אהבה זו לא אגדה פרק 15

אני יודעת שהיא לא ביקשה, אבל אני מקדישה את הפרק הזה והבא לllama9style. היא קוראת מדהימה וכותבת מדהימה אפילו יותר :) תקראו את הסיפור שלה, לא תצטערו :)
הרגע שכולכם חיכיתם לו, פרק 15. האם הם התנשקו? האם לא? (אני מנסה לבנות מת, אם זה לא מעניין אותכם פשוט תקפצו לסיפור עצמו.) מה יקרה????
ו… זהו, זה מה שיש לי :/ אז יאללה לפרק!

״אלכס, אמת או חובה?״ סאם שאל.
״חובה.״ הוא אמה בחצי חיוך.
״אלכס? חובה? זה הולך להיות מעניין.״ ירון שרק.
״חובה… חובה עליך לנשק את אן.״
מה?
״או, סוף סוף מישהו לוקח יוזמה! כל הכבוד!״ מור מחאה כפיים.
לא, ברצינות? אני מודה, אני נורא רציתי לנשק את אלכס, אבל לא ככה! ככה אני… הנשיקה הראשונה שלי עם דניאל הייתה באמת או חובה. המשחק שגרם ללב שלי להישבר.
״סאם, אולי-״
״אנבל, בבקשה. אני יודע מה אני עושה.״ סאם קטע אותי.
אלכס הביט בי במבט לחוץ.
״נו? למה אתה מחכה? אנחנו רוצים נשיקה! אבל טובה, כן? לא נשיקה יבשה.״ סאם דירבן אותו.
אלכס קם ממקומו ועקף את השולחן. הוא הגיע אלי והתכופף על ברכיו בשביל להיות באותו הגובה כמוני.
לא, אני לא רוצה שזה יקרה.
״אן, הכל בסדר?״ אלכס בחן אותי. ״את ניראת מוזר. את מרגישה טוב?״
״אני, אני בסדר.״ נשמתי עמוק.
״נו כבר!״ סאם קרא.
״ תתנשקו, תתנשקו, תתנשקו…״ כולם התחילו לדרבן אותנו.
אלכס הביט עמוק בעניים שלי וליטף בזהירות את פני. הוא התקרב אלי יותר, ויותר… כל כך רציתי את הנשיקה הזאת, כל כך… אבל אז נזכרתי בו, בדניאל, איך איתו זה היה. זה התחיל בנשיקה ממשחק, והתגלגל לסיוט.
נשימותיו של אלכס התמזגו עם שלי, שפתיו היו קרובות כל כך לשלי. רציתי לחוש אותו, לטעום את שפתיו, סוף סוף להשלים את הנשיקה הזאת!
דניאל שוב קפץ לראשי. הוא נראה כמו אחד שלא יפגע בזבוב- ואז הוא פגע בי הכי חזק. איך הוא יכל? איך?
שפתיו של אלכס כבר הברישו מעט על שלי.
שברון הלב הורגש בי שוב, הכאב שחוויתי, הידיעה שהוא כמו כל הבנים האחרים, ואני חשבתי שהוא המיוחד, האחד!
״לא!״ קראתי והרחקתי את אלכס מיד ממני.
״מה-״
״לא! אני לא… אני לא מסוגלת.״ קמתי ישר ממקומי וברחתי לדלת החצר, פותחת אותה ובורחת אל תוך הבית. אני לא יכולה לחוות את זה שוב.

מיהרתי אל עבר השירותים, לפני שאלכס או אחד מהאחרים יבוא. נדחפתי בין תלמידים , עקפתי חפצים וניסיתי להיעלם מחברי שעקבו אחרי.
״אן! חכי!״ סאם קרא אחרי.
״אן, מה קרה?״ אמה ומור קראו ביחד.
הגעתי לשירותים וניסיתי לפתוח את הדלת. היא הייתה נעולה. נאבקתי עם הידית עד שהדלת נפתחה מבפנים. חברי התקרבו יותר ויותר.
מי שהיה בפנים פתח את הדלת בעצבים. דחפתי את הבחור שהיה בשירותים החוצה ומיהרתי פנימה.
״אן!״ אלכס השיג את כולם וכמעט הגיע לדלת.
מיהרתי לסגור את הדלת, אבל אלכס עצר אותה עם רגלו.
קיללתי חרש בזמן שהוא נכנס לבפנים ונעל את הדלת אחרי.
״מה הבעיה שלך?״ הוא שאל עצבני. ״חשבתי…״ הוא הנמיך את קולו. ״חשבתי שאת רוצה שזה יקרה סוף סוף.״
״אני כן, אני כן!״ החלקתי כנגד הקיר על הרצפה, מנסה להחניק את הדמעות שאיימו לצאת החוצה.
״אז למה עכשיו, דווקא שאף אחד לא יכול להפריע לנו, את מפסיקה את זה? אני רק רוצה להבין למה.״ אלכס דרש ונעמד מולי.
למה? הוא רוצה לשמוע ממני את המושג של שברון לב ולהבין איך זה באמת מרגיש? להרגיש נבגדת, נרמסת, מנוצלת?
״אלכס,״ אמרתי בקול רועד. ״יש דברים… שאתה לא יודע. דברים… שגרמו לי לחשוב את המושג אהבה בצורה אחרת. בהתחלה… בהתחלה חשבתי שזה כמו באגדות, שאוהבים לתמיד וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה…״ שקעתי בזיכרונות. על הימים ההם שהיתי מאושרת, אחרת, תמימה ולא מודעת למושג של כאב אמיתי.
״אן? על מה את מדברת?״ אלכס נשמע מודאג. הוא רכן קרוב יותר אליי.
״אני… היה לי פעם חבר. קראו לו דניאל, והוא… היה האהבה הראשונה שלי. הוא היה יפה, נחמד, החלום של כל בחורה. יום אחד הינו במסיבה ושיחקנו אמת או חובה, בדיוק כמו עכשיו.״ הסברתי. ״החובה שלו הייתה לנשק אותי. אתה לא מבין כמה מאושרת הייתי, כמה מאושרת הרגשתי שהוא נישק אותי. הייתי מאוהבת בו שנתיים!״ אני לא יודעת למה, אבל הסיפור פשוט נשפך ממני.
אלכס הקשיב, אבל עדיין נראה מבולבל.
״אחרי הנשיקה, העניינים התגלגלו. התחלנו לצאת, ונהנינו זוג. בשלב מסיום, אחרי חודשים של התחננות מצידו..״ הדמעות שלי בסוף השתחררו וירדו מעניי. ״הסכמתי… הסכמתי לוותר על הבתולין שלי למענו.״ אמרתי את המילים בקול רועד.
עניו של אלכס נפערו.״את… את מה?״
״אני הייתי טיפשה, עיוורת מאהבה. חשבתי שהוא האחד, האחד שתמיד היה איתי ולעולם לא יעזוב. אהבתי אותו כל כך שהסכמתי לשכב איתו בפעם הראשונה שלי. יום אחרי זה, אני חיפשתי אותו בבית הספר… וראיתי אותו עם מישהי אחרת…״ הדמעות זלגו מעניי יותר ויותר. ״הוא… דפק אותה כמו שאומרים. אתה יודע איך הרגשתי? אתה יודע איזה כאב חוויתי? הבנתי שזה מה שאהבה עושה, גורמת לך לאבד את הראש, ולחשוב על עולם וורוד מלא בחלומות… ואז שראיתי אותו עם אחרת, הבנתי שזה לא מה שחשבתי. הוא ניצל אותי אלכס, ניצל אותי לצרכים שלו וזרק אותי כמו כלב.״ אמרתי בקול שבור.
אלכס רכן קרוב יותר אלי.
״אם הייתה רואה אותי לפני שהייתי עם דניאל, לא הייתה מזהה אותי. חייכנית, לבושה בבגדים צבעוניים ומלאי חיים, בן אדם אחר לגמרי. אחרי דניאל, נהפכתי לממש פריקית. נסגרתי בחדר, לא אכלתי, לא שתיתי, רק בכיתי על כמה מטומטמת הייתי שהאמנתי בדבר הזה שקוראים לו אהבה. התלבשתי בבגדים רחבים שיסתירו את הגוף שלי, כי התביישתי שמישהו יראה גוף שמישהו השחיט. גוף שמישהו התעסק איתו, ואז עבר לאחרת. מאז אני לא רציתי להתאהב יותר. אני לא מאמינה באהבה יותר.״
אלכס נותר ללא מילים. הוא ניגב את דמעותיי אבל לא אמר דבר. ״אן…״ הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט. ״את יודעת… לי…״ הוא השתתק ופשוט התיישב לידי.
״עזוב, אתה לא מבין. אם תתרחק ממני, אני מבינה.״ ניגבתי את הדמעות מעניי.
״לא, אני… אני לא הייתי כזה. לא הייתי מהבנים האלה שדופקים בנות וזורקים אותן ושוברים להן את הלב. אני לא הייתי כזה. אבל החברים שלי… הם דפקו כל בת שראו. כל בית הספר היה סביבם, הם היו המקובלים, וגם רציתי להיות כמוהם. בשביל להיות אחד כזה, הייתי צריך לדפוק מישהי. לא רציתי, אני לא בחור ששוכב עם מישהי ואז שובר לה את הלב, זה נשמע לי… אכזרי. אבל הם לחצו עלי, הם אמרו לי שאם אני לא היה כמוהם, לא יקבלו אותי באף מקום. בסוף, נכנעתי. שכבתי עם הילדה הכי תמימה בבית הספר ושברתי לה את הלב. הרגשתי הכי חרא בעולם, בחיים לא רציתי לפגוע במישהו. אבל סוף סוף הייתי חלק מהמקובלים!״ הוא פשוט הביט קדימה ודיבר.
הקשבתי לכל מילה, ועדיין לא הבנתי לאן הוא חותר.
״המשכתי לשכב עם אחרות, זה כבר נהפך להיות תחביב שלי. כל בת רצתה אותי, הייתי הכי מקובל, חייתי כמו מלך!" הוא אמר בחיוך שהלך והפך לפרצוף קודר, אשם. " אבל בסוף עברתי לכאן. לפני שעברתי, שמעתי מהחברים שלי על הילדה הזאת. מאז שדפקתי אותה ועזבתי, היא… הדרדרה. היא נפטרה בבית החולים מצריכת יתר של סמים. וכל זה, באשמתי.״ הוא השפיל את ראשו.
"אלכס…"
"לא, את לא מבינה מה זה להיות כמוני! אני לא סתם בן אדם חרא, אני רוצח!" הוא נשבר. הוא לפת את שיערותיו בכוח שחששתי שהוא יתלוש את השיער מהמקום.
״אלכס.. אני לא… לא חושבת שאתה רוצח… אבל… תודה. תודה שאתה בוטח בי ככה.״ חייכתי אליו.
הוא הביט בי גם וחייך. "מה הייתי עושה בלעדייך?" הוא נישק את ראשי.
״רק שתדע, מאז שפגשתי אותך, אני חושבת אחרת על אהבה." אמרתי בפנים סמוקות.
"גם אני." הוא לחש לי באוזן.
נשענתי על כתפו הוא עטף אותי בזרועותיו, וישבנו מחובקים לקולות המסיבה הרועשת בחוץ.

"אני לא מאמינה, הם שברו את האגרטל!" אמה התלוננה. כל האנשים עזבו את עזבו את המסיבה אחרי שהשכנים איימו להתקשר למשטרה. אני, מור, סאם, אלכס וירון נשארנו מאחור בשביל לעזור לאמה לנקות.
"לא נראה לי שישמו לב עם כל האגרטלים שיש לכם בבית." ירון ניסה להרגיע אותה.
"אני מקווה שלא." היא נאנחה וטאטאה את שברי החרס.
ירון וסאם ניתקו כבלים וגררו את הרמקולים למחסן, בזמן שמור עזרה לאמה לטאטות את הרצפה. אני ואלכס לקחנו אחריות על אספת הקישוטים. בכל פעם שבאנו להוריד קישוטים מהקירות, ידו של אלכס 'במקרה' נגעה בשלי, ואהבתי את זה. חייכתי אליו, והוא קרץ לי. אני מבינה עכשיו שאהבה זה לא רק רגש, אלה כמה רגשות ביחד. ואיתו אני מרגישה דבר שלא הרגשתי עם דניאל: אמון, ביטחון. הוא בטח בי עד כדי כך שהוא נפתח לפני וגילה לי את סודו האפל ביותר. הוא לא התרחק ממני שסיפרתי לו ששכבתי עם מישהו שבגד בי כל הזמן הזה. הבנתי למה אלכס הולך לבנות אחרות, ואני יודעת שהוא לא יעשה לי את זה, הוא לא יפגע בי. אבל הנשיקה הראשונה שלנו… אני מעדיפה שזה יקרה אחרת.

"בי, אמה!" כולנו קראנו. היא נופפה לנו להתראות וסגרה אחריה את הדלת.
"טוב, מאוחר כבר. טסתי הביתה, בי." מור חיבקה אותי, נופפה לסאם לשלום, ורצה למכונית שלה.
"סאם," פניתי אליו. "יש מצב אתה לוקח אותי הביתה?"
"אין בעיה. אני רק ילך להביא את המכונית." הוא הביא לי חיבוק קצר והלך להביא את המכונית.
אני ואלכס נשארנו לבד. זה היה טיפה מביך, אבל זה היה נעים להיות איתו.
"אן, " אלכס שבר את השתיקה. " לא הספקתי לומר לך את זה קודם, אבל תודה."
"תודה? על מה?"
"על זה שהקשבת לי, ולא חשבת שאני רוצח. וגם, את בוטחת בי. זה גורם לי להרגיש טוב שאת סומכת עלי ככה." הוא חייך.
"טוב, אז בבקשה. וגם תודה." חייכתי חזרה.
עמדנו שם כמה שניות, בשתיקה מוחלטת.
"אני… אה, צריך ללכת." אלכס אמר.
"כן, וגם סאם, עוד מעט יבוא." אמרתי.
"אז… ביי." הוא אמר.
"ביי." החזרתי.
אבל אלכס עדין עמד שם לכמה שניות.
נראה לי… שכדי שאני לא ינפץ לו את המשאלה. התקרבתי אליו ונשקתי ללחי שלו. "עכשיו בי." צחקתי ורצתי לסאם שצפר לי. נכנסתי למכונית, וצפיתי באלכס שמתקדם לאופנוע שלו עם חיוך ענק.