אהבה זו אומנות-פרק 2

לא ציפיתי שזה מה שיקרה, שהוא ינשק אותי, תמיד חשבתי שאני פשוט אצהיר על "אהבתי" והוא כנראה ידחה אותה. כנראה הרהרתי יותר מידי זמן ועמית הפסיק לנשק אותי, הוא קם מהמיטה וחיפש את החולצה שלו.
"אני ממש מצטער אם גרמתי לך להרגיש לא בנוח" הקול שלו הסגיר את העובדה שהוא קצת עצבני, בייחוד מהעובדה שהוא לא מוצא את החולצה שלו
"עמית?" הוא לא החזיר לי תשובה,
"עמית! אולי תסתכל עליי שנייה?"
"מה?" הוא שאל בעצבנות, כאילו עשיתי משהו רע. קמתי מהמיטה והלכתי לעברו, העיניים הירוקות שלו נעוצות בעיניים שלי
"אתה זוכר מה אמרתי לך בכיתה ט' כשהיית בריב עם דניאל?"
"שאני מחמיץ את הדברים שנמצאים מתחת לאף שלי, או שתומכים בי מאחורה?" המבט שלו כשהוא קלט למה התכוונתי היה חסר מחיר. גיחחתי קצת בזמן שהוא ניסה לשים את החולצה הפוך.
"מאוד מצחיק שיר! אולי במקום לעמוד שם ולצחוק עליי תעזרי לי? את משהו מיוחד את"
"אני יודעת! אני אחת ויחידה"
עזרתי לו לשים את החולצה ועוד פעם מבטינו נפגשו. הוא השפיל את מבטו
"טוב נראה לי שאני אלך ונצפה את הציור בלכה מחר…." הוא התקדם לכיוון הדלת ושמתי את ידי על החזה שלו כדי לעצור אותו
"לא נראה לי.." הוא הביט עליי במבט שואל
"אני רוצה לצטט לך מישהו, בסדר?"
"אוקיי?" אני לקחתי את זה כאישור וחיפשתי את היומן שלי
"הנה זה: 'העיניים הן המביעות את רחשי הלב, אך אין זה אלא מי שמעוניין השומע את שפתן.' בלז פסקל"
"למה היה חשוב לך להקריא לי את זה שיר? סתם פילוסוף צרפתי"
"כי אני מנסה להסביר לך משהו, ואתה מספיק מטומטם כדי לא לקלוט את זה!"
זרקתי את היומן על המיטה תפסתי את הפנים שלו ונישקתי אותו. הוא שם את הזרועות שלו מסביב למותניים שלי והרים אותי מהרצפה, השתוקקתי לרגע הזה מאז תחילת שנה, הוא הוריד אותי לרצפה וחיבק אותי, שמעתי את הדלת של הבית נטרקת.
"מישהו חי? אני סוג של בבית" פתחתי את העיניים שלי לרווחה ויצאתי מהחיבוק של עמית,
"רז! מיי סולנושקה, ריבוצ'קה" רצתי במורד המדרגות וחיבקתי אותו איך שהוא הניח את התיק שלו על הרצפה,
"ממתי נהיינו רוסים שיר? אני לא זוכר ששתיתי וודקה"
רז הוא האח הגדול שלי, הוא כבר סדיר בצבא, שכחתי שהוא חוזר חמשו"ש (חמישי שישי שבת בבית למי שלא יודע). רז חיבק אותי ונתן לי נשיקה על המצח.
"למה את לבושה? כשאת בבית את ישר מחליפה לחולצה ישנה שלי ומסתובבת בלי מכנסיים"
"יש לנו אורח, אתה זוכר את עמית נכון?"
עמית בדיוק ירד במדרגות, כנראה כדי לדעת למה נטשתי אותו בפתאומיות
"כן, עמית מה קורה?"
"בסדר, אני מצטער אם הפרעתי אבל אני צריך ללכת הביתה"
"למה" שאלתי אותו, לא רציתי שהוא יעזוב
"אמא שלי התקשרה, היא צריכה ללכת לקניות ואין מי שישמור של אחי" כנראה גם הוא לא רצה לעזוב. רז לקח את התיקים שלו למעלה וליוויתי את עמית לדלת
"נתראה מחר?" הוא התקרב אליי וחיבק אותי
"כן, נתראה מחר" חיבקתי אותו חזרה ונישקתי אותו. הוא יצא החוצה וסגרתי אחריו את הדלת, העיניים שלי עקבו אחריו עד סוף הרחוב, הוא הסתובב ונופף לי לשלום.
*שריקה* "מישהי מצאה לעצמה חבר כשלא הייתי בבית"
הסתובבתי לכיוון רז ואמרתי בהפגנתיות
"לא עיניינך וגם אם כן, הייתי שומרת את האף הארוך שלך קרוב פינוקיו"
"התגעגתי לריבים שלנו, זה חסר בבסיס, בטח כבר נמאס לך להעמיס כלים למדיח"
"אתה לא מבין כמה! אני לא יכולה לראות יותר שאריות של אוכל בלי להיגעל"
למרות שאני ורז תמיד רבנו לפני שהוא הלך לצבא אני חושבת שעכשיו אנחנו הרבה יותר קרובים, גם אם הוא עוד מעט בן עשרים הוא עדיין יותר ילדותי ממני
"טוב אני נכנס להתקלח, אז תכיני לי משהו לאכול אישה!"
"תזכור שבמטבח נמצאים כל הסכינים, אז תיזהר"
הוא צחק ונכנס לחדר שלו, הכנתי לו את הסנדוויץ' הכי מושקע שיכולתי: סנדוויץ' חביתה עם מיונז בטעם צ'ילי מתוק, פסטו, מלפפון ועגבניה בתוך לחם חיטה מלאה וגרעיני דלעת
הוא דפק את הביס של החיים שלו ואמר בפה מלא
"הרבה יותר טוב מחדר האוכל בבסיס, אי פעם אמרתי לך שאני אוהב אותך?"
"רק כשאני מכינה לך אוכל, אז….. איזה שש שבע פעמים"
"איפה אמא ואבא? חשבתי שהם יגיעו כבר הביתה" הוא בלע את הביס וניגב את הפה במפית,
"חופשה בצפון עד שני הבא, מהעבודה של אבא, סמינר של משהו לא כל כך היה לי אכפת"
"את בת נהדר שיר, אכפת לך מה ההורים שלך עושים"
"אם היית מתקשר יותר היית יודע" השבתי לו בקול מתנשא וגבוה
הוא גיחח קצת ושתה מים, הוא נראה עצוב קצת לא יודעת למה, רציתי לשאול אותו אבל פחדתי שזה יכעיס אותו.
"מה פתאום את שקטה? אין לך מה לספר לי? חוויות? רומנים לוהטים של תלמידים מהשכבה? דיטיילז!"
"אתה ממש רוצה לדעת? כי שמעתי שמועה שילד מ-יג' התחיל עם מורה חדשה, הוא חשב שהיא תלמידה בבית הספר וחטף וואחד עונש" פתחתי את המקרר והוצאתי לשנינו מילקי
"באמת? איזה מפגר, מי זה? אולי אני מכיר אותו"
"אני לא יודעת, עמית סיפר לי" רז דפק לי מבט מפקפק והצליח לשבור אותי
"טוב, אני הייתי שם. אלכס הדביל"
רז התפרץ בצחוק ומילמל את השם של אלכס ועוד כמה דברים שלא הבנתי, כנראה יורד עליו. כבר הייתה שקיעה ורציתי לסיים את היום הזה, איזה כיף שמחר אני לא לומדת, אני יכולה ללכת לים עם חברים.
"תגידי שיר, את עסוקה מחר?"
"אני רוצה לקבוע עם אנשים אבל אם יש משהו דחוף אני לא"
"אני רוצה ללכת לסבא וסבתא מחר"
"בסדר, אני אקבע איתם אחרי, נלך לבקר את סבא וסבתא"
האמת שלא רציתי לנסוע עד הרצליה מחר, אבל כנראה שלא תהיה לי ברירה.