הכל! נשיקה ראשונה, דייט, איך הוא מנשק? תגידי, התפרעתם גם קצת, או שזה לא בקטע שלך?"
"מור!" צעקתי.
"מה? בושה לומר ששכבתם?"
"אני לא כזאת!" קראתי. נראה לי שאני מתחילה להאדים.
"טוב, בסדר, אני לא יזכיר את זה." היא מלמלה והניחה את ראשה על כף ידה.
"תודה." נשפתי.
אחרי שתיקה של כמה שניות, מור הייתה הראשונה לדבר. "נו כבר?!"
"בסדר! אז ככה: הנשיקה הראשונה הייתה בחדר המנהל-"
"המנהל? מה לעזאזל עשיתם שם?" מור קטעה אותי.
"את יכולה לתת לי לדבר?" התעצבנתי.
"סליחה, תמשיכי."
" לפני השיעור הראשון אני והוא רבנו קצת, ואז המנהל תפס אותנו מחוץ לשיעור וקרא לנו למשרד שלו. המזכירה קראה לו, וששנינו נשארו לבד… אז העניינים התגלגלו, ו-"
"והתפרעתם?" היא שאלה בחיוך שובב.
"לא," נשפתי במורת רוח. "התנשקנו. זה הכל."
"מה זה הכל? איך הוא מנשק, תגידי?" היא התעניינה יותר.
השפלת אתי מבטי לאצבעותיי ששיחקו אחת עם השנייה. "זה… זה מרגיש מיוחד כזה שאני מנשקת אותו. כאילו המוח מפסיק לחשוב, והלב שלי עוד שנייה בורח מהחזה.. פרפרים בבטן, וחמימות כזאת בכל הגוף…" חיוך עלה על פניי שנזכרתי בנשיקה הראשונה שלי ושל אלכס.
"ו…?" מור סימנה לי להמשיך.
"טוב מה אנחנו מדברים עליי? מה איתך ועם סאם?" השענתי את ראשי על כף ידי כמוה.
"מה יש לומר? הוא בחור מצחיק, חמוד, אוהב, חתיך…" היא אמרה, ולקראת הסוף נשפה בחולמניות. "הוא בחור מושלם."
"ככה זה במשפחה שלי." משכתי בכתפיי.
"טוב, חוץ ממך, כן כל המשפחה שלך מושלמת." מור 'תיקנה' אותי.
הבאתי לה מכה קטנה, והיא צחקה. "טוב, טוב, גם את מושלמת."
"תודה רבה."
היא צחקה שוב. "תגידי, לדייט יצאתם?" היא שאלה.
"האמת שהוא הזמין אותי לדייט היום…" גירדתי בראשי במבוכה.
"מזל טוב!" היא קראה וחיבקה אותי.
"רגע, לא גמרתי!" קראתי. מור התרחקה ממני. "אבל זה בדיוק ביום הולדת שלי."
"נו?"
"מה נו?"
"זה עוד יותר טוב! מתנה קטנה ליום ההולדת מהחבר שלך, לי זה נשמע כמו זמן מצוין." היא משכה בכתפייה.
'החבר שלך'… לא חשבתי שאני יתרגש מהמילים האלה.
"אפרופו חבר," אמרתי. "את לא קולטת מה קרה לי היום. אני בבית שלו, ופתאום אמא שלו נכנסת ומתעצבנת עלי…" המשכתי לספר לה את שאר הסיפור, פרט למידע על אבא שלו. אם אלכס לא יודע מזה, לא כדי שאנשים שבקושי מכירים אותו ידעו על זה. אני לא החלטתי עדיין אם לספר לו או לא, אבל אני חייבת לומר לו את זה מתישהו.
המשכתי לדבר עד שליאורה חזרה הביתה, ומור עזבה. היא הבטיחה לי לעזור להתארגן לדייט ביום חמישי, ואני הסכמתי בשמחה. אני לא יכולה לחכות ליום הזה, לדייט הראשון שלי ושל אלכס…