אהבה זו לא אגדה פרק 12

"טוב, אז מה כדאי לי ללבוש," מור הציגה בפני שתי שמלות כנגד גופה. "זה," היא הציגה לי שמלה שחורה. "או זה?" היא הציגה לי שמלה כחולה.
"הסגולה." אמרתי בצחוק.
"נו, אן! תהיה רצינית!" היא רקעה ברגלה בכעס. "כל הבית ספר היה שם! ואת יודעת איך אנשים באים למסיבות של אמה."
"טוב, טוב." נעשיתי רצינית והתלבטי בין שתי השמלות. "אמממ… הכחולה."
"יופי, אז זה שמלה כחולה ואקססוריז שחורים." היא החליטה.
"מה?"
"לא משנה. הבעיה האמיתית כאן זאת את."
"אני?" הצבעתי על עצמי.
"כן, את!" היא הצביעה עלי. "את אף פעם לא אוהבת איך שאני מלבישה אותך."
"ברור שאני אוהבת!"
"כן? אז אני עכשיו 'יעצב' אותך," היא שילבה ידיים. " ואת לא תתנגדי לשום דבר?"
"את יודעת מה? נעשה דיל. את 'תעצבי' אותי," עשיתי מרכאות באוויר שאמרתי 'תעצבי'. "ואני יכיר לך מישהו. עשינו עסק?" הושטתי יד ללחיצה.
"רגע, את גם נותת לי לעצב לך את הלוק בלי שתתלונני, וגם מקבלת בחור? חייב להיות כאן משהו מסריח." היא כיווצה את ענייה בחשד.
"אין כאן שום דבר מסריח! אז דיל או לא דיל?"
היא הביטה בי בחשש ולחצה את ידי באטיות. "אוקי, קודם נעבוד עלייך. אז, לארון!" היא צהלה ופתחה את הארון שלי.
נשכבתי על המיטה שלי בזמן שמור חיפשה לי שמלה, ונזכרתי באתמול.
-פלאשבק-
"שמאלה." אמרתי לאלכס. "עכשיו ימינה, ואז שוב שמאלה והגעת."
אלכס נסע כמו שהנחתי לו, והגענו לביתי. "הגענו." הוא אמר ועצר מול ביתי.
ירדתי מהאופנוע והנפתי את כתפיית התיק מעל לכתפי. ״תודה.״ אמרתי בחיוך.
״אין בעיה.״ הוא הוריד את הקסדה מעל ראשו. ״בית יפה.״ הוא הוסיף.
״תודה.״ נהגתי בנימוס. ואז קלטתי שהתריסים מוגפים ואין אור דולק מחלונות המטבח. ״הי, הם לא בבית.״ אמרתי לעצמי יותר מאשר לאלכס, אבל הוא בכל זאת ענה.
״וזה מוזר כי?״
״כי הם אמורים להיות בבית. בטח הלכו לאנשהו.״ משכתי בכתפי.
״טוב…״ אלכס התנשף ובא לשים את הקסדה חזרה על ראשו.
״רגע!״ קראתי.
אלכס קפא באמצע התנועה.
״אתה רוצה… אולי… אממ, להיכנס?״ שיחקתי עם אצבעותיי בעצבנות.
ידיו של אלכס ירדו.
איזה דפוקה אני! מה אם הוא יצחק עלי? מה אם הוא פשוט יעזוב? מטומטמת מטומטמת מטומטמת!
אלכס דומם את המנוע וירד מהאופנוע. ״אחריך.״ הוא החווה לביתי.
הסתובבתי והקדמתי אל עבר הבית. נעמדתי מול הדלת והורדתי את התיק מכתפי, מחטטת בו ומחפשת את המפתח לבית. אחרי כמה דקות של חיפוש, נזכרתי שהשארתי אותו בפנים. ״שיט.״ סיננתי בשקט.
״תני לי לנחש, שחכת את המפתח.״ אלכס צחק.
״אה-הא.״ התכופפתי אל עבר שטיח הכניסה והרמתי אותו. וכמו שציפיתי, המפתח הרזרבי היה שם.
״טוב שזכרת איפה המפתח הזה, אחרת היית תקועה פה בחוץ איתי.״ הוא חייך.
פתחתי את הדלת ונתתי לאלכס להיכנס. סגרתי את הדלת אחריו ונעלתי אותה.
״או יופי, אני כלוא.״ הוא אמר בציניות.
עשיתי פרצוף והדלקתי את האור. ״ברוך הבא לבית שלי.״
אלכס התהלך מסביב, בחן כל פינה, ולבסוף התיישב על הספה בסלון.
״טוב, אני רואה שאתה כבר מרגיש בבית,״ תליתי את תיקי על וו בכניסה. ״רוצה לשתות משהו?״ שאלתי והתקדמתי אל עבר המטבח.
״וויסקי.״ הוא ענה ולקח את שלט הטלוויזיה, מדליק אותה ומזפזפ בין ערוצים.
״מצטערת, אנחנו לא בר משקאות.״ התנצלתי בציניות ופתחתי את המקרר, בודקת מה יש בפנים. ״קולה?״ הצעתי.
״קולה.״ הוא הסכים.
הוצאתי את הבקבוק מהמקרר ושתי כוסות מהארון. הנחתי אותם על שולחן הקפה של הסלון והתיישבתי ליד אלכס. הוא בחן אותי והרים גבה. ״את לא מוזגת?״
״אתה מרגיש כאילו זה הבית שלך וישר הולך לטלוויזיה כאילו היא שלך, אז תמזוג לעצמך.״ עניתי ושילבתי רגליים על שולחן הקפה.
צפיתי בתוכנית שהוא עצר עליה והקפדתי לו להביט על אלכס. הוא מזג לעצמו ושתה מהקולה.
אחרי כמה דקות של שתיקה ושעמום מהתוכנית, קמתי מהספה והלכתי לכיוון המדרגות.
״ולאן זה?״ אלכס שאל.
״להחליף בגדים, אני מלוכלכת מצבע.״ הסברתי בזמן שעליתי במדרגות.
״אני יכול להצטרף?״ אלכס קרא אחרי.
התעלמתי ממנו ופניתי לחדר שלי, פתחתי את הדלת שלי ונכנסתי פנימה. פתחתי את דלת הארון והוצאתי חולצה חדשה. בדיוק שבאתי להוריד את החולצה, שמעתי צחקוק שהבהיל אותי.
״אמא!״ צרחתי והחולצה החדשה נפלה מידי.
הסתובבתי ויוני ותום עמדו ליד המיטה שלי. איך לא הבחנתי בהם קודם?
״מה אמרתי לכם על להיכנס לחדר שלי?!״ צעקתי עליהם.
״לא להיכנס,״ יוני ענה.
״אבל נכנסו.״ תום השלים אותו.
״מה? מה קרה?״ אלכס רץ אל עבר החדר.
״ומי זה?״ תום שאל והצביע עליו.
״לא עינינכם, ועכשיו תעופו מפה!״ הצבעתי על הדלת.
״לא, זה דווקא ענייננו. אלא אם כן את רוצה שאמא תדע מזה?״ יוני אמר ושניהם שילבו יידים.
״אתם לא תעיזו.״ הצבעתי עליהם באזהרה.
״תנסי אותנו.״ הם אמרו ביחד וגיחכו.
נשפתי בעצבנות. ״אלכס, אלא יוני ותום, החנונים הראשים בבית הזה והאחים החורגים שלי. יוני ותום, זה אלכס, הוא…״ לא ידעתי מה אלכס בשבילי. ידיד, מכר, חבר, מישהו שאני מאוהבת בו? ״אה, ידיד שלי.״ מצאתי את המילה הנכונה.
״הי.״ אלכס נופף להם לשלום.
״אוקי, אחרי שהכרנו: תעופו לי מהחדר!״ צעקתי עליהם ושוב הצבעתי על הדלת.
״יוצאים יוצאים.״ יוני התלונן.
אבל במקום לצאת, יוני ותום עקפו אותי וחיטטו בארון שלי.
״מה לאזעזל אתם עושים?״ התעצבנתי.
״הנה!״ תום קרא בניצחון והוציא את חזיית התחרה החדשה שלי.
התחלתי להאדים, מכעס ומהמבוכה.
אלכס פער עניים. כנראה שהוא התפלא מזה שיש לי חזיית תחרה בארון עם הלבוש שאני לובשת כל יום. כאילו באמת, איזה בן לא יתחרמן מלבוש תחתון כזה?
״בוא נראה כמה רחוק היא יכולה להגיע!״ יוני קרא והוא ותום החליפו כיף ונדחפו בין אלכס לבין המשקוף. הם יצאו מהחדר והשאירו אותנו לבדנו.
״אוקי… מה זה היה?״ אלכס הבליעה חיוך.
"הם תמיד עושים לי את זה." נאנחתי והתיישבתי על המיטה כנגד הקיר.
הוא נשען על המשקוף והביט בחדרי. "אז זה החדר שלך."
"לצערי. וגם אין לא מנעול, אז השתי מפלצות האלה נכנסות ויוצאות מתי שבא להם." התעצבנתי. "מצטערת שאתה צריך לראות את החדר שלי ככה, מבולגן." החוותי על החדר שלי שנראה כאילו עבר בו סופת טורנדו.
"זה בסדר, גם שלי לא נראה כזה מסודר." הוא התקדם והתיישב לידי על המיטה. הוא התיישב קרוב כל כך שכתפינו נגעו. זה היה מעט מביך.
"אז… את נותת לאחים שלך לגעת לך בהלבשה התחתונה שלך?"
נתתי לו מכה בחזה, וזה כמובן לא הפריע לו."אתה חושב שהם מבקשים רשות?"
"יש! זה הגיע לשלוש מטרים! חזיית התחרה הכי טובה לשגר!" קולם המעומם של התאומים נשמע מלמטה.
האדמתי הרבה יותר.
אלכס לא יכל להתאפק ופרץ בצחוק. יופי, אני עכשיו הופכת לבדיחה של בית ספר.
"אין, אני יהרוג אותם!" אמרתי לעצמי.
"תירגעי, הם קטנים." אלכס ניסה להרגיע אותי.
"קטנים? הם שתי שטנים בגוף של חנונים בני 10."
"הי," הוא חיבק אותי בזרוע אחת. "לא כל הבנים כאלה גרועים."
"כן," נשענתי על כתפו. "הם יותר גרועים."
"הי!" הוא מחא.
פשוט צחקקתי ונתתי לו לקרב אותי אליו יותר. החום שלו היה כל נעים, שיכולתי להישאר ככה לנצח.
"רגע," אלכס הפסיק את הרגע הנעים ולקח תמונה קטנה במסגרת שהיית על השידה ליד המיטה שלי. "זאת היא? אמא שלך?"
בתמונה נראו אני ואמא שלי. אני אחזתי בסרט הזכייה במקום ראשון בתחרות הציור השנתית בגיל שבע, ואמא חובקת אותי ומחייכת למצלמה. היא נראתה הכי גאה בעולם. זה היה היום הכי מאושר בחיי.
"כן." עניתי וליטפתי את פני אמא שלי על התצלום.
"היא יפיפייה," הוא הסתכל עלי. "בדיוק כמוך."
הובכתי קצת ממה שהוא אמר והרכנתי את ראשי.
"הי," הוא הרים סנטרי. "תפסיקי להתבייש. את בחורה יפיפייה…" הוא רכן קורב יותר ויותר בזמן שדיבר. "ואני…" עני התחילו להיעצם בזמן שהוא קירב את שפתי לשפתיו. הנשיקה שהפסקנו באמצע המשיכה, ושום דבר לא יכול-
"אנבל, הנה ה-" יוני ותום נכנסו לחדר. "הם מתנשקים!" הם קראו ביחד.
נו באמת.
התרחקתי מאלכס מיד וקמתי מהמיטה."מה אתם רוצים?" נאנחתי.
"הנה החזייה." תום הביא לי את החזייה והוא ויוני יצאו מהחדר צוחקים.
אלכס הביט בי אוחזת בחזייה בעניים פעורות. כנראה גם בגלל גודל החזייה, שהיה יחסית די גדול. אני מאוד מקווה שאני לא מסמיקה, ודחפתי את החזייה מהר לארון.
"הם יהרגו אותי יום אחד." מלמלתי.
"אוקי, אני האמת שצריך ללכת, כבר נהיה מאוחר." אלכס קם מהמיטה.
"אני ילווה אותך." אמרתי וירדתי ביחד איתו.
הוא לקח את הקסדה שלו ולהך לדלת. פתחתי אותה בשבילו והוא יצא ממנה, לא לפני שהביא לי נשיקה רכה וארוכה על הלחי. "בי, אן. היה כיף." הוא חייך ופנה לאופנוע שלו.
סגרתי את הדלת והתנשפתי בחולמניות. יוני ותום בהו בי מהסלון. "מה?"
-סוף פלאשבק-
"אן? אן! וואו!" מור צרחה עלי.
"מה?" שאלתי.
"מה קורה לך? את לא עונה לי! טוב, את הולכת עם השמלה הזאת." היא הראתה לי את השמלה שליאורה קנתה שהלכנו ל'זמן איכות' ביחד, זאת שאלכס ראה אותי בה.
"לא-"
"אפ!" מור קטע אותי. "הסכמנו בלי להתלונן! עכשיו בואי נתארגן, יש לנו מסיבה על הראש."